לפני כמה שבועות התקיים אירוע לזכר מאורעות ואדי סאליב. אירוע מכונן בהיסטוריה הישראלית ובפרט החיפאית שנראה כי לא קיבל את תשומת הלב והחשיבות שהוא ראוי לו, אך סוקר בהרחבה (כרגיל) בחי פה.
המאורעות היו שיאם הקשה של קיפוח שגרם השלטון דאז יחד עם שכבת ההגמוניה אשר ניהלה את המדינה הצעירה, אשר ראתה באוכלוסיית ואדי סאליב – יוצאי ארצות ערב והאיסלם, קהל שבוי ומתופעל על פי רצונה, חסר זכויות וחייב תודה.
בקרוב עומדת כנראה להתקיים תערוכה במוזיאון העיר אודות מאורעות ואדי סאליב בתקווה שכולנו נחכים ממנו. אבל לאורך שנותיה של מדינת ישראל דומה שלא החכמנו אלא אנו ממשיכים להנציח את היחס כלפי מי שהם לא אנחנו ואם היה אז סלאח, הרי היום זה סלאבה, סולומון וגם סלאח-הערבי.
השבוע דווח בחי פה על שינוי היעוד של נכס שמשמש, מזה שנים, לעמותת לב ח"ש והפיכתו לבית ספר לציבור החרדי. בקרבתה של קליש מדווחים על נכסי ציבור נוספים, שחלקם פועלים וחלקם עומדים שוממים, עומדים להימסר לידי קבוצות חרדיות להקמת בתי ספר ומוסדות של הזרמים החרדיים השונים. תהליך ההחלטה נעשה בחוסר שקיפות לציבור, בתרגיל בו לכאורה משרד הפנים מאשר זאת, יוצרים מצב זמני שיהפוך לנצחי והופ – הנה עוד נכסים שנמסרו, בלי שלתושבי העיר תהיה בכלל אמירה. ייתכן כי האופוזיציה העירונית תכפה על הנהלת העיר לקיים דיון בעניין במועצת העיר. נחכה ונראה…
העתקת מתנ"ס הדר
במקביל נודע לחי פה, מאנשים בסביבתה של קליש, על יוזמה להעתקת פעילותו של מתנ"ס הדר, השוכן ברחוב ירושלים, אשר שירת את אוכלוסיית הדר שבה יש רוב דוברי רוסית קשישים, משפחות בגילאים שונים, והעברתו למבנה של שוק תלפיות. כאן המקום לציין כי לא התקבל אישור רשמי לידיעה וייתכן כי עיריית חיפה מעדיפה לבחון את תגובת הציבור למהלך, בטרם תקבל החלטה לקדמו. במידה שייצא המהלך לפועל, מי שגרו ברחובות ליד המתנ"ס, על פי תפיסת לשכת ראש העיר, ילכו כעת רגלית בגשם ובחמסין, בדרך הארוכה והקשה לתלפיות, במקום מתנ"ס ליד הבית והכל בסדר מבחינתה. למה לא? בצליעה, עם המקל, ההליכון או כיסאות הגלגלים – שיעשו קצת ספורט!
אלה שמכירים את המצב הנדל"ני של נכסים כאלו בסביבת הדר, מעלים מספר השערות – לידיים של מי יעבור הנכס וחרושת השמועות כבר בשיאה.
הולכים ברגל למתנ"ס להרצאות
חשבתי לקרוא למאמרי: עניי עירך קודמים, אבל זו כותרת לא מכבדת את מי שכבשות הרש נגזלות מהם על ידי שלטון חסר רגישות. במפגשים לא מעטים שהייתי מול אוכלוסיית דוברי הרוסית הקשישים בהדר, פגשתי אנשים שעברו קשיים לא פשוטים, ברובם קשי יום, אבל בעלי גאווה גדולה וזקיפות קומה. די לראות אותם במצעד הווטרנים כדי להבין מאיזה חומר קורצו. אלו אנשים שהגיע ארצה בשנות ה-90 ולאחריהן, בעלי רקע אקדמי מכובד, שלא הססו לעבוד בניקוי רחובות, ניקוי בתים, עבודות שמירה וכל עבודה ובלבד לעבוד. הם חיים מפנסיה זעומה עד אימה, מותחים את הפרוטות בין תחילת חודש למשנהו, אבל הם גאים, צורכים תרבות ובגילם המתקדם הם עדין הולכים ברגל למתנ"ס להרצאות, לסרטים ולאירועים. העיקר להיות בעניינים. כי ככה צריך!
חשש לפגיעה נוספת בחלשים – עתיד העמותה לב ח"ש לוט בערפל
מוסד ותיק אחר שנגזל מאוכלוסיית חיפה קשת היום הינו לב ח"ש: מוסד ותיק בחיפה שגם אם אינך משתייך לאוכלוסיה מוחלשת, הרי שזה פשוט תענוג ללכת לחפש שם מציאות ואת זה עושים רבים מצעירי הדר המתערבבים בין הלקוחות החרדיים. רוב הבאים אליו הם אזרחים ואזרחיות מוחלשים מכל שכבות וקבוצות האוכלוסייה, הזקוקים לריהוט, מוצרי חשמל, צעצועים ובגדים במצב טוב, יד שנייה ובמחיר מצחיק.
המקום נקי, רחב ידיים ושומר על כבודם של מי שבאים למצוא בו את מבוקשם. באתר העמותה כתוב כי פעילות העמותה מתמקדת בשלושה תחומים עיקריים: מתן סיוע למשפחות נזקקות, מתן תמיכה וסיוע לילדים חולים ומשפחותיהם, וסיוע לקשישים. במסגרת פעילות העמותה: מרפאות שיניים, מרכז ריהוט חשמל וכלי בית, מרכז חלוקת מזון, פרויקטים למען ילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם, מועדון קשישים ניצולי שואה, תכניות סיוע לקשישים, קורסים ועוד. העמותה פועלת כבר כ-20 שנים ואת המקום קיבלה במצב קשה, שיפצה והכשירה אותו מאפס כדי להיות מקום נעים ומכובד כדי לשרת את מי שאין להם.
נקודת תקוה למאות רבות של משפחות
השבוע פורסם כי ללא שום הודעה מוקדמת, עיריית חיפה הורתה לעמותה להתפנות מהמבנה ולמסור אותו לידי האוכלוסייה החרדית שעומדת לקבל לידיה עוד מבני ציבור בבית"ר 8 בהדר, במקום בו היה בית הספר הפתוח והיום מתנ"ס שחציו פועל עבור האוכלוסייה הדוברת רוסית וקשישיה וחציו עבור האוכלוסייה החרדית. ברחוב ברזילי 8, שזה בעצם הגב של לב ח"ש המחוברים לבית הספר לבנות חרדיות שקם במבנה, בו היה בית החלוצות ולאחר מכן מרכז טיפולים למשפחה ולקהילה. ההודעה נחתה על עמותת לב ח"ש בהפתעה, ללא הקצאה חלופית, ללא שיחה עימם, הם מחכים לצו פינוי אשר ידרוש מהם לצאת תוך 14 יום ולמוטט את המרכז שהיה נקודת תקוה למאות רבות של משפחות שקיבלו חבילות מזון, סיוע רגשי, תמיכה במצוקה במצבי עוני, ייאוש, מחלות קשות, ללא הבדלה בין בני אדם. פשוט כך. מקום של חסד מופלא הולך לקרוס כנראה ולהמחק עבור הסכם קואליציוני. זה ממש שידור חוזר של אטימות ורשעת כמו הבית ברחוב חיים.
המבנה ברחוב צה"ל 14 בקריית אליעזר
כמו כן, הקצתה העירייה מבנה ברחוב צה"ל 14 בקריית אליעזר. המתחם שנמצא ברחוב צה״ל 14 בשכונת קרית אליעזר שימש עד לאחרונה כגן של ויצו. השטח הוחזר לעיריית חיפה עקב סיום הפעילות של ויצו באזור. כמות החרדים בשכונת קרית אליעזר היא קטנה לעומת אחוז האוכלוסייה הדוברת רוסית וערבית. הנתונים הדמוגרפים בחיפה מוסרים כי החרדים מהווים כ-10% מכלל אוכלוסייתה, דוברי הרוסית כ-24% והערבים כ-22%. המקום לא הוצע למשל לבית הספר הדו-לשוני שחיפש מקום לבית הספר שלו שהתאים מאוד לשכונה, אבל כעת, מתרוצצות שמועות (שטרם אושרו רישמית), כי המקום עומד להימסר לחרדים.
מהלכים שקטים המשנים מציאות
תהליך דומה עומד לקרות בקריית חיים ברחוב בית אלפא, הלא-חרדי בעליל בו בית ספר בקומפלקס של מבני חינוך חילונים עומד להימסר לחרדים. גם שמועה זו טרם אושרה רישמית וההליך לגביה מתנהל מתחת למסכי הרדאר של הציבור.
כאשר מועצת הדר, קבוצת פעילים וולונטרית בה אני חברה, הגישה לפני כמה חודשים לעינת קליש, ראש העיר חיפה, מסמכי עבודה כדי לקדם תכניות בשכונה כמו שהם עושים כבר שנים מול יהב, טענה עינת, כי קודם יש לעשות תכנית אסטרטגית לשכונה, פרוגרמה, בחינת כל המרכיבים ורק אז יש מה לדבר. במצב נורמלי לא מחלקים ככה סתם נכסים, אלא יש תהליך איגום נתונים, בחינת הצרכים, יחסי האוכלוסיות, דחיפויות ושאר תהליכים המייצרים איזון, הוגנות וניקיון ציבורי. לא יתכן שכך במין "חפ-לפ", יחלקו נכסים בלי לעבור את התהליכים שקליש פירטה בפנינו ואנו כיבדנו זאת.
במידה רבה זה גם לא הוגן כלפי החרדים. האם הם יחיו כעת 3 חודשים בלי ידיעה לאן הולכים הלאה? האם זה תסריט ידוע מראש שהזמני הופך קבוע? האם זה באמת הולם את צורכיהם? והאם שווה להפוך להיות מטרה לכעס ציבורי גדול ולא לעבור את התהליך שכולם עוברים בנושא חלוקת המרחב הציבורי ונכסיו?
החרדים שהופכים מטרה להאשמה בגלל הסכם קואליציוני
לפנינו מצב בו לשכת ראש עיריית חיפה מקדמת במו ידיה את הכעס כלפי החרדים שהופכים מטרה להאשמה בגלל הסכם קואליציוני אותו חתמה עם שותפיה לקואליציה, ההודעה מגיעה בהפתעה לציבור הרחב, לבטח לציבור דובר הרוסית שעדין מתקשה להבין את התקשורת הדוברת עברית וימצא עצמו מול דלתות נעולות והבנה כי מה שהיה לו נגזל לטובת ההסכם הקואליציוני של ראש העיר חיפה.
כמו בכנסת גם כאן – קבוצות לחץ לוקחות בשקט
לא מדובר בציבור לוחמני או כזה שיבקש רחמים. מדובר באנשים גאים שמקסימום ילכו עצובים הביתה, יסגרו את הדלת וישארו בבדידותם. ילדיהם יכעסו וגם תושבי הדר כועסים. אבל סלאבה, פה זה ארץ ישראל! החזקים מנצחים, קבוצות לחץ לוקחות את הכל ובמקרה הזה קבוצות הכוח הם נציגי החרדים שחתמו עם אשה חילונית הסכם, שעושה אתכם קורבן של ישיבתה בשלטון.
כך זה גם גם בקריית אליעזר ובקריית חיים! התחושה היא שגנבו לנו את נכסי הציבור באישון לילה ובמחשכים כדי לשלם אתנן פוליטי. ככה דופקים אנשים כמו בואדי סאליב! מרגישים נישאים מעליהם, לא שואלים אותם, לא חושבים עליהם. הם פשוט סחורה בידי הממשל החזק שיכול לעשות כי הוא יכול! ומי יהיו אשמים בכל זה? החרדים! הכעס ייצא עליהם. האש תופנה אליהם (ולא בצדק).
הסדרת המוסדות לחרדים צריכה להתנהל בשקיפות
מגיע לחרדים שיהיו להם בתי ספר ומוסדות ציבור אבל האם השיטה היא תמיד לעשות זאת בגניבת דעת ציבורית?
הכעס צריך להיות מופנה כלפי לשכת ראש העיר שפעלה כך ותבעיר את מלחמת חילונים-דתיים הבאה. בסרטון בחירות של "חיים בחיפה", הלכה עינת בין רחובות הדר ואמרה ש"העיר חולה, מה קרה לנו?", היא שאלה.
מה קרה? גם אנחנו שואלים מה קרה. מה קרה לתקווה הגדולה ולמחשבה שמדובר בשלטון חדש שרואה את האנשים ודואג להם…
ואת עינת, ראש העיר הנבחרת שלנו-האם תואילי אי פעם להשיב?
גילה למה להסיט על סמך שמועות ?
לגבי הודעות רשמיות. בישראל כולל בחיפה הן בעברית ובערבית ת ולכן בכל הנושאים הרשמיים גם הרוסים חייבים להתנהל בשפות אלו