המתאגרף שלא הפסיד מעולם • הגיבור מהזירה החיפאית | שלמה יובל

השם "זייד" הנערץ

מיום שאני זוכר את עצמי, ממלאת אותי הערצה לשם "זייד". במיוחד לאב אלכסנדר זייד, השומר האגדי, ועמו בנו יפתח, חקלאי ומתאגרף על.

הפעם אנסה לברר, מזווית ראייה של ילד חיפאי שנולד בימים סוערים, ימים שקדמו לפרוץ מלחמת העולם השנייה, כיצד התפתח רגש זה, על רקע אירועי התקופה בארץ ישראל.

התעוררות החיה הנאצית

נתחיל במסע בשנות ה-30 למאה הקודמת, שבהן נולדתי בבית חולים בתר בחיפה. היה זה עשור סוער, שבו התעוררה החיה הנאצית, מתכוננת לכיבוש אירופה. בשנים אלה רבו הפרעות וההתנכלויות ליהודיי ארץ ישראל ופרץ המרד הערבי ב-1936, מרד שנועד להרוס את הישוב היהודי, למנוע את עליית היהודים לארץ ישראל, את גאולת אדמותיה ובניית יישוביה.

התפרצויות אלימות ורצחניות, כמו גם פגיעות ברכוש ובנפש, נמשכו בארץ ישראל 3 שנים, שהיו רוויות בדם יהודי. באותן שנים הכביד השלטון הבריטי את עולו וצמצם למינימום את מתן התרי העליה של היהודים לא"י. היו אלה ימים קשים לעם ישראל.

אמי עלתה ארצה ממש עם פרוץ פרעות של כנופיות ערביות, שסימנו את תחילת המרד הערבי. היא הרתה אותי בראשית 1938, כאשר הייתה מוקפת אימה וחששות. בחודש החמישי להריונה חוותה אמי זעזוע עז, כאשר נודע לה ולשאר יהודי ארץ ישראל, כי בנוסף להרס ולפגיעות בנפש של בני עמנו, נרצח, באוגוסט 1938, אלכסנדר זייד, ממייסדי "השומר", הלוחם העברי החדש, שומר ועובד אדמה, שעל בסיס דמותו נבנה כוח המגן היהודי שאומן גם לתקיפה.

השפעות עוד מבטן אמי

האם התפתחותי כעובר וכתינוק הושפעה ממצוקת אמי וחרדותיה?
יש מדענים שסבורים כי עובר יכול להיות מושפע מקולות הלמות ליבה של אמו, ומן המועקה של תחושותיה וחרדותיה לגבי התפתחותו. חקר המוח, שהתפתח בעשרות השנים שחלפו מאז, והמידע האדיר שנאסף עם המצאת ה-MRI הפונקציונלי ומיפוי תהליכים במוח, גילה סימנים תומכים בתאוריה זו. אימהות צעירות מאמינות בממצאי מחקרים שמלמדים על תרומת השמעת מוזיקה נעימה, דוגמת נעימות של מוצרט, להרגעת עוברים ותינוקות. אני חש בעמקי לבי, כי בהיותי עובר הקשור לשליית אמו, לא שמעתי מוצרט, אך נחשפתי לתחושת האסון ולצליל השם "זייד" ביום הרצח. זו אינה קביעה מדעית, זו תחושה שהפכה אמתית, מכוח נסיבות חיי.

בסמוך ליום בו נולדתי, בלילה שקדם לברית, התרחש "ליל הבדולח" ברחבי גרמניה. מאד יתכן כי כבר אז נשתל בי הרגש שכיוון את דרכי בשירות מדינת ישראל בהגנה על ביטחונה.

גיבור ילדותי הראשון

אלכסנדר זייד היה איש בטחון, דמות להערצה ולחיקוי. היה מראשי העלייה השנייה, שעלה מרוסיה לבדו. כנער, עבד בבניה, בחקלאות ובשמירה. זייד הטיף להחלפת עבודה ערבית בעבודה עברית. הוא היה אחד ממייסדי ארגון "השומר", הארגון היהודי החמוש הראשון של היישוב העברי, יחד עם טרומפלדור וחבריו שהתקבצו בחצר תל-חי. אלכסנדר זייד, יחד עם חברי "השומר", ייסדו את קיבוץ כפר גלעדי שבאצבע הגליל, והפכו את הקיבוץ למרכז פעילותה המחתרתית של קבוצתם. היו אלה ניצני כוח המגן העברי בארץ ישראל.

זייד לא היה בתל חי בעת שהותקפו חבריו ונרצחו ע"י שכנים ערבים. שמו לא מצוי על פסל האריה השואג. הנשק שהטמינו זייד וחבריו בכפר גלעדי ב"סליקים", לא כוון רק נגד בריטים וערבים, הקבוצה מיאנה לקבל על עצמה את מרות מוסדות היישוב שהלכו והתהוו אז.

גבעת שייח' אבריק

אלכסנדר זייד דגל בציות למוסדות בהנהגת בן גוריון, וב-1926 נאלצו אלכסנדר, אשתו ו-4 ילדיהם, בהם יפתח בן ה-6, לעזוב את הקיבוץ. בן גוריון וראשי היישוב לא הפקירו את המשפחה ודאגו שהקרן הקיימת לישראל תעסיק אותו כשומר על קרקעותיה בעמק יזרעאל.

לימים, קק"ל אף העבירה לידי אלכסנדר את גבעת שיח' אבריק, ליד קריית טבעון של היום. בני משפחת זייד התיישבו במקום, ואלכסנדר בנה שם משק חקלאי, עסק בשמירת עמק יזרעאל המערבי וגם גילה את שרידיה של בית שערים העתיקה.

על אף יחסיו המעולים עם שכניו, נרצח אלכסנדר זייד ע"י מתנקש בדווי בקרבת ביתו, ביולי 1938. במותו הפך זייד לאגדה. כל ראשי היישוב היהודי – דוד בן גוריון, ברל כצנלסון ואחרים, באו לחלוק כבוד אחרון לאיש שנהפך, לא מעט בזכות השראתם, לאחד מסמלי המאבק, שנוהלו על השליטה בארץ ישראל.

"השומר על הסוס"

המיתוס שנבנה מאז סביב דמותו של אלכסנדר זייד, "השומר על הסוס", כלל את המרכיבים שעליהם ביקשה תנועת העבודה הציונית לחנך את הנוער היהודי בארץ ישראל.

בטרם מותו נהפך זייד לחביבם של אנשי הבוהמה הקטנה של תל אביב, בהם המשורר אלכסנדר פן, שהנציח אותו בשיר המפורסם "אדמה אדמתי" (על גבעות שיח' אברק):

"אֲדָמָה-אַדְמָתִי,
רַחוּמָה עַד-מוֹתִי,
רוּחַ רַב חַרְבוֹנַיִךְ הִרְתִּיחַ,
רוּחַ רַב הִרְתִּיחַ.
אֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּדָם
שֶׁאָדַם וְנָדַם
עַל גִּבְעוֹת שֵׁיח' אַבְּרֵיק וְחַרְתִּיָּה!"

עדיין מהדהדות בי מילות השיר

זייד עצמו הטיף ליצירת "לוחם עברי חדש", שאופיו יהיה מיזוג בין הקוזאק הרוסי לבין הבדווי המושרש בארץ. עדיין מהדהדות באזני מילות השיר.

כוח המגן העברי

כיום ניצב על גבעת זייד, פסלו של אלכסנדר זייד, ורבים עולים לפסל אשר מרומם את נפשן של משפחות הלוחמים להקמת כוח המגן העברי.

בניו של אלכסנדר זייד נותרו אחריו להמשיך דרכו: שניים בתחום הביטחון, ששמם נקשר בפעולת נקם, בה גאלו את דם אביהם וסיפורם עוד יפורט, והבן השלישי יפתח, שעסק בתחום החקלאות ובתרבות הגוף. יפתח הוא גיבור ילדותי השני.

יפתח זייד, הבן

יפתח, שנולד ב-1920 בירושלים ונדד, עם כל המשפחה, בכל תחנות חיי אביו.
הוא התגורר בשייח' אבריק מאז שהוריו עברו למקום ועד יום מותו, בשנת 2006.

בתו סיפרה עליו:

המורשת של סבי אלכסנדר, כללה שני מרכיבים עיקריים: ביטחון וחקלאות. שני אחיו של אבי עסקו בביטחון ואבא עסק בחקלאות. הוא למד בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" והיה מומחה להרכבות ולגיזום.

היא תיארה את אביה כ"איש שקט וצנוע, לא דברן גדול", שהיה "משוגע על עצים. בטבעון הוא הכיר כל עץ. היית אומר לו שם של משפחה בטבעון ומיד הוא היה אומר איזה עצים יש בחצרה".

בפנימייה במקווה ישראל שהה יפתח בשנתיים הראשונות למרד הערבי שפרץ ב-1936. שם קיבל את הבשורה על רצח אביו ב-1938. במקווה ישראל החל יפתח להתאמן בכל מקצועות האתלטיקה הכבדה: יידוי פטיש, הדיפת כדור ברזל, זריקת דיסקוס והטלת כידון; יפתח שיחק בכדורגל וגם נחשף לספורט האגרוף, שבו הצטיין.

בראשית שנות ה-40, לאחר סיום לימודיו במקווה ישראל, השתלב יפתח בפעילות ספורטיבית באגודת 'הפועל חיפה' ושם קנה את תהילתו הספורטיבית, כמתאגרף במשקל חצי כבד.

מעולם לא הפסיד בקרב

יפתח התגלה כחזק מתוחכם ומהיר, וניצח את כל יריביו. ההצלחה עודדה אותו להתאמן ולהשתפר. איש מחבריו אינו זוכר כי יפתח הפסיד בקרב אגרוף כלשהו. רוב ניצחונותיו הסתיימו בנוק-אאוט, עוד לפני הסיבוב השלישי. 6 שנים רצופות היה אלוף פלשתינה, (א"י), ערב קום המדינה ואלוף ישראל בראשית שנותיה. כילד, שמעתי על הצלחות 'מתאגרף יהודי מנצח' והמתנתי ליום בו יזדמן לי לראותו בפעולה. לבי נטה לעבר ספורט זה והתעלמתי מן הטוענים שזה ספורט דוחה ואלים.

השריד החי הלוחם

יפתח זייד זכה אצלי לכבוד שהגיע לאביו השומר הגיבור שנרצח, וללוחמי תל-חי בפיקוד, שאת מותם רוממנו מידי שנה בטקסי זיכרון, ביום נפילתם ב-י"א באדר.

לדידי, היה יפתח השריד החי הלוחם והנוקם של כל אנשי "השומר", שנפלו במלחמות שבהן נבנה כוח המגן העברי. אבי עודד אותי לצפות בתחרויות ואמר לי שאגרוף אינו סתם ספורט. הוא ספורט שמתאים לחיזוק ולעיצוב רוח הלחימה של הצבא שבדרך, ושלב בהכנה למלחמת השחרור, שהוא צפה כי נסתבך בה. בנוסף, הפתגם "נפש בריאה בגוף בריא" הפך אצלי פתגם מנחה וגרם לי לעסוק, כנער, באתלטיקה ואפילו להצטיין בהדיפת כדור ברזל, די כבד.

חיפה של שנות ה-40

בחיפה של שנות ה-40, הייתה פעילות אגרוף תוססת. היו בה שמונה מועדוני אגרוף יהודיים, שני מועדונים ערביים ואחד יווני, זאת בנוסף לקבוצות בבסיסי הצבא הבריטי, שהתאמנו והתחרו בחיפה. בכל אוניות המלחמה הבריטיות שעגנו בחיפה, היו נבחרות אגרוף, שביקשו להתחרות נגד הקבוצות המקומיות. אני נהניתי מן השפע הזה. עשיתי הכל כדי לצפות בתחרויות אלה ולאחת מהן, באולם הספורט של 'מכבי' שבפינת בלפור/הרצל, התפלחתי, כדרכי. שם קרה לי ולקהל האוהדים המעורב, שכלל שוחרי אגרוף יהודים וערבים, אירוע נדיר, שמצדיק לשתף בו את הקוראים.

באחד הקרבות במשקל כבד בין 2 מתאגרפים ערבים, קרב מסקרן שעורר צפיות, אחד מן השניים לא התייצב בזירה. הכרוז קרא לו להתייצב שוב ושוב והמתאגרף לא עלה. בייאושו שאל הכרוז אם יש מישהו בקהל שמוכן לתפוס את מקומו. רבים משכני הפנו מבט לעבר צעיר אחד, שהקהל הערבי הכירו היטב. לפתע קם האיש, לקח זוג כפפות שנשא בתרמילו, וצעד לעבר הזירה, בעידוד הקהל.

מכת Knock Out

הוא עלה להתאגרף ללא שום הכנות, בלי להחליף נעליים ועם המכנסיים הקצרים שתמיד לבש. הקרב היה קצר. הצעיר שלא הכרתי ניצח בסיבוב הראשון . למיטב זכרוני, בשחזור מאוחר, האלמוני שלח את יריבו לרצפת הזירה המוקפת בחבלים, במכת וו אדירה. מכה שהיריב המופתע לא התאושש ממנה עד תום ספירת העשר, מצב שאומר לציבור שמדובר בניצחון מוחלט, המכונה Knock Out.

ידו של הצעיר היהודי הונפה אל על לתשואות הקהל המעורב, ואני הכרתי לוחם שהפך גיבור נעוריי וגם למדתי לדעת את שמו-יפתח זייד.

"הכל נשאר במשפחה"

כשסיפרתי לאבי כי ראיתי את יפתח זייד מנצח מתאגרף ערבי, אבא לא הופתע ואמר ש"הכל נשאר במשפחה", כי המנצח היה בנו של אלכסנדר זייד, השומר שהיה אימת שכניו.
חיש מהר התאהבתי בדמות המתאגרף העברי, ספגתי את מורשת משפחת זייד, ומאז צפיתי באדיקות בכל הקרבות שיפתח השתתף בהם.

לאחר קום המדינה

לאחר קום המדינה, השקיע יפתח עצמו בחקלאות ובהדרכת בני נוער ביסודות האגרוף, במסגרת מועדון "כפפת הזהב" בקריית טבעון, ובהדרגה פרש מפעילות ספורטיבית בזירה. אני התגייסתי לצה"ל ב-1956, הישר למלחמת קדש. עזבתי את חיפה והותרתי אחרי בני משפחה, אהבות וזיכרונות, שהלכו והתעממו עם השנים שחלפו.

מעת לעת הייתי סוקר את חוויות ילדותי, ודמותו של יפתח זייד הייתה עולה, כרוכה תמיד בדמותו אלכסנדר, אביו. הם היו ונותרו גיבוריי ילדותי.
בשנת 2006 נפטר יפתח, בגיל 86. במצבה שעל קברו נחרטו מילים בודדות, שלדעתי ממש קולעות לדמותו:

אוהב אדם
ספורטאי וחקלאי
מסור למשפחתו ואדמתו
ת.נ.צ.ב.ה