דומה שבעידן בו כסף ופרסום הם אבני יסוד והמרדף אחרי אושר הפך לנושא המרכזי, לא נותר מרחב רב להבחין במשמעות העמוקה של הקיום. כאשר גם המנהיגות- הורים, מורים, מפקדים, מנהיגים פוליטיים ואחרים- עסוקה באושר הפרטי ולא דואגת להשרות ערכים ומשמעות לקיום האנושי, מתחילה התפוררות של החברה, של הקהילה, של המדינה. דומה שמשמעות מעניקה תחושת כיוון, מטרה ותכלית, עוזרת לאדם להבין את תפקידו בעולם ולהרגיש בעל ערך, דבר שבטווח הארוך יכול להביא גם לאושר.
לפי דר' שמעון אזולאי, משמעות היא אבן היסוד לקהילה בריאה, למשפחה בריאה ולמנהיגות בריאה בכל המישורים, והיא צריכה להיות המצפן של חיינו כדי להתמודד עם אתגרי החיים. השיחה איתו מרתקת. הוא איש אשכולות חד לשון, בעל שפה עשירה וראייה עמוקה של מהות הקיום.
הדור שהבין לעומק בלי הגדרות
במישור הרשמי דר' שמעון אזולאי הוא פילוסוף, איש חינוך ומרצה בכיר בחוג למדעי היהדות בקהילה האקדמית קריית אונו. כשאני מבקשת ממנו להציג את עצמו הוא אומר: "אני הבן של מרי אזולאי ז"ל משיכון פאר בחדרה. למה? הסיבה קשורה לכך שהספר מתחיל בטקסט בו אני כותב על אמא שלי זכרה לברכה. אמא שלי עלתה מאלג'יריה, לא ידעה קרוא וכתוב, אבל הבינה לעומק את הקיום האנושי.
אני אומר במילים אקדמיות או מודרניות את מה שאמא שלי בחכמתה ידעה בלי המילים האלה. למה אני מתחיל באמא שלי? הדבר האחד הוא מחווה לדור שהבין לעומק הפעולה שלהם, את שלושת המושגים שמעניינים אותי: מנהיגות, קהילה, ומשמעות. הם הבינו אותם בלי מילים וידעו לבנות, ליצור וליישם אותן באופן שבו התנהלו בעולם. זה דור שלא ספרו אותו. לא רק את המזרחיים, גם את האשכנזים. דור שהיה הרבה יותר עמוק ממה שייחסו לו.
אנחנו בתקופה משברית של בדידות, משבר מנהיגות, כל מנהיגות: הורות, פיקוד, הוראה, מדינה – ומשבר משמעות, בגלל תפיסות ורעיונות פילוסופיים, חברתיים, חינוכיים, מהתרבות המערבית שאנחנו חלק ממנה. התרבות המערבית עשתה הרבה טוב אבל גם הרבה שטויות, ואני שואל את עצמי מאיפה אני אקח את התיקון שנדרש לאותן טענות על 'עליונות הסובייקט עליונות הפרט'.
משבר המנהיגות הוא לא פוליטי אלא הורים, מורים, מפקדים, מנהלים שמסרבים להיות מנהיגים למרות שזה חיוני לקיום שלהם. מאיפה אקח מחשבות מתקנות, תהליכים מעשיים שיכולים לתקן את הטעויות שהובילו למשברים האלה. את הרוב אני מוצא אצל אמא שלי. בלי מילים ובלי הגדרות. בכל הדור שלה. לכן כשאני מציג את עצמי אני מלבט בין הגדרה פורמלית לבין 'הבן שלמרים אזולאי זכרה לברכה', שהרבה בא ממנה. היא לא הכירה את פילוסופים הגדולים אבל הבינה בעומק המושגים האנושיים של החלמה ושגשוג בעת הכאוטית שאנחנו חיים בתוכה".
משמעות היא ההבדל בין יציבות לקריסה
בספרו הראשון "קץ האושר", הזמין דר' אזולאי את הקורא לבחון מושגים כמו משמעות ואושר. לטענתו לאדם המודרני לא נותר במה להאמין ועל מה להישען. המדע הפך את היקום למנוכר, הקהילות המסורתיות התפרקו והקפיטליזם הצמיד לאדם תג מחיר. בספרו השני "מהפכת המשמעות, אדם, קהילה ומנהיגות בעידן כאוטי", שיצא לאחרונה, דר' אזולאי טוען כי החיים מתבזבזים לא פעם על רעיון האושר ועל המרדף אחריו, בעוד שאלת המשמעות היא העליונה על כל שאר המושגים והשאלות, היא המנוע של אפשרות השגשוג לחיים האנושיים. קיומו של יסוד המשמעות בחיינו, טוען דר' אזולאי, הוא ההבדל בין יציבות לקריסה.
רעיונות סביב המשמעות בחיים עוסקים בשאלה האם יש לחיים משמעות אובייקטיבית, או שמא כל אדם יוצר את משמעות חייו בעצמו. פילוסופים כמו ז'אן-פול סארטר ואלבר קאמי טענו כי על אף שאין משמעות נתונה מראש לחיים, אנשים יכולים לברוא משמעות בעצמם דרך בחירותיהם ומעשיהם. הפסיכולוג ויקטור פרנקל, יהודי שניצל מהשואה, כתב את 'האדם מחפש משמעות' וטען שחיפוש אחר משמעות הוא הדחף המרכזי של האדם, ושהמשמעות היא המפתח להתמודדות עם כאב וקושי.
דר' אזולאי: "את הסיפור שלי התחלתי בספר הראשון שלי "קץ האושר", שם הצגתי את המודל של משמעות. אבל הדבר המשמעותי הוא הדבר הבא. כי אם אני לוקח את ויקטור פרנקל, הגורו הגדול של המשמעות, אז במובן העמוק הוא נכשל. משמעות לא הפכה להיות קטגוריית היסוד בחיינו כפרט, כקהילות, בחינוך, במשפחה, או כאומה. משמעות לא הפכה להיות המצפן של חיינו. 'מהפכת המשמעות' שאני מתכוון אליה, מבקשת לגייס כמה שיותר אנשים שידברו משמעות, יחשבו משמעות ויחיו משמעות.
כל שגשוג אנושי מתחיל ממשמעות וכל קריסה אנושית מתחילה מהיעדר של משמעות. זאת איננה פריבילגיה של אנשים שנוסעים להודו, אלא צורך קיומי שמתחיל מגיל לידה ולא מסתיים לעולם. קריסת חייהם של מבוגרים מתחילה כשהם נזרקים מעולם המשמעות. זה אחד החטאים הכי איומים שעשינו כחברה מודרנית. מושג הפנסיה הוא בעייני מושג מטורף. למה בגיל מסוים אני מפסיק לשחק במשמעות? כי הגעתי למספר 62 או 67? זרקו את הקשישים מהמרחב הקהילתי, וזה שינה את המיקום של המשמעות שלהם כלפי עצמם, כלפי המשפחה ובחברה. המהפכה היא בכך שאני מבקש שיחשבו, שידברו, שיארגנו קהילות בהן יש ערך ויש משמעות. שאנשים יסתכלו על ילדיהם דרך משמעות ועל הניהול העצמי שלהם כמשמעות, ולא דרך אלמנטים אחרים.״
ארצה להישאר במקום בו אני מרגיש משמעות
"תמיד יש משהו שמבקש משמעות. לדוגמה בחינוך. לטענתי אין בעיות משמעת אל יש בעיות משמעות. ניכור במשפחה, בזוגיות, בעבודה, נובע מקריסה או היעדר משמעות. צריך לגייס ערכים, ולהקים את צבא המשמעות. אני מבקש שאנשים ידברו משמעות ויצילו את עצמם ואת ילדיהם דרך הדיבור הזה. כשאדם חושב ככה, משהו יסודי משתנה מול אתגרי החיים, ביכולת ההתמודדות שלך.
אם אני פונה למנהלים שרוצים שגשוג ארגוני ועובדים שמשקיעים בארגון, צריך לעצב מרחב עבודה שיהיה כקהילת של משמעות. בסוף מה שמניע אותנו להישאר במקום נתון, זה בעיקר המשמעות. יכולים לקבל יותר כסף ותנאים טובים יותר במקומות אחרים, אבל בגלל שהמרחב שאני עובד בו נותן לי להרגיש משמעות קהילתית, ומשמעות מבחינת התוצר שאני יוצר, אני אשאר שם.
הרבה שנים מתקיים מאבק באידאלים המתחרים למשמעות, שאחד הבולטים הוא אידאל האושר. יש רגע בחיים של בנאדם, הורה, מפקד, מנהל, לשאול עצמו מה אני רוצה לקדם אצלי, אצל הילד שלי, אצל העובד שלי או אצל הפקוד שלי. השאלה הזאת, ההכרעה הזאת היא דרמה חינוכית פיקודית ניהולית ואישית. בשנייה שאני מחליט שהסיפור הגדול שלי הוא לקדם את המשמעות של הילד שלי, העובד, הפקוד, מערכת קבלת ההחלטות שלי תהיה שונה לגמרי מזאת שתוביל אותי אם אני שם את האושר במקום הראשון.
חשיבת הצרכים של מאסלו גם היא שגויה. הפירמידה הפוכה. קודם יש לנו משמעות ואז צרכים. קודם משמעות ואז יכולת להתמודד. אנחנו קורסים משטויות. יש כשל משמעות היום. למה משמעות היא בסתירה לאושר? כי שני המושגים שונים והפוכים. אושר מתרכז באיך אני מרגיש ואיך אני חווה את המציאות. משמעות מתרכזת במה שאני עושה ואיך אני משפיע על המציאות. כששופטים את העשייה לפי איך מרגישים, לא תמיד עושים את מה שצריך להיעשות. כאשר העיקר זה להיות מאושר, כל השיקול מתמסמס והופך לעצלות ופאסיביות. אבל אם אדם מתרכז בחותם שהוא יוצר בעולם, בשיפור של חיי אדם וחיי קהילה, אז הסיפור אחר לגמרי. זה כבר סיפור של משמעות שהוא הרבה יותר גדול".
ישראל היא מדינה של משמעות
כאשר אין לאדם משמעות, הוא עלול להרגיש ניכור, חוויה של חיים ללא מטרה או תכלית. זה מוביל לתחושת ריקנות פנימית שמלווה באי שביעות רצון מהקיום. אנשים כאשר אין משמעות לדברים אנשים מרגישים שאין טעם להמשיך ולפעול, מאבדים את המוטיבציה ונוטשים את חלומותיהם. תחושת חוסר משמעות בחיים היא גורם נפוץ לדיכאון ולחרדות מתוך תחושה שאין ערך לחיים, אין תקווה לעתיד טוב יותר.
החיים נראים חסרי כיוון, אין תכנון ואין שיתוף, ובמונחים פילוסופיים האדם נמצא במשבר קיומי, מתחיל לשאול שאלות על תפקידו בעולם והאם יש טעם לחיים. אנשים עשויים לנסות למלא את הריקנות הזו בדרכים קיצוניות – צרכנות, בילויים מופרזים, מערכות יחסים תלותיות, או התמכרויות שונות – אך אלו יוצרות סיפוק זמני בלבד ולא פותרות את הבעיה הבסיסית. מציאת משמעות מחדש דרך חיבור לערכים, לאמונות, יצירת מטרות קהילתיות ומטרות אישיות, יכולה לעזור לאדם לחזור ולבטוח בערך שלו על פני האדמה.״
דר' אזולאי: "יש עריצות של אושר וזה גורם לדיכאון, לפי ויקטור פרנקל, אושר הוא נגזרת של משמעות. אי אפשר לרדוף אחריו. אם אני יוצר חיים של משמעות, התוצאה תהיה אושר. אם אני מספק אושר ללא משמעות, הדבר יהיה לא יציב ואני לא אוכל לספק את זה כל הזמן. אחד הדברים שגורמים לניוון זה רדיפת האושר. זה קשור לתרבות המערבית. הזכות למשמעות לכל אחד, לפעול ולחיות מתוך משמעות, נותנת לאורך זמן את התוצאה אושר, ולא הפוך. כאשר יש רדיפה של אושר ולא של משמעות צריך לתת מענה למניעת הבדידות, מניעת הפירוק הקהילתי, שבירה של מושג המנהיגות, ואני מבקש לתת לזה מענה במשמעות.
ישראל היא מדינה של משמעות. היסוד הוא משמעות ומטריד אותי שזה עלול להתכרסם, להיהרס. המשמעות הובילה אנשים לעשות מעשי גבורה. השאלה איך משמרים את זה ביום יום לאורך זמן. ברגעי משבר, כאומה, כקהילה, אנחנו רבי משמעות. אבל בשגרה קל מאד לשכוח. המשמעות היא היסודות שמעצבים את החברה הישראלית ואת הציונות. המודל של משמעות נועד להיות מענה למצב של התפוררות קהילתית, משבר, דיכאון, מצב של חוסר משמעות".
משמעות מאפשרת צמיחה פוסט טראומטית
מהפכת המידע, במיוחד עם התפתחות האינטרנט והתקשורת הדיגיטלית, שינתה את הדרך שבה אנו מתקשרים, לומדים ומבינים את העולם. עם זאת, השינוי המהיר הזה יצר גם תחושת ניכור אצל אנשים רבים, במיוחד לנוכח הצפת המידע והמעבר מתקשורת אישית לתקשורת דיגיטלית. הניכור שנוצר כתוצאה מהתהליכים הללו משפיע על הדרך שבה אנשים מתקשרים עם סביבתם ועם עצמם, ויכול להוביל לתחושות של בדידות, חוסר משמעות ואפילו חרדה.
מצד אחד אנשים יכולים לגשת למידע רב, לתקשר בזמן אמת עם אנשים מכל רחבי העולם, ומצד שני, אנשים מבלים יותר ויותר זמן מול המסך, מפחיתים את המגע האנושי ומתנתקים מחברה. עודף המידע והפייק ניוז מקשה על תחושת אמון ומוריד את הביטחון במידע, ויחד עם זה מתפתחת תלות באמצעים הטכנולוגיים.
דר' אזולאי: "המציאות הכאוטית היא האתגר של מהפיכת המידע. חייבים לתת מענה למציאות המפורקת שתלך ותגבר. מה שאנחנו רואים סביבנו זה רק חלק. ממצד אחד צריך ליצור קהילות משמעות, ומצד שני לאמץ תכונות וערך כדי שנהיה שחקן משמעות בחיים. אם לא נאמץ זאת יהיה לנו קשה להתמודד עם עולם שברירי וחרדתי שאנחנו חיים בתוכו, והוא הולך ומתגבר מיום ליום.
משמעות מאפשרת צמיחה פוסט טראומטית. זה אומר, שגם אם קרה לאדם אסון, דרמה, דבר נורא, יש לו כמה אפשרויות להגיב לכך. אחת היא פוסט טראומה, הדבר שקרה הופך להיות צל שמלווה את האדם, משבית, מטלטל ומקשה על התפקוד. זה לא חייב להיות דבר גדול. יש מיני פוסט טראומות שקרו ומלווים כצל בחיים המקצועיים, בזוגיות, באהבה, בעבודה.
כמובן שבמלחמה זה הרבה יותר עמוק, ויכול להפוך להיות כאבן ריחיים על הצוואר, למנוע שגשוג ולעצור אדם מלהיות במיטבו. יש דרך נוספת, שהיא צמיחה פוסט טראומתית. זה אומר שלא רק שהסבל והטראומה שעבר לא משביתה אותו, אלא מאלצת להיות הגרסה הטובה יותר של עצמו. למצוא בתוכו עוצמה חדשה. זה נהיה חלק מהכוחות שלו ומההתפתחות שלו. כשאנחנו מסתכלים מה עושה את ההבדל אנחנו מגלים שיש שם קהילה תומכת ויש משמעות".
לדבר על הרגשות במרחב תומך
במצבי טראומה, לקהילה יש תפקיד חשוב ומכריע בהחלמה, בהתגברות על הקשיים ובהתמודדות עם האירועים. הכוח של קהילה במצב טראומה טמון בקשרים החברתיים, בתמיכה הרגשית והפיזית שהיא מספקת, ובתחושת השייכות שהיא מעניקה. קהילה מספקת סביבה בטוחה שבה אנשים יכולים לשתף את רגשותיהם, לעבד את הכאב ולהרגיש מובנים.
היכולת לשתף עם אחרים שחווים או חוו את אותה הטראומה יכולה להקל על תחושת הבדידות. בזמן טראומה, רווחת תחושת ניתוק או אובדן. קהילה יכולה להחזיר את תחושת השייכות והקשר, כאשר החברים בה יודעים לתמוך זה בזה ולהזכיר את תחושת ה"אנחנו". ההשתתפות בקהילה יכולה לחזק את תחושת המסוגלות האישית של הנפגעים ולהעניק להם כלים להמשיך הלאה. הכוח של קהילה במצב טראומה הוא רב, והיא משמשת כבסיס משמעותי לתהליך השיקום וההחלמה.
דר' אזולאי: "ברגע שיש קהילה תומכת חזקה שמאפשרת לחשוף רגשות, והקהילה רואה את המצוקה של הפרט ומאפשר לדבר אותה, זה הופך להיות כוח. אחת הטעויות של התרבות המערבית היא החוויה שאתה יכול לבד. נכשלת, נפגעת, כאבת, דבר על זה. דבר על הכאב שלך ומה למדת ממנו. כשאדם לא מבטא את הכאב שלו, הוא הופך למשקולת מכבידה. קהילה תומכת מאפשרת לדבר, לשתף, בלי שהדבר יפגע בערך של האדם. האלמנט השני זאת משמעות.
זה חלק מסיפור גדול, שיש לי תכלית שיש לי ייעוד. אדם עובר קושי ואחר כך מספר על כך כדי לתת לאחרים השראה להתגברות ולצמיחה. יש לדברים משמעות. הספרות מלאה בזה אבל אנחנו שוכחים לבנות את זה סביבנו וסביב אחרים. זה הסיפור של מנהיגות שיודעת לבנות מרחב שמאפשר את המעבר הזה. ראינו את זה במלחמה. היום מעודדים לדבר. מבינים כמה היחידה יכולה להיות מרחב תומך. אוי לנו אם לא ניתן משמעות לקורבנם הנפשי של הלוחמים האלה. אז זאת באמת תהיה התפרקות.
אנחנו צריכים לא רק לזכור את הקורבן אלא לתת לו משמעות בצמיחה של העם, בהגנה על העם, בהקמת המדינה הזאת. לא אבדתם סתם ילד או ילדה. יש לנו חובה עמוקה לתת לזה משמעות. העם התבגר בקטע הזה. מפעלי הנצחה אדירים זה חלק ממהפכת המשמעות".
קהילת משמעות מאפשרת שגשוג
במובנים רוחניים, המשמעות בחיים קשורה לחיבור לעולמות הפנימיים, לאנרגיה גבוהה או לכוח עליון. אנשים רבים מוצאים משמעות דרך אמונה דתית או רוחנית, שהיא עוגן לראיית החיים כתהליך מלא של התפתחות הנשמה, צמיחה רוחנית, והגשמה עצמית. משמעות מעניקה תחושת כיוון, מטרה ותכלית. היא עוזרת לאדם להבין את תפקידו בעולם, להתגבר על קשיים ולפסוע פי הערכים שלו, דבר שבסופו של דבר מביא לתחושת סיפוק והגשמה, תחושת אושר כתוצאה ממשמעות.
דר' אזולאי: "מרבית הספר עוסק במושג קהילת משמעות. חייבים לזכור שאדם הוא ייצור קהילתי. התרבות המערבית אמרה לאנשים שהם יכולים לבד, הבטיחה חיים מאושרים במרחב פרטי. זה קשקוש מוחלט. אנחנו זקוקים למעטפת קהילתית כדי לשגשג בתוכה, זקוקים לעוגנים, לשפה, לסיפורים שיש לקהילה לספר. הגישה השגויה של הפרט במרכז, הילד במרכז, יצרה משבר קהילות ותחושה קשה של בדידות. צריך לזכור שאנחנו יצורים קהילתיים וחייבים לבנות את הקהילות. החל מזוגיות ועד מדינה. מישהו אמר לי פעם שכדי לעוף, לא מספיק כנפיים. צריך גם שמים. כאשר בונה קהילה, כמו כאשר בונה משפחה או זוגיות, כשמחנך ילדים, מנהל עובדים, אתה רוצה שהם יהיו אחד בשביל השני ולא רק בשביל עצמם.
"אין קהילה בלי מנהיגות. מפקד, מורה, מנהל, אבא, אמא. מישהו צריך לארגן קהילה, לתת כלים ומרכיבים איך עושים את זה. אני לא אומר רק קהילה אני אומר קהילת משמעות. זה שאתה שייך לקהילה לא אומר שהיא קהילת משמעות בשבילך. בית כנסת, בניין מגורים, עבודה, שכונה, קהילה לא תמיד נותנת לך מקום להיות משמעותי במרחב שלה. הנטישה, הניכור, האלימות, הכל מתחיל בזה. האתגר המרגש הוא לבנות את המשפחות, את מקומות העבודה, את הכיתה, את הסביבה, כקהילת משמעות. איך עושים את זה? זה אין סופי.
בספר אני מצביע על חמישה מרכיבים, חמש תכונות לשחקן משמעות וחמשה מרכיבים לקהילת משמעות. כשילד אומר לי שהוא רוצה להיות 'משפיען רשת' ואני שואל אותו במה אתה מיוחד, מה הייחוד שלך, אין לו מושג. אחת התכונות זה אוטנטיות. עכשוויות. ללא הבנת הייחודיות שלי לא אוכל להשפיע על שום דבר. תחשוב מה הדבר הגדול הייחודי שלך שאתה יודע לעשות.
לדבר הזה יש משמעות ולכן נדבר על משמעות. בוא נחפש ביחד מה משמעותי בשבילך. תהיה משפיען, שחקן משמעות, אבל כדאי לאתר את המוזיקה הייחודית שלך. תחפש, תמצא ותנגן אותה. לכולם יש משהו מיוחד, מנגינה מיוחדת, והשאלה אם גילו אותה ואם הסכימו לשמוע אותה".
לבנות מרחב עם חיזוקים לרצון
"אחד המרכיבים מתוך החמישה נקרא רצון. מה זה אומר? האמונה הטיפשית העממית היא, שכוח הרצון שווה משהו. אומרים מי שרוצה יכול, אין דבר העומד בפני הרצון. אחר כל אומרים : הצעתי ולא רצה, או כן רצה. כאן מנהיגות המשמעות, בונה פיגומים לרצון, כי הרצון חלש מאד וללא מערכת פיגומים שיעזרו לממש את הרצון, אי אפשר להצליח.
בסוף אני אאשים מישהו שבגללו לא הצלחתי, וארגיש לוזר וכישלון, בעוד מה שהיה חסר זה לא רצון או שהמישהו הזה יזוז, אלא תמיכה ברצון. אנשים לא עושים דיאטה או כושר גופני לא כי אין להם רצון אלא כי אין להם עוגנים ופיגומים נגד מיליוני הכשלים הטבעיים שמונעים מהם לממש את הרצון שלכם. להגיד שכל מי שרוצה יכול, זה מחליש, כי אדם רוצה מאד אבל בלי תמיכה הוא לא יכול. כשמביטים על אדם שהצליח, אנחנו מוצאים את מי שהחזיק לו את הרצון. זה יכול להיות אדם אחד או קהילה. תמיד יש שם מישהו גם אם לא רואים אותו. אף אחד לא עשה את עצמו לבד באמת.
אתה רואה את המצליח ואתה לא רואה את כל אלה שלא הצליחו. רצון זה לא ההבדל ביניהם. הרצון לא יותר חזק אצל אחד מאשר אצל השני. ההבדל הוא העוגנים והפיגומים. כל אדם זקוק לחיזוקים, כי הרצון עתיד להישבר מאה ואחת פעמים מהמון גורמים. קהילה בונה עוגנים ופיגומים להעניק משמעות לתהליך ולתמוך ברצון.
"בספרות המקצועית קוראים לזה אדריכלות בכירה. אני אוהב לקרוא לזה עיצוב מרחב קבלת החלטות. יש שתי אפשרויות כמנהיגים או בני זוג. האחת: הצעתי לו, עומדות בפניו אפשרויות נקיות, שיבחר מה שהוא רוצה. זאת דרך מטופשת. אפשרות אחרת זה לעצב את מרחב קבלת ההחלטות כך שהאדם שמולי יבחר את הבחירה שנכונה לו. דוגמה: בא מישהו הביתה. איש מקצוע. דרך אחת לשאול אותו רוצה לשתות? אמר לי לא. כולנו יודעים שאומרים לא. יכול להגיד הצעתי והוא לא רצה. אבל אם אני אעצב את מרחב קבלת ההחלטות ואשאל אותו: חם או קר? לקחתי אחריות על מרחב קבלת ההחלטות ומסתבר שבמצב הזה רוב האנשים בוחרים אחד מהם ולא אומרים לא.״
"זה נשמע דבר קטן, אבל יש לזה השלכות גדולות. אני יוצר מרחב בו אני לא מכתיב רצון אלא עוזר לך ממש את הרצון שלך. אתה רוצה לעשות משהו. לחיות טוב, ויש כשלים שמונעים את זה. בונה לך פיגומים שיעזרו לך לממש את זה. אדם יטיל על עצמו דיאטה ולא יצליח. אם יבנה לעצמו פיגומים או יבנו לו פיגומים לעבור את הכשלים והפיתויים, יצליח. אדם רוצה להתאמן בחדר כושר. מי שקל לו ילך להתאמן כל יום. מי שקשה לו, יבנה לעצמו הרגל, וזה יהיה הפיגום שלו שעוזר לממש רצון קיים.
אנשים רוצים שיראו אותם, שישמעו אותם, בחברה, במשפחה, והם רוצים עוד דברים, אבל אין להם פיגומים, אין מרחב מכיל, ולכן הם לפעמים שותקים ולא אומרים את מה שרצו להגיד. ילדים רוצים להיות שותפים בשיעור. אם לא תבנה מערכת שמאפשר להם את הסיכוי להיות חלק, תישאר עם שלושה תלמידים פעילים בכיתה".
מנהיגות משמעותית יודעת להכיל גם עצב
המרוץ אחרי האושר הוא נושא שמעורר דיון פילוסופי, רוחני ופסיכולוגי רחב. רבים חווים לחץ חברתי להשיג אושר דרך מטרות חומריות, הישגים מקצועיים או חוויות מיוחדות כשסף הריגוש עולה בכל פעם. בתרבויות שונות יש תפיסות מגוונות על אושר. חלק מהן גורסות שהאושר מגיע מתוך היכולת לחיות בהווה, להעריך את מה שיש לנו, וליצור קשרים אנושיים משמעותיים.
אחרים רואים באושר משהו שמשיגים על ידי תהליכים פנימיים של צמיחה אישית והתמודדות עם אתגרים. ברמה רוחנית, אושר נתפס כמצב של איזון פנימי וחיבור לאנרגיות גבוהות. הגישות המודרניות בפסיכולוגיה ובפילוסופיה מדגישות את החשיבות של חיפוש משמעות ואת התפקיד של הערכה עצמית וחמלה עצמית בהשגת אושר מתמשך.
הכלת העצב היא חלק חשוב ומרכזי בדרך לאושר. בעוד רבים מנסים להימנע מתחושות שליליות כמו עצב, כאב ואכזבה, ההתמודדות עם הרגשות האלה דווקא עשויה להוביל לאושר עמוק ומשמעותי יותר. התמודדות עם כאב ועצב יכולה להיות קרקע לצמיחה והתפתחות אישית, שינוי נקודות מבט וגילוי כוחות פנימיים שלא היינו מודעים אליהם. הכלת העצב אינה סותרת את החתירה לאושר, אלא דווקא תורמת לאושר עמוק יותר שמבוסס על קבלה של המציאות כפי שהיא, עם כל הקשיים והאתגרים שבה.
דר' אזולאי: "מבחינתי אחד הצירים המרכזיים של תודעת מנהיגות, מבקשת להתאמן על היכולת לשאת את העצב של הילד שלך, של בני או בנות הזוג שלך. אם לא תהיה לי יכולת כאבא, כמורה, כמפקד, לשאת את העצב, את הקושי, את הכישלון של המונהגים שלי, אני אהרוס אותם. אני לא אאפשר להם את אותה תמיכה שתרשה לעצב ולקושי להיות. אם אני ארפד להם את העולם כך שלא יהיה בו שום קושי, אני אהרוס אותם.
זה קשה להיות מנהיג משמעות. קשה כי כבני זוג, כאנשים, לפעמים נצטרך להגיד "לא" על משהו. על חופשה שאי אפשר עכשיו, על ללכת לאן שהוא ואי אפשר עכשיו, לקנות משהו כשאי אפשר עכשיו. הבעיה האמתית היא לא החשש שנריב בגלל זה אלא מזה שהילד, הילדה, בן או בת הזוג תהיה עצובה. היא עצובה ואני מרגיש שנכשלתי כי באופן שגוי אני חושב שהיא אמורה להיות מאושרת בלי הפסקה.״
"ליחסים של משמעות יש יכולת להכיל את הרגע הזה. כדי ליצור משמעות התפתחות וצמיחה, צריך לפעמים את היכולת לשאת את העצב של הקרובים אליך. זאת יכולת לא פשוטה, אבל זה קריטי. זה לא אמר להיות אדיש או קר, זה אומר יכולת לשאת את זה לאורך זמן. הורה לילד עלול למצוא את עצמו פועל בניגוד לטובתו של הילד רק כדי שהילד לא יהיה עצוב. הילד יגיד אני רוצה אופניים חשמליים.
ההורה יגיד לא, והילד עצוב. באותו רגע ההורה חש שנכשל, וקונה את האופניים החשמליים. אבל הוא לא רצה לקנות אותם, הוא יודע שזה מסכן את הילד שלו אבל לא יכול היה לעמוד בזה שהילד עצוב. ההורות שלו לא מחוללת משמעות. המנהיגות שלו לא מחוללת משמעות. חשוב לי להגיד להורה שרוצה הורות עם משמעות- אל תדאג, העצב והקושי יהיו מנוע של שינוי וצמיחה. תהיה שם, אל תפחד מזה.
אפילו מפקדים נכשלים בדבר הזה. יש מפקדים שחוששים מהחיילים שלהם, חוששים לאכזב אותם, חוששים שהחיל יתקשה, יהיה עצוב ומתוסכל. כדי שהמנהיגות שלך, הפיקוד שלך, יהיה מחולל משמעות, למרות שאתה לא רוצה שיהיה לו קשה, אתה יודע שלפעמים אין ברירה, צריך לעמוד מול אתגרים. הרעיון של היכולת לשאת את העצב של הקרובים אליך, היא יכולת קריטית ביצירת מנהיגות מחוללת משמעות. ומנהיגות מחוללת משמעות עושה את ההבדל בין תקומה לבין קריסה.״
כל אחד יכול להיות פילוסוף. הפילוסופיה לא תרמה כמעט כלום למצב העגום של הקיום האנושי מתחילת ומשחר ההיסטוריה. כלום.
תודה על התגובה. פעם לאדם אחד היה 15שקל. בחצי הסכום קנה לחם ובשני פרח. למה לחם? לאכול. למה פרח? לנשמה. פילוסופיה זה אהבת ידע. ספר הזוהר הוא פילוסופיה. ספר משלי זה פילוסופיה. דעות, ידיעות, פלפול, ניסיון להבין מה מניע את האדם, מה מותר האדם משאר בעלי החיים. גם הזכות שלך להביע דעה היא עניין פילוסופי. ואיך נמדד מה חשוב ומה מועיל? זה כבר עניין פילוסופי… לברר. האם רק החומר חשוב? האם רק הרוח? האם איזון? האם יש גורם שלישי שהוא בעל חשיבות? הפילוסופיה היהודית טוענת שצריך לקום בבוקר ולהתחיל את היום בתודה. תודה שהחזרת נשמה באפי. זה פילוסופיה. אחרת היה לקום לכול להפריש להתרבות ולמות. אם זה מועיל? איך מודדים?