מנהיגות אמיתית יודעת היכן להשקיע ולפתח תעשייה ראויה והיכן נדרש לסגור תעשייה מזיקה!
(מאמר תגובה מאת ניר קנטור מהתאחדות התעשיינים תמצאו בהמשך למאמר של ירון חנן)
עוד לא הסתיים לו קמפיין "החסידות" המופרך של קבוצת בז"ן וקמפיין התשבחות על "תרומת אסדות הגז בים" של נובל אנרג'י, וכבר החל לו אחד הקמפיינים הגדולים והיקרים שנראו לאחרונה בארץ מטעם התאחדות התעשיינים שמתוזמן היטב לתקופת הבחירות. על מנת למשוך את תשומת לבנו שובצו בקמפיין הזה תמונותיהם של מנהיגים מערביים כמו טראמפ, מרקל ומקרון תחת הכותרת: "מנהיג אמיתי בוחר בתעשייה".
לא סתם השתמשו במילה "בוחר" דווקא בתקופת בחירות והמסר הלא סמוי כ"כ הוא ברור: לפני הבחירות המועמדים נדרשים להצהיר נאמנות לתעשייה ואחרי הבחירות ראש הממשלה הבא שלנו יאלץ לבחור בתעשייה לפני הכל. עד כאן הכל לכאורה לגיטימי.
שאלתי את עצמי, מה רוצים באמת ראשי התעשיינים בארץ להשיג בקמפיין המיליונים היקר הזה?
האם הם דורשים שהממשלה תשקיע מיליארדים מכספי המיסים בקידום התעשייה? אינני חושב שהם משלים עצמם שכך אכן יקרה כאשר בהמון תחומים חיוניים כמו תשתיות תחבורה ודיור המדינה בפיגור עמוק של השקעות ממשלתיות. יתכן אולי הם חושבים שהחינוך הטכנולוגי והוספת מיומנויות הדרושות לתעשייה הישראלית דורש התערבות ממשלתית, אם כך אני איתם ומחזק את הדרישה הזו.
אולי התעשיינים דורשים הקלה במיסוי, פיחות שערי המטבעות המובילים, קידום היצוא הישראלי? בהחלט יתכן וגם בכך אולי הציבור הרחב היה תומך.
אבל ללבי התגנבה השערה נוספת שלא זו הסיבה העיקרית ולב הבעיה מבחינת התעשיינים נעוצה בראש וראשונה בדרישתם להסיר מגבלות שהם נוהגים לכנות בתואר הגנאי "ביורוקרטיות" או במילים פשוטות הם דורשים בעצם את "הפחתת הרגולציה הממשלתית המוגזמת על התעשייה".
בגדול בהחלט ברור שבמספר תחומים לא מבוטל אכן נדרשת הקלה ברגולציה מיותרת שמקשה מאד לפתח עסקים ותעשייה ראויה ומתקדמת בישראל. אך כאמירה גורפת מדי, איני מסכים כלל וכלל לדרישה הזו בלי לבחון את כל משמעויותיה.
בעוד אני מתלבט מה באמת מסתתר מאחורי הקמפיין הזה ומה באמת הכי מטריד את התאחדות התעשיינים בתקופה הנוכחית והיכן באמת ממש "כואב" להם, הגיעה התשובה די מהר:
לפני זמן לא רב שלחה התאחדות התעשיינים לאחת מתוכניות האקטואליה הידועות ברדיו את אחד מראשיה, הלא הוא מיודענו ניר קנטור – מנהל איגוד תעשיות הכימיה, פרמצבטיקה ואיכות הסביבה המוכר היטב לתושבי עוטף מפרץ חיפה.
המרואיין, שבין תפקידיו בהתאחדות מוצג כמומחה לאיכות סביבה וניהול סיכונים, הגיע בראיון הזה די מהר לשורש העניין שעומד אולי כמטרה מרכזית בקמפיין התעשיינים ומהו? כמובן, גורל התעשייה הפטרוכימית ותעשיית הדשנים בעשור האחרון במפרץ חיפה והפחתת הרגולציה הסביבתית מצד הממשלה.
זכור לנו כיצד ניר קנטור הילך עלינו אימים בנבואות שהתגלו כמופרכות, כאשר התגייס בכל כוחו למנוע את סגירת מיכל האמוניה ("הכי בטוח בעולם"), שסיכן חיי אלפים מתושבי מטרופולין חיפה והמשיך לייצג זמן רב את האינטרסים הצרים של בעלי חב' חיפה כימיקלים…והנה כיום מתברר שהמיכל לא היה נחוץ כלל, האמוניה מגיעה בדרך בטוחה יותר לארץ ואף צרכן לא חווה מחסור. לדברי יודעי דבר הנהלת החברה ניצלה את האירוע כדי לסגור קווי ייצור ישנים במפעל הצפוני שלה, (לאחרונה ערכה החברה בשיתוף "כUח לעובדים" הסדר פרישה לכ- 130 עובדיו בעקבות סגירת המפעל) וכל ייצור הדשנים עבר דרומה למישור רותם בנגב, רק מונופול אספקת האמוניה "ניגזל" מידיה של הנהלת חיפה-כימיקלים, לא אסון גדול…
ומה טוען אותו מר קנטור ולא בפעם הראשונה לגבי תעשיית הפטרוכימיה במפרץ: "מה רוצים מהתעשייה הנהדרת הזו שמעסיקה 20 אלף עובדים באזור חיפה?" הרי המפעלים השקיעו מיליונים רבים בשיפור איכות האוויר וחידוש המתקנים, אין מדינה בעולם שעומדת בסטנדרטים הגבוהים כל כך כמו מפעלי התעשייה במפרץ חיפה…אין יותר זיהום חריג במפרץ חיפה ביחס לתל אביב למשל" ….ועוד בלה בלה רגיל שמוכר לנו היטב מהתבטאויותיו הידועות בעבר של מר ניר קנטור והתאחדות התעשיינים.
כמעט כל מילה בדבריו של ראש איגוד הכימיה בהתאחדות התעשיינים ניתנת להפרכה בקלות. נתחיל מהנתון המוגזם שהוא זרק על מספר המועסקים כביכול במפעלי מפרץ חיפה. הרי אף פעם ההתאחדות לא פרסמה כמה באמת עובדים מועסקים ישירות במפעלי המפרץ ואיך בדיוק ניר קנטור הגיע למספר הגבוה הזה בו נקב. אדרבא, איגוד מפעלי הכימיה הנ"ל מוזמן לא רק לזרוק באופן שרירותי מספרי מועסקים, אלא גם את אופן החישוב וכיצד הגיעו לנתון הזה. ככל הידוע במתחם התעשייתי הענק של בז"ן על כל מפעליו עובדים לא יותר מ- 1700 עובדים. גם אם נגזים ונאמר שבנוסף לעובדים המאוגדים מועסקים עוד כ- 1000 עובדי קבלן וכן מפעלי הקבוצה מפרנסים עוד מספר דומה של עובדים בקרב הספקים שעובדים עימם ונכליל עוד מאות עובדים בשאר מפעלי המפרץ, אינני רואה כיצד מר קנטור מתקרב למספר בו נקב- 20 אלף מועסקים במפעלי הפטרו-כימיה במפרץ חיפה! נוסיף על כך את "השקעות המיליונים" שתמיד מוזכרות בהקשר לנושא "השמירה על איכות הסביבה" במפעלי המפרץ, שבינתיים לא מביאים שום מזור הדרוש כמו אוויר לנשימה, תרתי משמע ,לצורך הבראת מפרץ חיפה מהזיהום הכבד והצלת אלפי ילדים ומבוגרים מהתחלואה החריגה ומתמותה. הרי גם בכירי משרד הבריאות מודים בקיומה של התחלואה החריגה הזו בנפת חיפה. המשנה למנכ"ל המשרד פרופ' איתמר גרוטו הודה בתחילת השנה בפירוש ובפומבי כי התחלואה החריגה בנפת חיפה יכולה לנבוע בעיקר מהזיהום החריג שנפלט כיום ממפעלי המפרץ ואין לו כל הסבר אחר לתופעה המדאיגה הזו.
מר קנטור שכל כך מהלל את "תרומתם העצומה של המפעלים לשיפור איכות האוויר באזור" מתעלם לגמרי מנתוני התחלואה החריגים הללו ומכחיש אותם ואת ההקשר שלהם לזיהום החריג מהמפעלים שגם את קיומו הוא מכחיש.
תרשה לי מר קנטור לא להתלהב מ"המיליונים" ששפכו כביכול בעלי מפעלי המפרץ על שיפור הפליטות לאוויר. די אם אזכיר שרק במתקן גדול אחד- תחנת הכוח הפחמית מ"ד ב' – שהיא חלק ממתחם ייצור החשמל "אורות רבין" בחדרה, דרשה המדינה מחברת החשמל להשקיע מעל מיליארד וחצי שקל (!) בהפחתת הפליטות מהארובות וכך אכן נעשה והושקע, בלי שהחברה תרוויח על כך ולו שקל אחד. לעומת זאת, ממתחם גדול בהרבה כמו מתחם בז"ן אף פעם לא דרשו מבעלי ההון הפרטיים השקעות דמיוניות כאלו באותם סדרי גודל, כדי להגיע לסטנדרט דומה של הפחתת פליטות שכל כך דרוש פה. אדרבא, כמות החריגות בזיהום האוויר עקב תקלות, או סתם עקב תחזוקה ירודה ומתקנים ישנים, לא ניתנת להסתרה והכחשה. היא ידועה לכל מי שעוסק בנושא ביושר, במקצועיות ובאופן רציף, הן בקרב גופי הרגולציה והן בקרב גופים סביבתיים מקצועיים הפועלים בהתנדבות.
אין אפשרות לטפל במפגעי המפעלים הללו
חלק מאותן השקעות שכן נעשו נבעו בעיקר מהלחץ העצום שמאבקם של פעילי הסביבה וחברי בתוכם – ניהלו במשך שנים רבות. בעזרת הלחץ הציבורי הזה הצלחנו מדי פעם להשפיע על המשרד להגנת הסביבה שביצע כמה פעולות אכיפה שאינן מספיקות כלל, אך גם לא ניתן לוותר עליהן. הלחץ של מאבקנו המשותפים הצליח חלקית גם בוועדות התכנון המחוזיות והארציות ותכניות ההרחבה של המפעלים ובראשם בז"ן, ידרשו לעמוד מול כמה משוכות סטטוטוריות שיעכבו אותן, אם לא יעצרו את חלקן לפחות. רק מהסיבה הזו הוציאו בעלי ומנהלי המפעלים כספים לצורך טיפול חלקי מאד בנושא זיהום האוויר ואחסון החומרים המסוכנים. ועדיין הפער כל כך גדול ביחס לנדרש, כך שברור אפילו בתוככי משרדי הממשלה כי אין אפשרות יותר לטפל כמקובל במדינות מתוקנות במפגעי המפעלים הללו, כאשר כל הזמן האוכלוסייה מסביב גדלה וחיה כל כך קרוב למתחמי התעשייה הפוגענית והמסוכנת הזו.
התעשיינים מזכירים בקמפיין שלהם את קנצלרית גרמניה גב' אנגלה מרקל למשל, היה ראוי שיציגו ביושר את גב' מרקל גם בהקשר נוסף:
הקפדת ממשלת גרמניה על קיום הרגולציה המחמירה שמונחתת על המפעלים באותה מדינה. למרות הרגולציה הסביבתית המחמירה מאד בגרמניה עדיין זו המדינה המובילה ברמה העולמית בצמיחת התעשייה והישגיה. בגרמניה אוכפים על המפעלים באופן קפדני ביותר דרישות איכות סביבה ושמירת בריאות הציבור שלצערנו עדיין לא מקובלות בישראל. גם בתי המשפט בגרמניה לא היססו לרגע להורות על סגירת מפעלים שלא עמדו בסטנדרטים המחמירים הללו…
תזכירו לי מתי סגרו פה בישראל מפעל פטרוכימי שחרג שוב ושוב מהיתרי הפליטה שלו, או מהיתרי הרעלים? מפרץ חיפה הרי "מצטיין" בחריגות הללו, אבל התאחדות התעשיינים ושליחה מכחישים ומתעלמים מאותן חריגות ידועות. תקנות הרגולציה ופעולות האכיפה המחמירות בגרמניה ועוד מדינות אירופיות, רחוקות כרחוק מזרח ממערב, לעומת המעט שנדרש בפועל (ולא רק בסיסמאות נבובות) מטעם הרגולציה הישראלית ובראשה המשרד שתושבי מטרופולין חיפה מכנים באירוניה- "המשרד להגנת התעשייה", שפעם נקרא "המשרד להגנת הסביבה".
האם גם על המעט הזה מלינים התעשיינים בישראל ומנסים להפחית עוד יותר את דרישות הרגולציה הסביבתית המקלות עליהם ממילא?
לדעתי דרישה כזו היא שערורייה והיא מעיבה על כל הקמפיין בו פתחה התאחדות התעשיינים!!
ניסיון חמור להשפיע על מקבלי ההחלטות ובראשם ראש הממשלה
כאשר במהלך קמפיין התעשיינים, שבקלות רוב הציבור היה יכול להזדהות עימו, משתרבב בצורה כל כך בוטה ניסיון חמור להשפיע על מקבלי ההחלטות ובראשם ראש הממשלה והשרים, על מנת להרתיעם מהפעלת רגולציה משמעותית על מפעלים מזהמים ומתקני חומרים מסוכנים שפוגעים ומסכנים חיי אדם במפרץ חיפה, הרי ברור שהציבור ממש לא יכול להזדהות ולתמוך במסריו הגורפים של קמפיין כזה ושכרם יוצא בהפסדם!
הציבור לא משתכנע מקמפיין התעשיינים
כל המיליונים שנשפכו על הקמפיין של התאחדות התעשיינים , כמו גם על הקמפיין של קבוצת בז"ן וכן על הקמפיין של קבוצת נובל אנרג'י (שמבליט רק את יתרונות הגז הטבעי ולא את סכנות הטיפול בתוצרי הלוואי שלו), כל הניסיונות היחצ"נים הללו, לא משכנעים את רוב הציבור ולבטח לא את תושבי עוטף המפרץ במטרופולין חיפה, במיוחד בראותנו עד מה רבה ההכחשה של ראשי ההתאחדות על חומרת המפגעים הסביבתיים והבריאותיים שמביאה התעשייה הזו, פה אצלנו!
נהפוך הוא: בכל הקשור לתעשייה הפטרוכימית במפרץ, השיח ברחוב החיפאי וברשתות החברתיות במטרופולין כולו מלמד באופן מובהק כי הקמפיינים הללו מכעיסים את הציבור ומביאים לתוצאה הפוכה ממה שהתכוונו אליה ראשי התעשיינים, הטייקונים והקופירייטרים ברי המזל שהם גייסו במימון נדיב.
לא כך תצליחו לרפות את ידנו! לא כך תשפיעו על מקבלי ההחלטות!
ניר קנטור מגיב למאמרו של ירון חנן
ניר קנטור- מנהל איגוד הכימיה, הפרמצבטיקה ואיכות הסביבה בהתאחדות התעשיינים
אוסף הטענות התלושות שהוצגו על ידי מר ירון חנן
מעטות הן הפעמים בהם אנו נתקלים בקלות הבלתי נסבלת בה מרשים לעצמם גורמים פופוליסטיים להשמיץ ולטעון טענות בהיעדר כל ביסוס, תוך הטעיית ציבור הקוראים והצגת אמירות כעובדות. כך קרה לצערי עם אוסף הטענות התלושות שהוצגו על ידי מר ירון חנן במאמרו כנגד התאחדות התעשיינים בכלל והחתום מטה בפרט, וזאת מבלי לדייק, שלא לומר לטעות ולהטעות או אפילו לשקר.
נתחיל בעובדה אולי שולית, אבל פשוטה וקלה לאבחנה:
מר חנן ציין כי נשלחתי על ידי התאחדות התעשיינים לאחת מתכניות האקטואליה בגלי צה"ל, דבר שלא היה ולא נברא. היה זה דווקא ד"ר אלי אברמוב, יו"ר איגוד הכימיה, פרמצבטיקה ואיכות הסביבה בהתאחדות התעשיינים אשר התראיין ביוזמתו (תכנית השיח של אברי גלעד בגלי צה"ל, מתאריך 31/7/2019). מידע זמין למר חנן אם היה רק מתאמץ למצוא אותו.
מר חנן עוסק ב "הפרכת" טיעונים שנאמרו כביכול באותו ראיון, והתייחס בתחילה לסוגיית המועסקים בתעשייה בחיפה, תוך שהוא טוען שבראיון צוין על ידי התאחדות התעשיינים כי מועסקים בתעשייה 20 אלף עובדים, וכי לא ברור כיצד הגענו למספרים אלו. כלל לא ברור לנו על מה חנן מדבר, שכן נציג ההתאחדות בראיון כלל לא הציג נתונים בעניין מספר המועסקים.
אחרי הפייק ניוז, אפשר להתפנות לעובדות:
הנתונים אותם התאחדות התעשיינים מציגה הינם שונים, ומתבססים – הפלא ופלא – על פרסומים רשמיים של העירייה בה מר חנן כיהן עד לאחרונה כחבר מועצה (מעניין שאפילו מידע בסיסי זה לא מצוי בידיו): בשנתון הסטטיסטי של עיריית חיפה, מפורסם כי מממצאי סקר התעשייה לשנת 2014 עולה, כי מספר המשרות במפעלי תעשייה בחיפה עומד על 12,616. בנוסף לתעסוקה ישירה זו, מפעלי התעשייה בעיר תורמים לתעסוקה עקיפה של עשרות אלפי עובדים נוספים המספקים שירותים שונים למפעלים. בהערכה שמרנית (מכפיל פי 2), ניתן לציין כי מדובר על כ- 25,000 משרות נוספות באזור חיפה והצפון. המדובר על בתי מלאכה רבים הפזורים באזור חיפה ומספקים שירותים ומוצרים למפעלים, קבלנים העוסקים באחזקה השוטפת במפעלי התעשייה במסגרת מיקור חוץ, נותני שירותים בחברות תכנון, הנדסה ורכש ציוד, ענפי שירותים עסקיים (ביטוח, שמאות, עריכת דין, חשבונאות וכיוב'), חברות גיוס והשמת כוח אדם וכיוב'. מכאן, שתרומת התעשייה להיקף המועסקים באזור חיפה גדולה בהרבה ממספר המועסקים הישירים, וללא קיומם של המפעלים בחיפה העסקתם של אותם נותני שירותים הייתה נכחדת.
בתעשייה הפטרוכימית מועסקים למעלה מ- 1,500 מועסקים באופן ישיר. תעשייה זו, בנוסף לכך שהיא מספקת דלקים לתחבורה ולצבא, גז בישול לבתים ואספלט לכבישים עליהם אנו נוסעים – מהווה חוליה בסיסית ומרכזית בשרשרת ארוכה של מפעלים אחרים, ובעיקרם יצרני מוצרי הפלסטיק שבהם כולנו משתמשים באופן יום-יומי. מדובר במעל 300 מפעלים, שרובם נמצאים בפריפריה. לפי הערכה עדכנית, סך המשרות הנובעות מתעשייה זו עומד על 13,000, חלק משמעותי מהן באזור הצפון.
-2-
תוצאות מרשימות של הפחתת עשרות אחוזים בהיקפי הפליטות
לעניין השמירה על הסביבה, שהינו הנושא המרכזי – אני גאה על כך שהתעשייה באזור חיפה פעלה באופן נמרץ והגיעה לתוצאות מרשימות של הפחתת עשרות אחוזים בהיקפי הפליטות. בניתוח נתוני המפל"ס של המשרד להגנת הסביבה לשנים 2009-2018, הזמין לכל המעוניינים באינטרנט, ניתן לראות הפחתה של למעלה מ- 84% בפליטות תחמוצות גופרית (SOx); למעלה מ- 40% בפליטות חלקיקים (PM); הפחתה של למעלה מ- 60% בפליטות תחמוצות חנקן (NOx); הפחתה של למעלה מ- 78% בפליטות תרכובות אורגניות נדיפות (NMVOC);
ואכן, על-פי פרסומים רשמיים של המשרד להגנת הסביבה לאותם שנים (בין 2009-2018), ניתן לראות כי בעוד תרומת התעשייה לזיהום האוויר יורדת משנה לשנה, הרי שתרומת כלי הרכב לזיהום האוויר בחיפה עולה עם השנים, וכיום התחבורה בחיפה מהווה מקור עיקרי ומרכזי לפליטת מזהמים לאוויר:
התחבורה מהווה 51% מסך הפליטות בתרכובות אורגניות נדיפות, לעומת 15% של התעשייה הכימית; 20% בפליטות חלקיקים עדינים, לעומת 19% של התעשייה הכימית; ו- 56% מסך פליטות תחמוצות חנקן, לעומת 30% של התעשייה הכימית.
פליטות מכלי רכב מתרחשות בעיקר במרכזי הערים
יודגש כי השפעת פליטת המזהמים לאוויר הנגרמת מכלי רכב משמעותית יותר מאשר ממקורות אחרים, וזאת משום שמזהמים שמקורם בתחבורה נפלטים באופן שונה מאשר פליטות המזהמים מהתעשייה כאשר פליטות מכלי רכב מתרחשות בעיקר במרכזי הערים צפופי כלי רכב, בגובה נמוך בסמוך לאוכלוסייה, במרוכז ובשעות העומס התחבורתי בבוקר ובערב.
לכל חברה האתגרים הסביבתיים שלה
לעניין ההשקעות של התעשייה – אין עוררין על כך שהתעשייה הכימית בחיפה השקיעה סכומים מאד נכבדים לשיפור הביצועים בתחום איכות הסביבה. ההשוואה הפופוליסטית של מר חנן בין השקעות חברת החשמל לבין השקעות התעשייה אינה רלוונטית ואינה במקומה, שכן לכל חברה האתגרים הסביבתיים שלה, ויש לזכור כי בניגוד לחברות עסקיות אשר נדרשות להתמודד בסביבה תחרותית, הרי שהעלויות העודפות של חברת החשמל ממומנות על ידי כל אחד ואחת מאיתנו, באמצעות תעריפי החשמל.
פרשת האמוניה ואבדן מקומות העבודה
הסוגייה המרגיזה מכולן בדבריו של מר חנן הינה התייחסותו לסגירת מיכל האמוניה בחיפה. טענת מר חנן לפיה אף צרכן לא חווה מחסור באמוניה גובלת בחוצפה, על גבם של עשרות מפעלי תעשייה אשר נקלעו למחסור משמעותי באמוניה עד אשר נמצאו החלופות המתאימות לאספקת האמוניה ועל גבה של חברת חיפה כימיקלים, שאיבדה חלק משמעותי מכוח הייצור שלה, ובעיקר על גבם של למעלה מ- 250 עובדיה, שהועסקו באופן ישיר במפעל הצפוני של החברה, אשר לבסוף נאלצו לסיים את עבודתם (בניגוד לטענת מר חנן), בעקבות החלטת ראש העיר הקודם להמשיך בקמפיין ״אנטי התעשייה״, ולא להעניק למפעל רישיון עסק, החלטה אשר הביאה לסגירת מפעל משגשג. ובכן, בהחלט נוצר מחסור ופגיעה בתעשייה ובעובדיה בהחלט הייתה. ואם בדיוק עסקינן, אז אוסיף ואציין כי ייצור הדשנים של חברת חיפה כימיקלים בשני מפעליה (בצפון ובמישור רותם) צומצם כמעט לחלוטין לתקופה ארוכה למדי, עד לפתרון אספקה זמני שאפשר חזרה הדרגתית של הייצור במישור רותם. הדבר גרם נזק כלכלי רב לחברה עצמה ובכלל לתעשייה במדינת ישראל (בימים אלו משקיעה החברה מאמצים ומשאבים רבים להרחבת פעילותה במישור רותם, בכדי לשקם את כושר הייצור שנפגע בעקבות פינוי המיכל וסגירת המפעל).
-3-
הרגולציה הישראלית מחמירה ביחס לרגולציה הגרמנית במספר היבטים
סוגיה אחרונה אליה אבקש להתייחס בתגובה לדבריו של מר חנן הינה התייחסותו לקנצלרית גרמניה ולמדיניות הגרמנית ביחס לאיכות הסביבה: בניגוד לטענה הנוספת של מר חנן, אוכל לציין באופן נחרץ, לאחר פגישות מרובות עם גורמים רשמיים מהמשרד להגנת הסביבה בגרמניה, כי הרגולציה הישראלית מחמירה ביחס לרגולציה הגרמנית במספר היבטים, ובראשם הדרישות הפרטניות ממפעלים, אשר מחמירות במרבית המקרים מהמקובל בתעשיות מקבילות בגרמניה. גם במקרה זה, היה ראוי כי מר חנן יצרף תימוכין לטענותיו, אשר נראה שנשלפות ללא כל בקרה וידיעה מבוססת.
לסיכום, הגיע הזמן שמר חנן יחל לראות את המציאות כפי שהיא:
התעשייה הכימית בחיפה מהווה נדבך משמעותי וחיוני במשק הישראלי והיא עשתה כברת דרך מאד משמעותית ביחס למצג אותו מנסה מר חנן בכל כוחותיו לשמר. אנו בהתאחדות התעשיינים גאים בפועלה של התעשייה בחיפה ונעשה כל אשר ניתן על מנת שפעילות זו תמשיך ותתקיים במסירות ובאחריות – הן סביבתית והן כלכלית וחברתית. נשמח לקיים כל שיח והידברות בסוגיות המהותיות הרלוונטיות במפרץ חיפה, אולם על שיח זה להיות בונה, מאוזן ובהתבסס על עובדות.
תגובת ירון חנן לתגובתו של ניר קנטור
לגבי תגובת קנטור…אני לא מתייחס לראיון שהוא הזכיר. את הראיון הזה אני לא מכיר. אני מתייחס לראיון אחר וכל מה שציטטתי לקוח משם.
קנטור בעצם חוזר כמעט על אותם טיעונים בעייתיים, בלשון המעטה, שנאמרו גם בראיון ברדיו. לגבי מספר המועסקים הישירים במפעלי הכימייה במפרץ הוא ציין מספר נמוך אף יותר מזה שאני ציינתי, על אף שביושר אני חושב שמספרם דווקא גבוה ממה שהוא ציין בכמה מאות. כל יתר המספרים המנופחים שהוא נקב בהם של "מועסקים עקיפים" מסביב למפעלים, הם נתונים בלתי מוכחים וברור למה מוצגים מספרים מוגזמים כאלה, בלי שום פירוט והסבר איך ספרו ואיך חישבו זאת.
לגבי שבירת מונופול האמוניה, אשמח אם מר קנטור יציג לנו ולו שם של מפעל אחד שנותר כיום ובכלל בלי אספקת אמוניה.
גם מר קנטור מודה שחיפה-כימיקלים העבירה את הייצור לדרום ובכך היא רק ייעלה את יצור הדשנים לשיטתה, נפטרה מהסכמי עבודה מאורגנת שעבורם היו בעייתיים יותר מאשר בדרום, נפטרה מעובדים וותיקים ומבוגרים בצפון שלשיטתם היו יקרים מדי. אלמלא המאבק של העובדים הללו וארגון 'כח לעובדים' שנאבק למענם לא היתה להנהלת החברה שום בעיה לפטר אותם ולהפקירם בצורה מבישה. לאורך כל הדרך הרגשנו שמשחקים בהם ככלי משחק בפרשת האמוניה והעובדים עצמם הודו בכך בכאב רב.
ההפסדים של חיפה-כימיקלים מסגירת המיכל הנוראי ומאובדן מונופול האמוניה, לא צריכים להדאיג את הציבור. במשך שנים הם הרוויחו מיליונים רבים מהמונופול הזה והיו מוכנים לסכן אלפי בני אדם באזור המפרץ בחוסר אחריות בלתי נתפס, תוך הטעיית הציבור כפי שהוכחנו בצורה מקצועית בצוות המומחים שאני ריכזתי.
ההכחשה המתמשכת של קנטור על עובדת המשך קיום הזיהום החריג במפרץ חיפה, לא מפתיעה אך בהחלט מקוממת כמו תמיד.
אני מפנה את התעשיינים לדוחות שפרסמו ארגוני הסביבה שוב ושוב, על סמך נתוני ניטור רשמיים שמוכיחים שדווקא בפליטת המזהמים המסוכנים ביותר נרשמו חריגות קשות ביותר בשנים האחרונות והכל פורסם בעיתונות כולל בחי-פה. ולא הזכרנו את שורת התקלות הבלתי פוסקת במפעל כאו'ל, את הכמעט אסונות מתאונות ותקלות חמורות בבז'ן ובצנרת הדלקים ועוד היד נטויה.
אז אני משאיר לציבור שגר במרחב חיפה להחליט למי הוא מאמין יותר!