שיקום שכונות איננו נדל"ן בלבד

כתב – דוד אשש

בחודשים האחרונים עוסקים במהפך בחיפה בגיבוש תכנית על לשיקום שכונות העיר. שיקום השכונות אינו המטרה, זהו יעד אותו יש להשיג בדרך אל המטרה הגדולה יותר, שיקום חיפה והעלאתה על דרך המלך אל המחר, דרך ממנה היא ירדה בשנים האחרונות, בזיגזוג החזון, מעיר אקדמיה, לעיר אמנות, לעיר היי-טק, לעיר תיירות ומי יודע מה הלאה. זגזוג שגבה מחיר כבד, הוצאות עתק שרוקנו את קופת העיריה ולא הותירו מאום לטיפול בשכונות, בצעירים ובעסקים הקורסים.

מהי עיר ? מהי שכונה ? קודם לכל נדל"ן עיר ושכונה הן, אנשים. פרטים אשר בסינרגיה ביניהם, ביחסים ביניהם, בערבות ההדדית, בונים חברה, חברה מאושרת, צעירה, הטרוגנית, עולצת, שמחה, בריאה. חברה עם תקווה.
אך מהי הביצה ומהי התרנגולת. האם סביבה חדשה, פורחת, משופעת פארקים וגני משחקים, קודמת לשיקום החברתי ? או האם תרבות וחינוך, הילדים והאוכלוסיה הבוגרת קודם ? האם הדאגה לבריאות ולאיכות האוויר שהחברה נושמת קודם ? האם השיקום החברתי קודם לשיקום הסביבה ?

מהפגישות והדיונים שערכו אנשי מהפך בחיפה עם אנשי מקצוע מהמובילים בתחומם, צצה ועלתה אותה תובנה – אין ביצה ואין תרנגולת. כל הנדבכים חשובים באותה מידה, ולכן השיקום לא יערך בטור אלא במקביל. שיקום החברה במקביל לשיקום הפיסי של הסביבה.
לכך צריך תכנון מדוייק לכל שכונה, ו….משאבים.
המשאבים קיימים, הכסף כאן, אנחנו בחיפה משלמים ארנונה גבוהה, אך במקום להגיע לשכונות היא מגיעה לפסלים, ריבודי כבישים, פרסום ושאר גחמות, אשר כפי שכתבתי מעלה, מרוקנות את הקופה.

אם בכל שכונה היה מרכז ניהולי אוטונומי, המורכב מנבחרי השכונה, מרכז אשר יתוקצב במיליוני שקלים בכל שנה ואנשי השכונה בהנחיית אנשי מקצוע ינהלו את השיקום במקביל, ישקיעו בחינוך, ובפארקים, במרכז בריאות שכונתי ובחממה עסקית, בשיקום הבתים ומרכזים קהילתיים, אנו נראה תוך שנים מועטות (ואף בחלק מהנושאים במיידי) שינוי מהותי בפני האנשים, אנחנו נראה אנשים מאושרים, אם תהיינה שכונות מאושרות, תהייה עיר מאושרת, מליאת תקווה ומקום בו יפרחו העסקים וצעירים ימצאו בו את עתידם.
זוהי בעצם שיטת המנהלות השכונתיות האוטונומיות. ובשיטה זו טמונה התקווה לשינוי.