הפגנות בכיכר? עזבו תישארו בבית • האם חיפה מאפשרת מרחב למחאה ציבורית? • פרשנות • אלה אלכסנדרי

"ירדנו לכביש והשוטרים התעצבנו ובעצם לא היה איפה להתכנס אין מקום באמת. נאלצנו לרדת לכביש. אין בחיפה אף מקום מרכזי שיגיע לאוזניים של מקבלי החלטות. כשכולם על המדרכה זה נותן תחושה שהפגנה זה אירוע מסוכן. ויש כאן דיכוי של ההפגנה. הירידה לכביש הופכת את הביחד ללא חוקי. הפגנה על המדרכה היא הפגנה ממוסדת ממושטרת, חורגת ומבטלת את העוצמה של הפגנה"

(רשמים של משתתפת בהפגנה בכיכר אונסקו)

עיר היא מבנה מורכב, מלאכותי, תוצר אדם, תוצר של תרבות,  של אידיאולוגיה, של מבנים שלטוניים. כל אלה באים לידי ביטוי במבנה המתוכנן של עיר. כשאנחנו מדמיינים ערים קדומות, בדרך כלל נדמיין גם מרכז  עירוני, ובו שטח ציבורי פתוח ומרווח, סביבו מבני ציבור ושלטון ולעיתים קרובות גם מסחר ובתי קפה – כיכר העיר.

הכיכר העירונית היא מקום של התרחשויות שונות – ירידים עונתיים, חגיגות, מחאות, התכנסויות של שמחה ועצב. מרחב פתוח משותף שבו יכול אדם לבחור להיות או שלא להיות, ללא סינון, ללא שעות פתיחה, מרחב דמוקרטי. מרחב ציבורי שבו יש הזדמנות להפגש, לראות ולהראות. במיטבה עושים בכיכר שימוש מגוון אוכלוסיות  שונות לאורך היום והשנה. כיכר מתפקדת מחזקת תחושות של שייכות וקהילתיות. מקום שמעצם היותה היא תו בזהותה של העיר.

ועכשיו בואו נדבר על חיפה – כמו שלומדים תלמידי כיתה ד' בעיר – חיפה בנויה מ… נכון מדרגות

שטח ציבורי משמעותי

על פי העיר הדמיונית שתארתי, בכל אחת מהמדרגות צריך להיות שטח ציבורי משמעותי, שמזמין את התושבים להתכנס בו, מתקיימות בו התרחשויות עירוניות קבועות, מזדמנות ועונתיות – כיכר עירונית. נסו לדמיין שוק שבועי בעיר התחתית. או יריד עונתי בהדר, תחשבו על התרחשות קבועה בשכונות הכרמל. ועכשיו תפקחו את העיניים:

בעיר התחתית אין שטח ציבורי פתוח להתכנסות. (ולא כיכר פאריס בואך כרמלית, לא עונה על הצורך). כיכר מאירוף מתקרבת להגדרה, מוקפת מסחר, ומתקיימת בה פעילות חברתית. אך קשה להגדיר אותה כמרכזית.

בהדר הכרמל אין כיכר

בהדר אין כיכר. הרחבה בכניסה לעירייה צרה מלהכיל. השטח לפני הכניסה לתאטרון העירוני! הוא בקושי מרפסת..  וכולם ככולם עומדים בפני עצמם ואינם מזמינים פעילות, לא בית קפה, לא מסחר, לא שטח מספק להתכנסות קהילתית משמעותית.

בכרמל

בכרמל מתהדרים ברחבת הסינמטק והיא יחד עם הגינה הצמודה אכן משמשים כשטח לארועי חוץ במהלך פסטיבל הסרטים המסורתי, או להפגנות מדי פעם, קטן ודל. הנווה שאננים זכו במרכז זיו בשטח צמוד לכביש ומרחבים נחותים אחרים מצויים בשכונות נוספות.

ניתן לומר שהשטחים העירוניים הפתוחים בחיפה קטנים, מנותקים, נבנו בדרך כלל כשאריות של שטח בפאתי שכונה, שטח שלא היה מה לבנות בו. ולא מתוך מחשבה על התפקוד של השטחים הללו.  שטחים לא מוצלים, ללא הזדמנויות לפעילות, לא מזמינים, לא, פשוט לא. כיכרות אין.

האם הכל זה טופוגרפיה?

אפשר כמובן לתרץ את העובדה העצובה הזו במבנה הטופוגרפי העירוני.

אני רוצה להעלות אפשרות אחרת. אפשרות שמתייחסת להעדר כיכרות כמצב מכוון, זו לא שגיאה, זה מתוכנן. זה מיועד להשפיע על התנהגות תושבים.  תכנון ששומר על התושבים פאסיבים. תכנון שמשקף תפישה פוליטית שרואה בכל מעורבות תושבים הפרעה.

על פי זווית הראיה המוצעת, התכנון העירוני בחיפה מתעל את התושבים להישאר בבית. אין איפה להתכנס, ולמעשה נמנעת באופן שכזה התכנסות לא רצויה של תושבים. 

הגבלת ההשפעה הציבורית

עזבו… אומרים הרחובות הלוהטים, לשם מה לצאת, וממילא אין איפה להתכנס… קשה לכם? רוצים לחגוג? רוצים למחות?  תסעו ברכב הפרטי לחוף הים, תתכנסו על המדרכה במורד הגנים הבהאים…  שם זה מצויין לא יותר מ200 איש במקרה האופטימי, לא יראו אתכם ולא תהיה לכם כל השפעה ציבורית, וגם על תתערבבו יותר מדי, זה מצויין. זה מספיק.

אנחנו את התושבים שלנו אוהבים שקטים. בבית. תצביעו פעם ב 5 שנים ובשאר הזמן תעבדו.

בימים אלה של קורונה, מתחזקת בי התחושה שחיפה אינה מתוכננת כדמוקרטיה, אלא כעיר שינה, אסופת כפרים לשלוט בם ולהפרידם.  וזה חברים – תכנון אנושי.

האם אפשר לשנות את חיפה?

עדיין אפשר לשנות. עדיין אפשר לדרוש שבכל  בכל מדרגה ולמעשה בכל שכונה תתוכנן כיכר מרוצפת, מוצלת, מזמינה, נגישה. וכמובן מרחב ציבורי פתוח אחד  לפחות בקנ"מ עירוני.

מה שהופך עיר למבוקשת, אינו רק הנופים הטבעיים בהם התברכה או הפרטים האדריכליים הקסומים שבה, או גודל הדירות, אלא גם המרחב הציבורי המתוכנן, ההתרחשות האנושית בעיר. ההזדמנויות שהיא מציעה במרחב הציבורי.

נסו לחשוב על חיפה כעיר שתושביה יוצאים החוצה בערבים ברגל, נפגשים, מחליפים דעות, מביעים עמדה. כיכרות מוצלות בשכונות במרחק פסיעה. ועכשיו תדרשו את זה.