קרב המאסף שהתחולל במועצת העיר האחרונה על עתיד מועדון השייט בפארק הקישון היה עלוב למדיי. בסיומו של הקרב אושר הסכם הכניעה המוחלט והסופי של העיר חיפה אשר גם חתם את מלחמת הנמל הראשונה. ההסכם הזה לא רק פוגע פגיעה אנושה בפעילות השייט בקישון (מבלי לייצר חלופה סבירה כלשהי), אלא גם מכתיר באופן סופי את חנ"י (חברת נמלי ישראל) כעיר ואם בישראל. וזו לא סתם עיר, אלא עיר שכל כולה תשתיות נמליות ענקיות, כבישים ומחלפים אשר יעוותו את הנוף של העיר חיפה, שלצידה, למשך דורות קדימה. פארק הקישון אמנם קום-יקום בלב עיר המכולות והמחלפים החדשה הזו, אבל הוא יהיה לא יותר מאנדרטה המתארת בצורה כחושה ומצומקת רק חלק ממה שעשוי היה להיות באזור שפך הנחל.
שידור הדיון על ההחלטה בנוגע לנחל הקישון בכתבה שכאן, החל מדקה 19:00:
זה לא תמיד היה ככה
העיר חיפה והאזור הנמלי שלה מהווים שתי טריטוריות המנהלות מערכת יחסים מורכבת למן יומו הראשון של נמל חיפה. מיקומו של נמל חיפה, לאורך חופה הצפוני של העיר, אמנם ניתק אותה מהחוף באזור זה, אך בו בזמן הוא גם החייה במידה רבה את חיי התרבות והמסחר של העיר ובכך עיצב את דימויה. לא ניתן לדמיין את חיפה בלי הנמל, אך לאורך העשורים האחרונים הסתבר שבהחלט ניתן לדמיין את הנמל בלי העיר. תהליך ההתרחקות של העיר מהטריטוריה הנמלית שלה הוא הדדי לחלוטין. נמל חיפה אמנם הלך והסתגר מאחורי חומותיו, אבל גם העיר התרחקה מהנמל באופן עקבי. השיא של התהליך הזה היה בשנות השמונים של המאה הקודמת. בתקופה זו גם העיר וגם נמל חיפה סבלו מדעיכה ומנסיגה ביחס למתחריהם. אך בעוד הנמל חיפש כל העת דרכים להשיב את ימיו כקדם, הרי שהעיר הקפידה להסב לו את גבה. היא הייתה עסוקה יותר בטיפוס אל ראש ההר ובזחילה אל הפרברים שלה עצמה.
העיר הנמלית פשוט רעבה יותר מהעיר חיפה
התוצאה של התהליכים הללו הייתה שהרקמה העירונית שהקיפה את הנמל הפכה בשנים הללו לכמעט נטושה לחלוטין. העיר התחתית, חוף שמן ומפרץ חיפה, נראו יותר כמו שטח הפקר מאשר כל דבר אחר. זאת הייתה התפאורה המושלמת לכניסתו של נמל חדש הזקוק לשטחי תפעול עצומים. נמל המפרץ החדש ומלוכסן העיניים הרחיב עוד יותר את התהום שבין העיר לבין הטריטוריה הנמלית האדירה שהתפתחה לצידה. במקרה של הנמל הזה, הרי שהפעם לא היו עוד מאזנים ובלמים אשר ימתנו את התרחבות הנמל ואשר יקדמו את הסינרגיה בינו לבין העיר. נמל המפרץ מהווה אופרציה אדירה שאינה זקוקה כלל לעיר חיפה על מנת להתקיים. הוא גם מספיק רחוק מחיפה על מנת להתעלם ממנה לחלוטין. גם חנ"י הרגישה היטב את חוסר התלות בין הטריטוריה הנמלית לבין העיר חיפה. היא גם ידעה שחיפה לא הוכיחה צורך אמיתי בשטחים האדירים שבין הנמלים לבין כביש 22. לאור זאת היא פשוט פתחה במרוץ השתלטות חסר רסן באזור המפרץ.
נפילתו ונפילתו של מאבק העירייה נגד חנ"י
הקדנציה של צוק וקליש נפתחה במלחמה סוערת כנגד תכניות ההתרחבות של חנ"י באזור המפרץ. אך ניהול הקרבות היה מוטעה לאור העובדה שרובם התנהלו כנגד עובדות מוגמרות ואף בנויות בחלקן. אי לכך, לא רק שבמאבקים הללו נרשמה תבוסה אחרי תבוסה, אלא הם אף תרמו למשבר החמור במערכת היחסים שבין העיר למשרדי הממשלה. המשבר הזה תרם, לדעתי, תרומה מכרעת להכנסתם של פרויקטים חשובים אחרים של העיר ל"בנק המטרות" של משרדי הממשלה כנגד העירייה. בין אלה ניתן לציין את חיסול חזון שדה התעופה הגדול של חיפה, מניעת הרחבתו של פארק הקישון, דחיית פינויה של מסילת הברזל מקו החוף לתאריך לא ידוע, ביטול קו המטרונית לאורך רכס הכרמל ועוד.
מלחמת הנמל השנייה בדרך?
אין ספק שמלחמת הנמל השנייה בו תבוא. זה רק עניין של זמן. עד אז תצטרך העיר לייצר לעצמה נכסים דרמטיים לקראת המלחמה הזו. לא ברור מה הם יהיו ולא ברור האם הם ישתוו לנכסים שהפסדנו במלחמה הראשונה. אבל טוב תעשה הנהגת העיר אם תשב ותחשוב בכובד ראש כיצד ניתן לדאוג לכך שעיר הנמלים, הכבישים והמכולות של חנ"י לא תתנתק לחלוטין מהעיר חיפה. לא נעים להיות החצר אחורית של עיר כזאת ולא נעים להזמין לכאן אורחים בשעה שמגדלי המכולות האדירים מטילים צל כבד זה על זה.
הטבת לתאר את הרקע, המשגים ההיסטוריים והעכשוויים. לכן דבר ראשון שעיריית חיפה וכופים נוספים חייהים כבר עתה לעשות הוא לפתח את פארק מורד נחל הקישון במלוא היקפו. בלי זה ילך לאיבוד גם הנכס הטבעי הנדיר וההיסטורי הזה לעולמים! בינתיים עינת קליש ונחשון צוק עושים בדיוק להפך ופוגעים עוד יותר בנחל ונכנעים טוטלית לחנ"י, כמו יונה יהב בדיוק!
כתבה מעניינת. אולי הקוראים יבינו מהכתבה שראש העיר קליש נלחמת לתיקון הנזקים שנעשו בעבר.
מסקנה: צריך לפרגן לעושים המלאכה כי על אף הקשיים יש להנהלת העיר הנוכחית עקרונות טובים לעתידה של העיר.
חנ״י זאת חברה ממשלתית,היא לא בהכרח לטובת הציבור (בלשון המעטה).
היא משמשת כיסוי לפעילויות כלכליות ואנטי ציבוריות של הממשלה.
זה גוף בעל כח אין סופי,שתפקידו לתפעל ולהוציא לפועל החלטות קשות.
והציבור שותק,וימשיך לסבול.
ראו מה קרה למועדון שייטי כרמל,שהיה שנים רבות על שטח צמוד לחברת החשמל,ונטען שהוא שייך לחנ״י(היום מטילים ספק רב בזה).
דובר על זה שחנ״י צריכה את השטח לפיתוח הנמל,וראו איזה פלא המעגן שם פורק לפני שנים רבות,ועד היום השטח עומד נטוש!!!!
בושה למדינה!
מהנזקים של יהב העיר תסבול עוד שנים.
לאור העובדות בשנה וחצי האחרונות, אני צופה ב"מלחמה מול עובדות מוגמרות, או בנויות בחלקן", אורח חיים של מובילי העיר. ראה מאבק עיקש ועָקַר בנושא הרכבל לאוניברסיטה, וכלה במאבק שנשא פרי לתושבי עכו נהריה: הסבת תקציב מדינה מייעודו לחיפה, לייעודו לתושבי הצפון.
ובכלל, יפה אך יחזרו מתווי המדיניות למקורות שלנו ללמוד תהליכי הובלה בסיסיים בארגונים בכלל, ובחיים בפרט: "סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה"
כל כך פשוט, כאשר ענווה מובילה את העשייה.
תודה שגיא על כתיבתך המשובחת כרגיל.
מבקש לציין, שאם עיריית חיפה לא תשכיל לשתף פעולה עם ערי ותושבי הצפון במלחמה כנגד משרדי הממשלה השונים – היא צפויה לעוד הפסדים משמעותיים וכואבים עוד יותר מעצם קיומו של הנמל. כך, למשל, כרגע העיר צפויה ללמוד שהחלום למינהור המסילות בחיפה – פשוט לא יתוקצב. באותו האופן, העובדה שטרם נשמעה מכיטטן העיריה תמיכה למנהרת שידרה (מנהרה ממרכזית המפאץ לסביבת מגדים) מלמדת לגבי שנים רבות וחשובות שבהם לא היה עיסוק מניח את הדעת בפרויקט המרכזי ביותר שיכול היה להצעיד את העיר קדימה.
כתבה יפה