"השיר הלירי" – שאצלנו נקרא "את" | מתוך ההופעה של ויסוצקי
אשוחים חשוכים נשכחים שם עומדים.
וציפור מצייצת בצער.
את חיה בתוך יער כשוף של שדים
אשר בו נעול הוא השער.
מתייבשים העלים, ברשרוש הם נופלים
הפרחים שם נובלים וקמלים אט
אל ארמון אשר בו צלילי חלילים
אביאך מהיער בלאט.
עולמך סגור ומסוגר בפניי
ובפני כל אדם שבחלד.
בקרבך היער קסום עד בלי די
גלי איך מצאת בו תוחלת?!
גם אם, על עלים לא ירדו טיפות טל
ולבנה תילחם עם ענן רם.
אקחך משם אל גבעות ההיכל
המשקיף אל הנוף, של הים.
אז אמרי לי מתי, היא העת, השעה,
בה תצאי לקראתי במרוצה?
אשאך למקום, אשר איש לא ראה
ושום איש לעולם לא ימצא
אחטוף אז אותך, אם כזה רצונך
הלשווא כיליתי כוחות כך?
אם תיאותי לבוא להיכל אז נלך,
היכל שגגו עשוי סכך
הן החלטת לבוא, להיכל בואי נלך
היכל שכולו הוא מסכך.
"השיר הלירי" – שאצלנו נקרא "את". (בוצע בזמנו גם על יד ארקדי דוכין).
הביצוע של דני זכה לשבחים רבים בפסטיבל הבינלאומי של ויסוצקי בפולין ופורומים העוסקים במשורר האגדי. בין היתר נכתב: "הביצוע הטוב ביותר של ויסוצקי בשפה זרה".
ויסוצקי כתב את השיר לאשתו השלישית – כוכבת הקולנוע הצרפתייה ממוצא רוסי: מרינה ולדי, שלצד הקרירה הקולנועית העשירה שלה (סרטה: "המכשפה" היה מאוד פופולרי גם בארץ בזמנו – שנות ה60-70) מילאה גם את התפקיד של יו"ר אגודת הידידות צרפת-ברה"מ. תודות לנישואין איתה והמוניטין הבינלאומי שלה – הורשה ויסוצקי לצאת את גבולות ברה"מ וכך כבש במות רבות בעולם: בצרפת, ארה"ב, קנדה, מרוקו, מקסיקו ועוד.
בהופעה הראשונה של ויסוצקי בפריז, באצטדיון רב משתתפים, הוא התקבל תחילה בשריקות בוז, כי הקהל חיכה להופעה של להקת רוק ידועה, ופתאום הגיע איש אנונימי, לא גבוה, עם גיטרה בת שבעה מיתרים. אבל אחרי שהתחיל לשיר הקהל השתתק מהר ובסוף הגיב במחיאות כפיים סוערות, למרות שלא הבין את משמעות המילים. למחרת כתב אחד העיתונאים הפריזאיים: "אתמול הופיעה בעלה של מרינה ולדי – ולדימיר ויסוצקי- כעת, למחרת ההופעה אפשר לטעון טענה הפוכה – שמרינה ולדי היא אשתו של ולדימיר ויסוצקי.
הנישואים בין השניים התנהלו משני צדי מסך הברזל, כשכל אחד מבני הזוג עסוק בקרירה עצמאית משלו, והיו רצופים מעלות וירידות. מערכת היחסים המורכבת הזאת קיבלה ביטוי בספרה של מרינה ולדי: "חיי עם ויסוצקי", שתורגם גם לעברית.