ענק בן גמדים • האם טעינו בגדול באסטרטגיה של ביבי?

הקדמה

אחד מחבריי ברשתות החברתיות נוהג להעלות פוסטים מן הסוג הבא:

• היידה ביבון, תן להם באגסים.
• כפיים למלך.
• ולאחרונה אפילו:
  • הוא ענק בין גמדים.
  • בורא עולם שלח אותו לכאן.
  • הוא השליח.

מדובר בפוסטים אמיתיים שכתב אדם אמיתי!  לא שיניתי, לא הוספתי ולא גרעתי מילה. למי שעדיין לא הבין, גם אם ההתנסחות מביכה משהו, מדובר בהבעת הערצה לראש ממשלתנו היחיד והמיוחד. לצורך גילוי נאות אומר שהכותב מוכר לי. הוא מוציא תחת ידו עשרות פוסטים בחודש. הוא מתבטא גם בנושאים אחרים, בהם רמת הכתיבה שלו טובה למדי.

לפני שהחל לפרסם פוסטים מביכים מסוג זה, החשבתי אותו לאדם נורמטיבי לחלוטין, ללא נטייה מיוחדת לעבודת אלילים.

התובנה המקורית שלי

התפיסה שלי של אותו "ענק בן גמדים" (המוכר גם כ"מלך") שונה מעט.

אני רואה בו:

• איש שניסה להרחיק את איראן מהגרעין – והביא אותה כפסע לשם.
• "מר ביטחון" שבנה את חמאס, הכיל את חיזבאללה והוביל אותנו לקריסה ביטחונית.
• "מר כלכלה", שהוביל אותנו להשמדת ערך כלכלית חסרת תקדים.
• "מר דיפלומטיה", שהוביל אותנו לבידוד מדיני ואובדן מנופים מדיניים.
• אבי מכונת הרעל והאחראי לקיטוב ולפילוג, שהוביל את החברה הישראלית למקום המסוכן ביותר בהיסטוריה שלה.
• מי שבנה את הממשלה הכושלת, הבזבזנית וחסרת הכישורים ביותר בתולדות ישראל.
• מי שמכר את עתידה של ישראל לחרדים אנטי ציוניים ולאלמנטים פאשיסטיים.
• מי שמבריח מכאן את מיטב בנינו.
• מי שהפך את הליכוד לצבר של אנשים לא מוכשרים, לא ראויים וחסרי מצפן ועמוד שדרה.
• מי שמאיים על כל מוסד ממלכתי במדינה, מבית המשפט ועד זרועות הביטחון וצה"ל.
• מי שמאיים על עתידה של מדינת ישראל כדמוקרטיה ליברלית.
• מי שגם הקרובים אליו ביותר מתקשים להאמין למילה היוצאת מפיו.

ויכולתי להמשיך…

ואולי טעיתי?

אבל אולי זה הזמן לביקורת עצמית?
לאחר שנחשפתי למספר רב של פוסטים מז'אנר עבודת האלילים, החלטתי שאני חייב לבדוק את עצמי מחדש.

• האם ייתכן שאני טועה?
• האם אכן לא הערכתי נכון את כישוריו של הענק המוביל אותנו בשעה היסטורית זאת?
• האם יש הסבר אלטרנטיבי למה שאני מפרש ככישלון מנהיגותי ואסטרטגי קולוסאלי?

התובנה האלטרנטיבית

לקח לי זמן לגבש אותה, אבל להלן התובנה האלטרנטיבית שהגעתי אליה:

האסטרטגיה

כבר לפני שנים, הבין  אותו "ענק בן גמדים", (להלן "הענק") שהאויב האמיתי בו צריכה ישראל להתמקד הוא איראן. אדם מן השורה היה מתמקד בבלימת כוחן של השלוחות האיראניות שאיימו להקיף את ישראל ב"טבעת האש" של קאסם סולימאני. אך הענק, שהוא גאון אסטרטגי הרואה למרחוק, חשב מחוץ לקופסה.

נכון שכפי שהעיד הנשיא טראמפ, הוא התחמק ברגע האחרון מהשתתפות בחיסול סולימאני, אך בניגוד לפרשנות המקובלת, הענק לא עשה זאת בשל פחדנות והססנות. בדיוק ההפך – הוא התכוון ליצור אצל האיראנים והאמריקאים את הרושם שהוא פוחד. למעשה, כרב אמן בשחמט, ראה הענק עשרה צעדים קדימה והערים על האיראנים.

וזה לא הכול…
בצפון, הוא נתן בכוונה מלאה יד חופשית לחיזבאללה להתעצם אחרי מלחמת לבנון השנייה. שוב, היו מי שהאשימו אותו בפחדנות ובטמינת ראש בחול, אך הוא המשיך במדיניות ההכלה האמיצה שלו בלי למצמץ.

בדרום, כאשר החמאס היה עדיין בחיתוליו, זירז הענק את התחזקותו, על ידי החלשת הרשות הפלשתינית. כשזה לא הספיק, דאג שהקטארים יזרימו לחמאס באופן קבוע 30 מיליון דולרים לחודש במזומן לצורך התעצמות.

כאשר חששו הקטארים שזה ייחשב להם בקהילה הבינלאומית כתמיכה בארגון טרור, דאג הענק להרגיע את חששותיהם. כשזרועות הביטחון תהו מה לעזאזל הוא עושה, הוא התעלם והמשיך במדיניות האמיצה של "חמאס הוא נכס" .

והם המשיכו והציעו לו לחסל את הנהגת חמאס. הם פשוט לא הבינו את חשיבתו המרחיקת ראות.

הצעד הנוסף

כל זה עדיין לא הביא את התוצאה המקווה. ואז נקט הענק בצעד גאוני.

ראשית, הקים קואליציה עם מפלגות חרדיות אנטי-ציוניות ומפלגות פשיסטיות (אותן הוציא מהבקבוק בו היו סגורות מאז ומתמיד). אחרי שזכה הודות להן בבחירות, המציא משרדים בלתי הגיוניים, ואייש אותם באופן מכוון בשרים בלתי ראויים עד הזויים, שלא התאימו בעליל לתפקידיהם. הוא אפילו בחר לממשלתו את הכינוי הילדותי "ימין מלא מלא", כדי לשכנע את העם, שאכן מדובר בממשלה מגוחכת ברמה של גן ילדים.

חלק קטן בעם, זה מז'אנר "השליח" זיהה את הבעיה. רוב העם היה אמנם בהלם, אך שמר עדיין על שקט, ולא שיחק את התפקיד שנועד לו במהלך האסטרטגי המבריק. ואז שיחרר הענק לשטח את הנשק הסודי – שר המשפטים שלו יריב לוין.

לוין, אשר לטעמי הוא תמהוני משהו, מיהר להציג את ה"רפורמה המשפטית" ששכנעה את רוב הציבור שאנו עומדים בפני הפיכה משטרית וערעור יסודות הדמוקרטיה. לוין היה משכנע ביותר, כיון שלא כמו הענק, הוא באמת ובתמים האמין ברעיונות המטורפים שלו.

היה זה, כמובן, מצג שווא.

מי שיעקוב אחרי התבטאויותיו של הענק עד לפני מספר שנים יבין שהאיש הוא תומך נלהב של מערכת המשפט והפרדת הרשויות במדינת ישראל. אפילו השופט ברק, נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, קרא לו "מגן מערכת המשפט". כל זה היה רק חלק מן המהלך האסטרטגי האדיר שלו.

כדי להעצים את האפקט, פתחה סביבתו של הענק במסע שיסוי חסר תקדים נגד מערכות האכיפה והמשפט במדינה. היה ציבור עצום שפירש את כל זאת כמלחמה בדמוקרטיה. הם חשבו שיש כאן ניסיון של הענק להילחם במשפט שכפו עליו הגמדים באותו זמן. הם לא הבינו באמת לאן הוא חותר.

כל זה גרם להתעוררות של תנועת מחאה אדירה ולהתפוררות האחדות והסולידריות של החברה הישראלית. הישראלים מן השורה לא הבינו שהם בסך הכול משחקים תפקיד במשחק. אבל הענק היה בשליטה. הוא ידע בדיוק לאן הוא רוצה להוביל אותנו – אל הניצחון המוחלט על איראן. ראשי זרועות הביטחון, שגם הם לא היו שותפים לראייתו ארוכת הטווח של הענק, התערבו והזהירו אותו שאויבינו מזהים חולשה, ויתקפו בקרוב. אך הוא, שהבין בדיוק מה קורה, דחה בבוז את אזהרותיהם, וציפה לצעד הבא שיקרה.

האסטרטגיה עובדת סוף סוף

ואז, סוף סוף, זה הגיע. סינוואר בלע את הפיתיון ויצא למתקפה. גם הוא לא ידע שהוא משחק על לוח השחמט של הענק.

 אבל הענק ידע מה הוא עושה!

הוא התאמץ והצליח לשכנע את כולנו, שהוא וממשלתו אינם מתפקדים לחלוטין, ושכולנו תקועים בבוץ עמוק. אחר כך האריך את המלחמה באופן מתוכנן, ונתן לציבור את הרושם המוטעה שראש הממשלה המבולבל שלו מעוניין לדשדש לנצח. הוא הצליח לשכנע את כולם שהוא לא לוקח החלטות, ובמופע מדהים, גם הצליח לשכנע את כולנו שלא איכפת לו כלל מן העקורים והחטופים. ועדיין כל זה למען מטרת העל שרק הוא ידע לזהות – פגיעה אנושה באיראן. ואכן, לבסוף נפלו גם האיראנים בפח. הם זיהו את מה שתפסו כחולשה ישראלית, והתחילו להתנהג בחוסר זהירות.

הם השתכנעו שישראל מדשדשת בעזה, מבוהלת מחיזבאללה, וחסרת אונים מול שאר הגרורות האיראניות. תצוגת התכלית של חוסר תפקוד שביים הענק במשך כמעט שנה שכנעה אותם לחלוטין. ואז, במהלך בזק, השתנה הכול. אחרי כשנה של דשדוש הניף הענק את ידו, ועשה את מה שהוא יודע לעשות טוב מכולם – להורות ולהנחות. הוא הנחה את צה"ל לעשות מעשה. בעקבות הנחייתו, השמידו כוחות הביטחון במהירות את תשתיות חיזבאללה, חיסלו את מנהיגיו, והותירו את איראן נטולת הגנה אווירית, וממתינה למכת החסד שתגיע. וכל זה תוצאה של אסטרטגיה מתוכננת לפרטי פרטים של מדינאי יחיד בדורו.

תודו שזה היה מבריק.

סיכום

אני עדיין תוהה מה התובנה הנכונה בין השתיים. ואתם?