לצערי אני כותב את מחשבותיי ותחושותיי על ד"ר דן יצחקי ז"ל רק לאחר מותו וחבל לי שלא הספקתי לומר זאת גם בפניו.
אין זה טריוויאלי שמי שהיה ממובילי "הירוקים" בחיפה במשך כמה שנים, קרי עבדכם הנאמן, יכתוב דברי הלל והספד על מי שהיה במשך שנים רבות מבכירי הנהלת בז"ן, המנהל המקצועי מס' 1 שניהל והקים בגאווה מקצועית רבה חלק לא מבוטל ממתקני הזיקוק הגדולים שחלקם אף פועלים עד היום בבז"ן.
דן יצחקי היה דוקטור להנדסה כימית, מומחה עולמי בתעשייה הפטרו-כימית ובמיוחד בתחום זיקוק הדלקים. עד יום מותו, ובמשך שנים לאחר שפרש לגמלאות, עדיין שמו הלך לפניו כאוטוריטה הכי מקצועית בישראל בתחומי התמחותו ורבים בתעשייה הזו מכירים ומוקירים את הבנתו ואת הידע הרב שצבר בתעשייה הזו.
הוא עבד בבז"ן עשרות שנים בתקופה בה בית הזיקוק בחיפה היה בבעלות המדינה והגיע למעמד הבכיר כסמנכ"ל ההנדסה והאיש המקצועי הכי חזק בחברה. אבל גם לאחר פרישתו, השתאיתי כיצד הוא ממשיך ממרום גילו ולאחר הגיעו לגבורות, ללמוד לקרוא המון, ואף לסייר במתקני תעשייה בתחומי התמחותו.
לכאורה, עד לפני 3 שנים, לא היה קיים שום סיכוי שאדם מהרקע ממנו הגיע דן יצחקי ישתף פעולה ברצון ובמסירות רבה עם אדם כמוני שהקדיש את רוב זמנו הפנוי למאבק הסביבתי בחיפה ובעיקר במפרץ חיפה… הרי לא סוד הוא שגולת הכותרת של מאבקי ביחד עם חברי בסיעת "הירוקים" ועמיתי מארגוני הסביבה, היה המאבק נגד המשך פעילותו של מתחם בז"ן, אותו חלמנו ואנו עדיין חותרים לסלק מהמפרץ בשנים הקרובות…ובכל זאת דרכנו הצטלבו ותוך דקות ספורות מצאנו חן אחד בעיני השני, גם אם לא תמיד הסכמנו על כל דבר.
מסתבר שהאופי האנושי ובעיקר הדיאלוג הישיר, אדם מול אדם- יכול לעיתים להסיר די מהר תיוגים גורפים וסטראוטיפים ישנים. לדן ולי היו כמה תכונות דומות, אך בעיקר שבו את ליבי חוש ההומור הציני שלו וצחוקו המתגלגל, הישירות, אומץ הלב, ובעיקר הדעות העצמאיות שלו שחרגו מאד מהערכים והדעות שהיו מנת חלקם של כמה ממובילי התעשייה הפטרו-כימית מאז ומתמיד, ואני מודה שאותם לא ממש אהבתי.
דן היה שונה ואת דעתו על רעיונות ואנשים הוא השמיע לא פעם באופן, אמיץ, נחרץ ולעיתים אף בוטה. כך הכירו אותו מנהליו וכך למדו להכירו גם קולגות ובכירים בתעשייה. כולם ידעו לכבד את האיש ולהקשיב לו ובד"כ, אם כי לא תמיד, דעתו המקצועית היא זו שהכריעה.
דן התנדב לסייע לצוות המומחים שהקמתי לליווי
המאבק כנגד מיכל האמוניה והחלופות המסוכנות שניסתה הממשלה לקדם במקום המיכל
בהכוונת בעלי ומנהלי חברת חיפה-כימיקלים.
הצוות שלנו סייע למאבק המשפטי והתקשורתי בכך שלראשונה הציב שורת חלופות סבירות הן לטווח המיידי והן לטווח הארוך, לאספקת אמוניה לכל סוגי הצרכנים בארץ, באופן הבטוח ביותר האפשרי. עד כינונו של הצוות הזה לא היה גוף מקצועי אחר שהציג בפני עיריית חיפה, בפני הציבור ובאוזני השופטים – אלטרנטיבות רלוונטיות ובטוחות יותר לאספקת אמוניה. עשינו זאת מול הניסיון של חיפה-כימיקלים להלך אימים על בית המשפט והציבור ולצערנו הרב הממשלה שיתפה עימם פעולה בחיזוק הטענות המופרכות והלא מקצועיות בעליל שהחברה העלתה.
אומר בבירור, כי למרות שהיו לנו בצוות פרופסורים להנדסה כימית ומהנדסים מומחים, כולם אנשי מקצוע מעולים בתחומם מהשורה הראשונה בארץ -הרי שבלי ד"ר דן יצחקי, שנחשב כאוטוריטה מקצועית ובעל ניסיון עצום בתעשייה הזו, לא היינו מצליחים ככל הנראה לשכנע את כל הגורמים ובעיקר את הערכאות השיפוטיות ולבסוף את בית המשפט העליון, כי ניתן לסגור לאלתר את מיכל האמוניה ולספק מיידית אמוניה בדרכים חלופיות ובטוחות יותר מאלו שהחברה והממשלה ניסו לקדם.
לא פעם הצד שהני ניסה בכל מיני דרכים להפריד בין דן לביננו. יצחקי סיפר לנו על ניסיונות של ג'ולס טראמפ- הבעלים של חיפה-כימיקלים ושל מנהלי החברה להרחיקו בעקיפין מהמאבק נגדם, הוא הציג להם חלופות אחרות וניסה לשווא לשכנעם שינסו אותן. דן הקפיד לומר להם ולנו כי הוא מודאג מאד מהסכנות הרבות במפרץ חיפה, בעיקר בתרחיש ביטחוני או מלחמתי ובעיקר בריכוזי האמוניה הגדולים. לדן יצחקי הם לא ניסו למכור את הסיפורים המופרכים שבהם הם הרבו להלעיט את הציבור. הם ידעו שעליו זה לא יעבוד והאיש מבין היטב על מה מדובר. היחס לו זכה דן יצחקי גם ממתנגדיו היה תמיד יחס של כבוד ואף יראה. דן לא חסך מהם את דעותיו הנחרצות ולכן לא הצליחו בתעשייה ובממשלה להסיטו מאמונתו בערכים המקצועיים והציבוריים שעמדו ביסוד המאבק שלנו בפרשת האמוניה.
למרות שדן יצחקי לא הסכים עם המאבק של הירוקים להביא לסגירת בתי הזיקוק, (הוא תמיד הקפיד להזכיר לי: "אתה זוכר שאני לא מהירוקים, כן?"), בכ"ז הוא הזהיר אותי לא פעם מפני תוכניות ההתרחבות של הנהלת בז"ן ורצונם להקים מתקנים מאד בעייתיים לסביבה שעלולים להיות מאד מזהמים. הוא סיפק לי חומר ודוגמאות מן העולם לאופיים וסכנותיהם של המתקנים הללו. דן כתב לנו כמה פעמים שיש להחמיר מאד את הרגולציה על מתחם בז"ן ואם הם לא מסוגלים לעמוד בתקנים החדשים, יש לסגור להם מתקנים שחורגים מהתקן, ללא כחל וסרק.
הצוות המשפטי של עיריית חיפה וראש העיר דאז-יונה יהב נעזרו רבות בחוות הדעת של הצוות המקצועי ובעיקר נעזרו בדן יצחקי שתמיד נאות לבוא ולסייע, למרות גילו המתקדם.
אני מודה שיש לי הערכה רבה וכבוד לאנשי מקצוע טובים בכל תחום ואני מרבה להתייעץ עימם. בתחום הפטרו-כימי, דן היה יועץ נהדר, עם המון סבלנות, תמיד שיתף פעולה באופן אמיתי ואובייקטיבי וחלק עימי ועם חברי לצוות את כל הידע הרחב שיש לו. היכן שהוא לא ידע משהו, הוא לא התבייש להודות בכך והבטיח לנסות להשיג מידע ממומחים אחרים ומהספרות העולמית.
בתמונות המצורפות כאן, רואים את דן יצחקי בסיור שאני ארגנתי לבקשתו בתחנת הכח הפחמית בחדרה. מנהל התחנה אירח אותנו ועשה לנו סיור במתקן האוריאה, שאנו מצולמים לצידו. המתקן יודע לייצר אמוניה מאבקת אוריאה, שאינה מסוכנת לשינוע ואיחסון. בעזרת הזרקת תרסיס אמוניה במערכת סגורה מנקים בזמן אמת את הנוקסים המזהמים שנפלטים בתהליך שריפת הפחם. דן שאל את מנהל תחנת הכח המון שאלות מקצועיות, היתה לו סקרנות רבה כמו אצל ילד שרואה לראשונה צעצוע חדש ונוצץ. הוא הירבה להשוות את מה שראה למה שקיים בתעשיית הזיקוק. למרות שהיה זה יום חם והאתר היה עדיין בהקמה, דן לא נרתע מלצעוד למרחק רב, על מנת לצפות בכל מתקן או מערכת שליטה שעניינו אותו בתחנה.
מבחינתי ומבחינת רבים דן יצחקי היה דוגמא ומופת לפרופסיונל אמיתי. לכתו מאתנו הוא אבידה גדולה, הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית. תחסר לנו מאד דן, נוקיר אותך תמיד גם על יושרך, אומץ ליבך וחביבותך האנושית כאדם!
יהי זיכרו של דן יצחקי ברוך!
.
בין השורות למדתי מהכתבה שהירוקים פועלים על סמך נתונים שמתקבלים מעבודת שטח. מרבית הכתבות בעיתונות מציגות את העמדה של הירוקים כשטחיות, פופוליסטיות ובלתי מבוססות, ומכתבה זו למדתי שלא כך הדברים. יישר כח.
אני מודה לך אבי על יכולתך לאבחן ולהבחין נכון בין השורות, שלפחות במקרה שלי ושל חברי לסיעת "הירוקים" וכן אצל רוב מובילי ארגוני הסביבה בחיפה ובישראל, אנו עושים מאמצים ללמוד כל סוגיה לעומקה ולא באים לתקוף סתם כי בא לנו כל מיני יוזמות או פעילויות של מפעלים וחברות עסקיות או ממשלתיות . נכון שלצערי לא כל פעילי הסביבה נוהגים באופן הזה. כך נוצר לעיתים הרושם המוטעה שאתה ציינת בדבריך ואני מצר על כך, אך אלה שנוהגים בשטחיות הם דווקא המיעוט מקרב פעילי הסביבה, למרות שלא פעם הם היותר "צעקניים" וטורחים להבליט עצמם על חשבון השאר…וחבל שכך!
הספד נכון וראוי. תודה ירון.
חשוב להכיר ולהוקיר את האיש, ואנשים כמוהו בכלל, אשר באים מתוך התעשייה הזו שפוגעת בנו ובסביבה ועם זאת פועלים מתוך אמת פנימית שלהם למען הציבור אך ובמיוחד כנגד אלו שמהלכים עליהם אימים.
אני נפרד בצער מאדם יקר. נפגשתי עם דן מספר פעמים במהלך המאבק ההירואי על סגירת מכל האמוניה במפרץ. שוחחנו בעיקר על חלופות אפשריות לאספקת אמוניה לצרכי תעשייה בישראל. היכרתי מהנדס שמהווה מודל לחיקוי לכל מהנדס בישראל, בכל תחום. איש סקרן, מקורי, בעל ידע אדיר ונסיון עשיר, בעל יכולות דידקטיות, יצירתי מאד ואיש שיחה מרתק. אהבתי את הסגנון הבוטה והישיר שלו, יכולתי להבין מדוע יכול היה להרגיז אנשים מכופתרים מדי, ולשעשע אנשים פחות פורמליים. יכולתי לבטוח בהגינות וביושרו האישי והאינטלקטואלי, שבלטו בכל המפגשים שלנו. יהי זכרו ברוך.
ירון, לדעתי ההספד שלך לדן מתאר מאוד נכון את דן, שלצערי הכרותיו לראשונה אותו רק בקיץ 2017, אך מאז היינו בקשר דוא"לי לפחות שבועי.הוא אף הזמין אותי לשיחה בנושאים של מסופים ימיים בביתו. מאחר שידע שלא נהגתי באותו הזמן לא הסכים שאבוא במונית, אלא בא ואסף אותי מביתי והחזיר אותי לביתי לאחר המפגש. הוא אירח אותי בביתו שם קיימנו שיחה מקצועית ארוכה עם שאלות מקצועיות רבות מצידו, ומעט סיפורים על פעילותו ורצונו לדחוף להקמת מתקן לייצור אמוניה מאוריה בתהליך שמפתחים בטכניון בדחיפתו. גיליתי אדם מאוד ערני, נעים הליכות, מענין מאוד ורגיש לזולת. אכן, פטירתו מהווה אבדה גדולה לכל מוקיריו מכריו וידידיו, וגם לאזרחי המדינה להם מאוד דאג הן מבחינת יצירת מקומות תעסוקה בטוחים וידידותיים לסביבה וכן מבחינת עצמאות ושליטה במקורות אנרגיה וחומרים חיוניים. יהי זכרו ברוך!
בז"ן היתה אוליי ספינת הדגל בפיתוח חיפה אבל מסביבו נוספו תעשיות פטרוכימיות מסוכנות מזהמות ויש אומרים מסרטנות.ירוקים כן או לא ברור שלבזן יש סכומי כסף מספיקים לעצור לדידם כל מטרד ומטריד והיום עם החומר שנמצא בכנסת ובממשלה הרי מי שלכלך ידיו באיסוף כסף ציבורי עירוני הרי לא יהסס לרגע לחפון חופן מכסף בעלי הון ולעזור להם לרמות ולטשטש את עיני הציבור כולו למען טובתו האישית.השחיתות הזו קיימת כמעט בכל מדינה בכל ממשלה אבל אצלנו כמדינה קטנה היא צפופה משהו ומסוכנת.
כתבה מרשימה על אדם שלא ידעתי על פועלו.
תודה לכותב!