הכנסת חייבת להתפזר ולא בגלל חוק הגיוס | טור דעה

שוב הנדסת תודעה, שוב מהדורות החדשות נפתחות בוויכוח התורן על חוק הגיוס, כאילו עתיד המדינה תלוי בעוד תת סעיף או קומבינה קואליציונית. בזמן שהפוליטיקאים מנהלים קרב הישרדות על כסאות, האמת הפשוטה והמפחידה נדחקת הצידה, הממשלה הזו צריכה ללכת הביתה לא בגלל משבר פוליטי נקודתי, אלא בגלל שהיא נכשלה במשימות הבסיסיות ביותר שעליה לספק לאזרחיה: ביטחון, משילות וחינוך. זה לא עוד ויכוח ימין ושמאל. זה משבר אמון קיומי. המערכות קורסות במשמרת שלהם ואף אחד לא לוקח אחריות.

ביטחון, מלחמת התשה ללא אופק

הממשלה הזו כבר חתומה על אחת הטראומות הקשות בתולדות המדינה. השבעה באוקטובר 2023 לא היה רק כישלון מודיעיני או מבצעי, הוא היה קריסה של תפיסת הביטחון הישראלית כולה. מדינה שבנתה את עצמה על ההבטחה להגן על אזרחיה, גילתה בתוך שעות עד כמה הגבולות יכולים להיפרץ, היישובים יכולים להינטש והאזרחים יכולים להרגיש לבד. מאז אותו יום, ישראל נכנסה למציאות חדשה של חוסר ודאות, פחד ושחיקה מתמשכת.

גם היום, חודשים רבים אחרי הטראומה, התחושה היא שהמדינה עדיין מגיבה יותר משהיא יוזמת. הצפון חי תחת איום מתמשך, הדרום טרם התאושש באמת והמערכה מול איראן ושלוחותיה הפכה למלחמת התשה אזורית שאין לציבור מושג כיצד היא אמורה להסתיים. במקום אסטרטגיה סדורה, הציבור מקבל הצהרות סותרות, כיבוי שריפות פוליטי וניהול שמונע משיקולי הישרדות קואליציונית. ממשלה לא נמדדת בסיסמאות, במסיבות עיתונאים ובנאומים. היא נמדדת בשאלה הפשוטה ביותר, האם אזרחיה מרגישים בטוחים יותר. התשובה פשוטה, לא !!

משילות, רולטה רוסית ברחובות

הכישלון המהדהד נמצא בתוך הבית, במקום שבו אנחנו אמורים להרגיש הכי בטוחים. הפשיעה והאלימות בישראל הפכו למערב פרוע. בחברה הערבית בלבד נרצחו מתחילת השנה מעל 100 אזרחים, בזמן שארגוני פשיעה מנהלים שכונות וערים שלמות באין מפריע. המדינה פשוט הרימה ידיים.

אבל אל תטעו, האנרכיה הזו מזמן עברה את הקו הירוק של החברה הערבית. רצח הצעיר ימנו זלקה בן ה-21 בפתח תקווה, שנרצח באכזריות על ידי חבורת נערים רק בגלל שעבד בפיצרייה בערב יום העצמאות, הוא תמרור אזהרה בוער. הוא מוכיח שהאלימות במרחב הציבורי, במיוחד בקרב בני נוער, יצאה משליטה. תוסיפו לזה את רציחות הנשים הבלתי פוסקות, שרבות מהן אחרי "כתובת שהייתה מרוחה על הקיר" ותלונות שטויחו, תקבלו מדינה שבה אזרחים מפחדים ללכת ברחוב ונשים מפחדות בתוך ביתן. איפה המשילות שהבטחתם?

חינוך, קריסת דור העתיד

ואז מגיע תחום החינוך, המקום שבו אנחנו אמורים לבנות את המחר. תוצאות מבחני המיצ"ב האחרונים הן לא סתם נתונים יבשים, הן פשיטת רגל לאומית:

• רק 3% מתלמידי כיתות ט' הגיעו לרמה הנדרשת במדעים.
• רק 22% עמדו ברף באנגלית.
• רק 38% מתלמידי כיתות ו' שולטים בשפה ובמתמטיקה.

כשמחברים לזה את עשרות אלפי התלמידים שנושרים בשקט ולא מגיעים לבתי הספר באופן סדיר, מבינים את גודל האסון. מדינת הסטארט-אפ, שמחזיקה מעצמה מעצמת הייטק וחדשנות, מגדלת דור שלא ידע להתמודד עם בינה מלאכותית, עם כלכלה גלובלית או עם אתגרי העתיד. טילים אפשר ליירט עם כיפת ברזל. קריסה חינוכית לוקחת עשרות שנים לתקן. ובמה עסוק שר החינוך? לא בשיקום המערכת, לא במשבר המורים החריף ולא בצמצום הפערים המתרחבים בין המרכז לפריפריה. הוא עסוק במלחמות פוליטיות, בספינים וביחסי ציבור.

הממשלה הזו הפסיקה לנהל מדינה, היא מנהלת אך ורק את ההישרדות של עצמה. כל החלטה נשקלת במשקל של שלמות הקואליציה, כל מחדל נצבע בצבעים פוליטיים וכל אירוע אסטרטגי נדחק לטובת כיבוי שריפות תקשורתיות.

ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך לזרום עם האינרציה הזו. הכנסת חייבת להתפזר. לא בגלל משחקי כוחות פוליטיים, אלא בגלל אובדן דרך מוחלט. מדינה שלא מצליחה להגן על גבולותיה, על רחובותיה ועל עתיד ילדיה חייבת לעצור, לחזור לריבון, לציבור ולבקש את אמונו מחדש. אי אפשר להמשיך לבקש מהאזרחים ומהחיילים לגלות חוסן, בזמן שהנהגת המדינה ממשיכה לגלות כישלון. חוסן לא נבנה רק מהקרבה אישית, אלא גם מאחריות, מקצועיות ואמון בהנהגה ושלושתם נשחקו עד דק.