לשאלה הראשונה (האם) אנו פטורים מלענות, שכן לרוב הציבור ומקבלי ההחלטות כבר ברור שפינוי המפעלים, עד לא מכבר בגדר חלום ירוק, הינו בלתי נמנע, אולם יתר השאלות עדיין שנויות במחלוקת בין שתי גישות:
גישה אחת, המשותפת לחלק מארגוני ופעילי הסביבה, בונה על שינוי יעוד שטח בז"ן, מתעשייה למגורים, באמצעות תכנית הנמצאת בהכנה ברשות מקרקעי ישראל. עד כה, ראינו רק מצגת שובת לב של רובע מגורים חדש ובו קרוב למאה אלף יח"ד, כפול מכל אחת מהקריות, עם שטחים ירוקים, שדרות וכיכרות, תעלות ואגמים, לא פלא שמצגת זו כיכבה בשתי מערכות בחירות… עיקר חשיבותה של תכנית זו היא בכך שלראשונה מגמת פינוי המפעלים זוכה להכרה מגוף ממשלתי (משרד האוצר ורמ"י – רשות מקרקעי ישראל, שהגישו את התכנית).
עם זאת כותב שורות אלו, מחלוצי המאבק למען מפרץ ירוק, מסתייג מהתכנית, ומציע גישה אחרת, מבוססת על רף גבוה של תקינה, פיקוח ואכיפה. עד כדי כך שיהפכו את שורת הרווח להפסד. ויגרמו למפעלים להתפנות מהמפרץ ביוזמתם ועל חשבונם.
דרך הייסורים של מוסדות התכנון
לצערי עלי להשבית שמחה בטרם עת. כוונה טובה של עורכי התכנית ותומכיה, איננה תחליף לניסיון, שיש לי כנראה יותר. תכניות כאלו מטבען נראות נהדר בתחילת הדרך, בטרם נחשפו ל"ויה-דולורוזה" של דיונים במעלה מוסדות התכנון, ולמטחי אש צולבת מכל הכיוונים – בעיקר התנגדויות עררים ועתירות של בעלי עניין בתעשייה, ופטרוניהם בממשלה, אלה המשרדים הכלכליים, שמשרד הגנת הסביבה, למרבה הפלא, מיישר איתם קו.
ימרטו את כל נוצותיה בטרם תגיע לשולחן הממשלה
בכל ועדה ידרשו עוד ויתורים, יתבעו עוד פשרות, כדי להמשיך לוועדה הבאה, ועד שהתכנית תגיע ל"אם כל הועדות", שולחן הממשלה, כבר ימרטו בדרך את כל נוצותיה, עד כי לא יכירו אותה גם יוזמיה, ויצטערו שבכלל יזמו. (זה מניסיון, כמי שיזם את תכנית המתאר החדשה לחיפה (ח/פ-2000), שגם היא התחילה בטוב, ומצטער שבכלל יזם אותה…)
ציר זמן אינסופי ופיצויים של מיליארדים
ציר הזמן לתהליך הזה, אם נהיה אופטימיים, ושוב, מנסיון – 30 שנה ויותר, אם בכלל. זהו חלון זמן… חלון? ויטרינה שלמה למפעלים! להמשיך לייצר ולפלוט באין מפריע. ובסוף יחכה לנו סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, שיזכה את המפעלים בפיצויים בגובה של מיליארדים רבים, ללא מקור תקציבי. לכן, אל תבנו על "עסקת המאה" של מימון הפינוי ממכירת הדירות, כי בתוספת עלות טיהור הקרקע, החישוב יגיע להפסד, וממילא ספק אם יזמים יתנפלו על המכרזים, ומשפחות עם ילדים יתנפלו על משרדי המכירה בשטח המטוהר…
הובלה על ידי משרד הבריאות תביא להפסד של המפעלים
בגישה השנייה, כל שנדרש הוא להעביר את סמכויות התקינה, ממשרד הגנת הסביבה, למשרד הבריאות. בשיטה הנוכחית מתקיים מו"מ "ים-תיכוני" עם התעשיינים, ומגיעים בכל סוג פליטה לתקן שהמפעל יוכל "לעמוד בו", קרי – להישאר ריווחי, גם אם הציבור לא יוכל לעמוד בו, ולהישאר בריא, מאחר ואינו מיוצג במו"מ. תיקני הסביבה מקלים על המפעלים, עד פי מאה ויותר! מערכי היעד שקבע משרד הבריאות, אבל התוקף שלהם הוא רק כהמלצה. העברת הסמכות למשרד הבריאות תיתן תוקף לערכי היעד שנקבעו משיקולי בריאות הציבור. למעשה גם הם משקפים פשרה מסוימת, ויש מקום לשדרוג נוסף שלהם, גם אם המפעלים לא יוכלו לעמוד בהם – קרי להרוויח…
תקינה וממשלה
שידרוג התקינה בסמכות משרד הבריאות, וניטור, אכיפה ומיצוי דין עם החריגות, הינם בגדר החלטה מינהלית' שאינה טעונה הליך מסובך, ממושך, ועתיר עלויות כמו התכנית לשינוי יעוד. כל שנדרש הוא רצון טוב מצד הממשלה. כי בלעדיו – גם הגישה הראשונה לא תצלח, יחכו לתכנית בסוף הדרך עם מצ'טה… אז עדיף כבר שנדע זאת מלכתחילה.
שתי גישות, מפרץ אחד, ומעל מיליון תושבים בנפות חיפה-עכו. מה דעתכם?
האם המשמעות היא שהמפעלים הקטלניים ישארו בסביבתנו לנצח? ממש לא!
פינוי המפרץ בתוך שנים ספורות, באפס עלויות לציבור:
1. אימוץ ערכי היעד לפליטות, שקבע משרד הבריאות משיקולי בריאות הציבור, במקום הערכים שקבע המשרד להגנת הסביבה, משיקולי רווחיות המפעלים.
2. קביעת רף מחמיר לענישה, החל בגובה הקנסות, עד אורך תקופות המאסר.
פינוי ללא פיצוי – זה הכל!
צעדים אלה ניתן לנקוט תוך שנה, ואינם מחייבים פיצוי לפי סעיף 197. עשרות מיליארדים יידרשו לפיצוי בעלי קרקעות שדה דוב, אם לא יתפנה, עוד לפני שבנו בנין אחד! בכמה יצטרכו לפצות בעלי מפעלים שהוקמו, מתפקדים, ומכניסים להם רווחי עתק!
(האם כחלון שר אוצרנו אינו יודע זאת? חושב שנאמין?)
הצעתי תגרום לבעלי המפעלים להתפנות ביוזמתם ועל חשבונם, בטרם ייקלעו להפסדים. המדינה תעניק להם אורכה סבירה לצורך זה, ותסייע לאתר ולתכנן אזורי תעשייה חדשים רחוקים מריכוזי אוכלוסיה, ובא למפרץ גואל!
אני מאמין גדול בלחץ ציבורי.
העיר חיפה , כך גם סביבתה , וכמובן כל התושבים , סובלים מזה שנים ארוכות מזיהום סביבתי בלתי-נסבל , הכולל פגיעה חמורה בנפש.
קשה לי מאד להבין , כיצד לא קמה עדיין מחאה ציבורית נרחבת כנגד התוצאות החמורות האלו.
מהסתכלותי ומתוך פרספקטיבה היסטורית , מאבק ציבורי נרחב ,תקיף וסוחף , מתרחש רק בעקבות מנהיג חזק שסוחף אחריו ומניע את המחאה.
אני מסכים לחלוטין עם כותב המאמר , שפורס לפנינו משנה סדורה לגבי הטקטיקה בה צריך לנקוט, וזאת מתוך נסיונו העשיר , מחוייבותו העמוקה והכנה לשמירה על איכות הסביבה והאינטרסים של הציבור , ומתוקף יכולתו הגבוהה לנתח מצבים.
אנחנו , הציבור , פשוט צריכים להתעורר , לקום ולהילחם על זכותינו הבסיסית לנשום אוויר בלתי-מזוהם !
כל אחד הוא נר קטן – וכולנו : אור איתן.
הכפפה נזרקה למנהיג מזמן , ומחכה בקוצר-רוח שרק יבוא וירים אותה.