חלזון הארגמן מחיפה | שלמה יובל

שלמה יובל שנה טובה (אלבום פרטי)

הכל התחיל בגיל 5…

הסיפור שנפרס כאן לפניכם, בא לעולם בגלל ניתוח שקדים שנכפה עלי בהיותי בן 5 ומנע ממני להתחיל לימודי בבית ספר “הריאלי” בחיפה, מוסד פרטי יוקרתי שאמי הבטיחה לי שאם אצליח לסיימו, עתידי הכלכלי והחברתי מובטח. כל שצריך עוד לקרות – אמרה אמי בחגיגיות – הוא שעלי לעבור בחינת התאמה כדי להיות תלמיד “הריאלי”. 

אך לבחינה הזו לא הגעתי. ביום הבחינה נותרתי במיטתי מלקק גלידה, לאחר ניתוח שקדים שביצע בגרוני ד”ר רצ’קובסקי, הזכור לי כרופא משפחה חביב. לעומתו, סגן המנהל הנוקשה של הריאלי, ד”ר יפה, היה פחות חביב וסירב לתת לי הזדמנות שניה כדי להיבחן וכך ניתב מחדש את מסלול חיי. בלית ברירה הגעתי לאלטרנטיבה – NEXT BEST, “גימנסיה ביאליק”. מוסד זה היה בית ספר פרטי של קואופרטיב מורים, רובם פליטים משכילים שנמלטו מגרמניה הנאצית.

50 לירות מנדטוריות

התקבלתי ללא בחינת כניסה והתחלתי שם ברגל שמאל: לקראת יום הלימודים השני קיבלו הורי זימון לשיחת בירור ודרישת פיצוי. בכישורי הקליעה שלי הצלחתי לגרום, באמצעות נעל שהוטלה כבליסטרה לעבר פרצופו של חבר חדש ללימודים, לאבדן שן בולטת בחזית פניו. את שיחת הנזיפה ניהלה סגנית המנהל ד”ר חנה זמל, שהייתה גם המורה לטבע. בנוסף לנזיפה ולאזהרה, נפרדו הורי מ-50 לירות מנדטוריות, לכיסוי שיקום השן והלסת של הקורבן.

ראיתי צורך דחוף לקנות את לבה של המורה לטבע להשכיח את ההיסטוריה, לעורר בה חיבה אלי ולהבטיח את המשך לימודי במוסד החינוכי הקואופרטיבי, וכאן מתחילה עלילת חלזון הארגמן שעל שמו נקראה חיפה בשם יווני-רומי פורפיריון.

ארגמון קהה קוצים (צילום: שלמה יובל)
ארגמון קהה קוצים (צילום: שלמה יובל)

תכנית פעולה

גיבשתי תכנית פעולה שנועדה לשמח את המורה לטבע. חיפשתי בעל חי נדיר שימצא מקום של  כבוד בחדר הטבע, שהיה עמוס צנצנות ובהן חיות חנוטות צפות בנוזל משמר שקוראים לו פורמלין.  

תחילה חיפשתי בכרמל משהו מיוחד דוגמת סלמנדרה ולא מצאתי, ואז עברתי לחיפוש בחוף  הים שבו ביקרתי מידי שבוע, מחפש אוצרות. שם פגשתי את סלים בן הדייג, זה שסיפר לי על  הספינות הטבועות שנחשפו בסערות במפרץ חיפה. סלים שמע את משאלתי והזמין אותי למפגש  בחוף שיקמונה, כדי לתת לי מתנה מיועדת למורה לטבע: זוג חלזונות שקשורים להיסטוריה היהודית של חיפה. באותו יום עדיין לא ידעתי את שמם, והיום – עמוס ניסיון והשכלה – אני יודע כי היו אלה ארגמונים ומבין אני היטב את ייחודם. סלים הסביר לי כי מדובר בבעלי חיים עוינים, אוכלי בשר, שתוקפים יצורים בסביבתם ללא הרף, ובכל זאת, ראויים הם לייחס מיוחד מצד  יהודים, מטעמים שעלי לגלות בעצמי.

אני אפילו לא ידעתי…

השי שהבאתי לבית הספר עורר התרגשות רבה בקרב המורים חברי הקואופרטיב והוברר לי שרוב המורים זיהו את זוג הארגמונים ואת ייחוסם, וכל הידע הזה נבע משילוב של לימוד חילוני אקדמי במדעי הטבע היסטוריה וארכאולוגיה ומטען של ידע אמוני של יהודים יודעי תורה ודין
דתי, בקיאים ברזי משניות תלמוד וספרות רבנית. ואני אפילו לא ידעתי במה זיכיתי את ד”ר זמל, אבל היא ידעה ולא שכחה.

כתבות נוספות בחי פֹּה - חדשות חיפה:

הציור של רובנס

המורה לאמנות ביקש להתהדר בידע היסטורי על החלזון. הוא שלף ספר אמנות והראה לנוכחים תמונה שצייר הצייר הפלמי הנודע רובנס ובו מתוארת פרשה היסטורית שבמרכזה חלזון ממנו מופק צבע הארגמן. הציור מציג גיבור שמסתכל בקונכייה שמצא כלב בחוף ים בקרבת עיר מזרחית שדומה לצור.

שאלתי את המורה לאמנות מה גרם לצייר להקדיש ציור לקונכייה והוא סיפר בבקיאותו שרובנס צייר אגדה על הלנה מטרויה שגילתה את צבע הארגמן כאשר פגעה בחלזון שדימם. הגבר המחזיק בכלב הוא הרקולס. הסיור דחף אותי לחקור את סיפור הארגמן. מקצת ממה שלמדתי אספר לכם. לפני כ-3000 שנים גילו דייגים פיניקיים ששלטו בכרתים כי קיים חלזון המכיל בתוכו בלוטה שמייצרת נוזל שלאחר עיבוד מסוים הופך לצבע ארגמן אדום-סגלגל מהמם ביופיו. לצבע זה נצמד מוניטין שהוא שומר על עוצמתו לעד.

עוד התגלה, שצמר צבוע בצבע ארגמן שמקורו בחלזון, אינו דוהה ומתוך שהיה יקר ביותר להפקה הפכו גם אריגים צבועים ארגמן שמקורו בחלזון להיות ביגוד שמור למלכים ופמליותיהם. הידע הזה הזיק מאד לארגמונים. התחילו לצוד אותם גם למטרת אכילה וגם למטרת הפקת הצבע.

הרקולס של רובנס (הצילום נחלת הכלל)
הרקולס של רובנס (מתוך ויקיפדיה – הצילום נחלת הכלל)

כמיהת השליטים לארגמן

השלטון התחלף בארצות המזרח מידי כמה מאות שנים, אך כמיהת השליטים בהם אשורים, חיתים, בבלים, מצרים ופרסים לארגמן הייתה יציבה. נקדים ונאמר, שגם בקרב עם ישראל היה וישאר לנצח מעמד מיוחד לצבע שמקורו בחלזון ממשפחת הארגמונים. ש ם הצבע במקורותינו תכלת, וחשובים יחד עמה הארגמן ותולעת השני . כולם צבעים שמקורם מן החי כאשר תולעת השני היא כנימה.

ידע ייחודי בתחום תפוקת הצבע מחלזונות יובא לחופי מזרח הים התיכון ע”י ימאים מכרתים, בני עם הפיניקי שהקימו מושבות בחופי הים התיכון ומרכזם היה בצור, שבלבנון . מושבה שכזו ,שכללה מפעל לאיסוף הפרשת בלוטות מדיפה ריח רע ומספר סדנאות של אמנים מומחים להכנת צבעים בתהליך מורכב ורב סודות, הייתה שיקמונה הצמודה לחיפה, וממנה נותר רק אתר ארכיאולוגי.

מוקדון בהיכל
מוקדון בהיכל (צילום: ויקיפדיה – נחלת הכלל)

חיפה – פורפוריון

בעולם היווני והרומי כונו בדים שנצבעו בצבע ארגמן שהופק מבלוטות צבע של הארגמונים בשם ‘ּפֹורְפִירַס’ ביוונית או ‘ּפּורְפּורָה’ (purpura) בלטינית. כובשים הלניסטיים נתנו לפני כ-2400 שנים, אולי בימי הכובש אלכסנדר מוקדון, שהצטיין בלבוש גנדרני של תוגות ארגמן, שם חדש לחיפה שקשור לצבע הארגמן: פורפוריון והרומאים אחריהם התמידו בשימוש בשם זה.

היסטוריון שביקר בצור במאה הראשונה לספירה, מספר “כי “הפורפורה הצורית היא הטובה מכולן, וכי לצור מספר עצום של מצבעות” הוא אף מזכיר את עושרה הרב, שנצבר בזכות מיומנותם של תושביה העוסקים במלאכת הצביעה דהיום. מותר לכם להניח שאנשי חיפה נהנו מן המוניטין  הזה.

ארגמון קהה קוצים (צילום: שלמה יובל)
ארגמון קהה קוצים (צילום: שלמה יובל)

סודות צבע הארגמן

אמני הפקת הצבע שמרו על סודות הפיכת הפרשת הבלוטה לצבע האיכותי, שהיה נדיר והופק מאלפי חלזונות. צבע הארגמן בגוון אדום-סגול היה יקר ביותר ומחירו זהה למחיר זהב. כך נראה הקיסר הביזנטי יוסטנטינוס בפסיפס שמצוי בוורונה, כשהוא עטוף בגלימת ארגמן.

עניין שנוי במחלוקת

הימים בהם נכבשה ארץ ישראל ונשלטה במצטבר ע”י מוסלמים, ממלוכים, מצרים ועותומנים היו ימים מרים לתעשיית צבעי הארגמן לסוגיהם וצביעת אריגי יוקרה. תעשיה שהושמדה למעשה מתוך עויינות דתית לנוצרים וגם ליהודיםהסחר פסק והדלות השתלטה. כיום תולדות שגשוג הארגמן ודעיכתו הוא נושא למחקר של שרידים הארכיאולוגים בים, בחופי הים התיכון ובמערות
קומראן.

הממצאים הללו נתמכים בגילויים מדעים בתחום הכימיה בסיוע מיכשור HPLC אנליזה של חקר מולקולות ואטומים של צבעים. כל אלה פתחו פתח לזיהוי שריד י אריגים שנצבעו בצבעי חלזונות. עניין הזיהוי של התכלת המופקת מן החלזון חשוב במיוחד לחלק מן עולם היהודי שומר המצוות, ושנוי במחלוקת שמפלגת את העולם החרדי. כדאי לכם לדעת מה מפריע לאחינו המדקדקים במצוות.

ציצית תכלת

בתחילה הייתה הלכה ברורה

אהרון הכהן, אחי משה, ראה לנכון – ככל שניתן להעריך במרחק הזמן – לאמץ, למען כבוד כהני ישראל, את האריגים היקרים שנצבעים בצבעים מיוחדים ושימשו לביגוד הכהן ביום הכיפורים. מעיל הכוהן הגדול הוא בגד העשוי כולו צמר הצבוע בתכלת, ובשוליו פעמוני זהב ורימונים: “וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת… וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב” (שמות כח’, ל”א).

כל גבר יהודי חוייב מן התורה ללבוש טלית ולהוסיף ציציות ב-4 כנפי הטלית. כל יהודי חוייב בהוראת התורה, לצרף לציציות שעל כל כנף פתיל תכלת. בצו אלוהי נקבע: “ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת” (במדבר טו’, ל”ח).

סטייה מדין תורה

שנים חלפו ואני עסקתי באיסוף מידע בנושא, כתחביב של קרימינולוג. הבחנתי בתסכול רב של רבנים ואישים יהודים שהכירו את הצווים ההלכתיים בנושאי החובה להפיק את צבע התכלת אך ורק מן החלזון. חכמינו התייחסו לתכלת כאל “דבר שנגנז” וחדלו לחפש תכלת כדי לשלבה בציצית, לאחר שתעשיית הפקת צבעי תכלת וארגמן, תעשייה חיונית בת אלפי שנים, הושמדה ע”י כובשי הארץ, במיוחד במסע הצלב הרביעי בשנת 1204 ונפילת קונסטנטינופול בידי הטורקים ב-1453. בעיני רבנים מובילים אין חמור משימוש בצבע תכלת שמקורו מן הצומח. זו סטייה מדין תורה. בדומה לשימוש במזוזה עם ברכה מודפסת בתוכה, במקום ברכה רשומה בקולמוס ב-21 שורות רישום עם דיו מיוחד, כפי שלימד אותי מורי ורבי ר’ שולמן.

חשש מהטעיה ומעשי מרמה

יש חשש גדול, בראיית גדולי הרבנים השמרנים, של הטעיה ומעשי מרמה. מסחרית, תכלת מן הצומח זמינה וזולה, לעומת תכלת מופקת מחלזון שהיא יקרה פי כמה. עבריינים מוצאים דרכים לניצול לרעה של תמימות מאמינים. לשיטת המתנגדים ‘אין דרך לתקן את השימוש בתכלת שנגנזה’ בגלל ניתוק הרצף של השימוש. לא די להם בחידושי מדע ותגליות ארכאולוגיות.

המתנגדים השמרנים טוענים שרבנים שמתירים שימוש בתכלת מופקת בימינו, גורמים לציבור להטיל דופי ברבנים החשובים שאינם מכבדים את התכלת החדשה” המשולבת בציצית. כיום פועלת עמותה בשם “פתיל התכלת” שמייצרת במפעל במעלה אדומים, תכלת מבלוטות ארגמון קהה-הקוצים. שם משתדלים להקפיד על דרכי פעולה שנהגו במפעלים בטרם נהרסו וגרמו לכך שמצוות התכלת “נגנזה”.

ארגמן (צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות)
אריג צבוע ארגמן (צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות)

חידוש המסורת הקדומה

המחקר המדעי מאפשר לספק מידע מדויק על הרכב הצבע שמקורו בחלזונות לסוגיהם, והממצאים מקובלים על רבנים רבים, ברובם צעירים הפתוחים לחידוש המסורת הקדומה.

סיפורנו זה זוכה לסיום אופטימי בזכות התגליות המדעיות שרחוקות מן הים. במצדה ובמערות מדבר יהודה בקרבת קומראן ועוד אתרים בארץ ישראל בחלקה המדברי היבש, נמצאו אריגים שחלקם השתמר ברמה שאפשרה סריקה מדעית במכשיר האנליטי, וניתן עתה ניתן לדווח על התגליות האחרונות. שתי פיסות עתיקות של אריגי צמר שגילה פרופ’ יגאל ידין בחפירות מצדה
ב-1965 המתינו עשרות שנים לבחינה במכשור מדעי שאפשר למדענים לקבוע שהם חלקים
מגלימת ארגמן יוקרתית של המלך הורדוס שבימיו נבנה הארמון המערבי במצדה. הבדיקה העלתה שמדובר בצבעי חלזון ארגמון קהה-קוצים ואחת הפיסות צבועה בצבע כחול-סגול שמתאים להיות צבע אמתי של התכלת שכה רבים ממשיכים לחפש.

ד”ר זמל הזכורה לטוב

מדעני אגף העתיקות שחשפו שרידי אריגים רבים במערות סמוכות לקומראן מצביעים גם הם בביטחון על הוכחות לקיום תכלת. אפשר לומר כי קרוב מאד פיצוח סופי של סוד התכלת ע”י אנשי המדע, ועתה אני מרגיש שניתן לחתום את סיפור החלזון הארגמוני הטורף שהענקתי כמתנת פיתוי להבטחת הישרדותי בבית הספר, לד”ר זמל המורה לטבע, הזכורה לטוב.

שלמה יובל – דיוקן עצמי

הגב לכתבה

אורח: כתובת האימייל שלך לא תפורסם • ניתן להירשם לאתר כאן למעלה ואז התגובה מאושרת באופן מיידי.

תגובה
  1. דוד שרטון אמר/ה

    סיפורו של שלמה יובל על “חילזון הארגמן מחיפה” מעניין מאוד ומרחיב את הדעת על מקור “ציצית התכלת” במסורת של עם ישראל. כך גם סיפוריו האחרים על חיפה שפורסמו באתר. תמשיכו לפרסם את סיפוריו הבאים.