סיכום שנת 2017 בתאטרון חיפה: איש הכריות, מהוללת, זיתים, אנשים טובים, בעלים ונשים, קרקס של יהודים, על מי ועל מה ועוד..

בשנה החולפת הועלו בתיאטרון חיפה הצגות מקור רבות, אשר מיצבו אותו בחוד החנית של התיאטרון הישראלי. קבוצת במאים מובחרת, הכוללת במאי תיאטרון ותיקים ומוערכים כדוגמת איציק וינגרטן ומשה נאור לצד יוצרים צעירים ומוכשרים כמו רוני ברודצקי, ארז דריגס ורובי קיסוס, ביימו את מיטב השחקנים והשחקניות בארץ וטפלו בנושאים חברתיים, פוליטיים, כלכליים ואנושיים בהצגות אמיצות ופורצות דרך.

ניצה בן צבי, מנכ”לית ומשה נאור, מנהל אומנותי:

“שנת 2017 בתאטרון חיפה הייתה שנה מעוררת השראה, במהלכה התיאטרון המשיך לאתגר את צופיו עם רפרטואר עשיר, עדכני ולעתים מעורר מחלוקת, המבטא את תמונת המציאות המורכבת עמה מתמודדת החברה הישראלית. מ“איש הכריות” אשר חקר את שאלת חופש הביטוי והאחריות הנלווית לו, “מהוללת” שעסקה בחמקמקות האמת האובייקטיבית מול אשליות וחלומות, “זיתים” המוזיקלי אשר עסק בעולם האפל של הפרעות אכילה בקרב בני נוער, “אנשים טובים” החברתית שלא מפחדת לגעת בנושאים כמו גזע, הורות ומעמדות כלכליים, “בעלים ונשים”– עיבוד ייחודי לסרטו של וודי אלן העוסק בזוגיות והקשיים בה, “קרקס של יהודים” העוסק בקהילה החרדית בניו יורק מנקודת מבט של הנשים בקהילה ו“על מי ועל מה” אשר חוקר את הפמיניזם החילוני-מוסלמי בעולם שמרני וסגור.”

 

איש הכריות:

יצירת מופת עכשווית, המועלית תדיר על הבמות החשובות בעולם ועוסקת בדרך מקורית, אמיצה, מעמיקה וחסרת פשרות בנושא חופש הביטוי ושאלת האחריות הנלווית לו. וכך, אחד הנושאים הדחופים והבוערים בשיח של ימינו, זכה לטיפול בימתי מרובד ומורכב, המעז להעלות שאלות רבות פנים בעניין המרכזי הזה. בשילוב מבריק של תיאטרון חפצים מרהיב, אשר הנכיח את רב המימדיות והריבוד המתעתעים של הטקסט החריף, ואת השפעתו המכשפת של מעשה הסיפור עצמו המהותי כל כך למחזה, הצליחה הפקה זו לשמר את האמביוולנטיות המיוחדת לקומדיה השחורה הזו, שבה הצופה נע ונד בין צחוק לזעזוע, בין סקרנות לחרדה.

הפקה זו העניקה הזדמנות לארז דריגס – בימאי צעיר ומוכשר – חופש אומנותי מלא לממש את חזונו המיוחד, ובכך המשיכה את מסורת התיאטרון כמטפח עיקרי לדור העתיד של במאים בישראל. בהצגה כיכבו אלון נוימן, אייל רוזלס, מעיין בלום, ליה אולמן ונטע וינר.

ניצה בן צבי ועידן אלטרמן (צילום: ירון כרמי)

מהוללת:

ליאורה ריבלין, מבחירות השחקניות בישראל, שבה לבימת תיאטרון חיפה על מנת לגלם באופן מבריק את דמותה הידועה של פלורנס פוסטר ג’נקינס,יורשת, אשת חברה ופילנתרופית מניו יורק, שהייתה חובבת מוזיקה גדולה והתפרסמה כזמרת אופרה גרועה במיוחד.  במה שהגדיר אחד המבקרים כ“ליהוק מעולה לנפשה המסתורית של ג’נקינס”, הצליחה ריבלין לבטא את רוחה הייחודית, החד פעמית והמרגשת של האישה הזו, אשר בחייה קראה תיגר וחייבה לחשוב ולנסח מחדש מונחים של אמת, יופי, הצלחה, אומנות, כוונה וכנות. שילוב ההקרנות העצומות בחלל הבמה הממשי, ביטאו את הגבול הבלתי נראה כמעט שבין אשליה ופיקחון, אשר עוצמתו על במת התיאטרון עזה פי כמה. בעידן מבהיל בו הפכה האמת למושג נזיל ומעורער, חקירת דמותה של ג’נקינס הזכירה כי העיקר הוא הכוונה המנחה אותנו בהגדירנו אמת מה היא, וכי באהבת אדם ומוזיקה חסרת עכבות ועמוקה, יש עוצמת חיים שאין לה תחליף.

אנשים טובים:

המחזה האמריקאי “אנשים טובים” זכה לפרסים ולתגובות מהללות כשעלה בניו יורק, ובתיאטרון חיפה מיהרו לזהות את עוצמתו הרלוונטית, הממשיך את עיסוקו העיקש של התיאטרון בתכנים חברתיים נפיצים ומעוררי שאלות.
בזכות ליהוק מדוייק ועיבוד השפה והעגה למחוזות ישראלים, נוצר קישור טבעי בין שכונות המצוקה של ארה”ב לאלה שלנו ופרשנות מדויקת אשר הדגישה את ההשלכות המקומיות. בכך הפך המחזה להדהוד עוצמתי על המתחים הבלתי ניתנים לגישור שבין שכבות האוכלוסיה בישראל, ועל הקשר בין יחסי הכוח המיניים והכלכליים בתוכם. ככל טקסט חברתי חשוב, המחזה מביא אל הבמה מורכבות חנוקה שאין ממנה מוצא פשוט. השאלות העולות אינן מובילות לתשובות קלות, כי אם לאמפתיה מעמיקה יותר ורבת פנים, והוא מאיר את הצביעות המסתתרת לעיתים במעשה הפילנטרופי לכאורה, ואת הגאוותנות המוסווית תחת מעטה המסכנות והקורבנות.

השחקנית אסי לוי עיצבה דמות בלתי נשכחת שתיזכר לשנים- היא כובשת כאם במלחמת הישרדות המחייבת אותה להכרעות מהותיות ובזכות הופעתה והבימוי האנושי והחם, הפכה ההצגה הזו להצגה חשובה לכל הנשים והאימהות חד הוריות שנאלצות לכתת רגליהן בביצת הקיום.

בהמשך למחזות נוספים שעלו בתיאטרון חיפה לאורך השנים האחרונות, “אנשים טובים” מזמנת מבט חד ואמיץ על סיטואציה חברתית סבוכה, שבה אינטרסים מתנגשים ותלות הדדית, הופכים כל אינטראקציה למשא ומתן אכזרי ואלים.

קרקס של יהודים:

הבימאית הצעירה רוני ברודצקי היא כוח פורץ ומשמעותי בתיאטרון הישראלי ובתיאטרון חיפה בו מונתה לאחרונה כמנהלת האומנותית לקבוצה “החיפאית” הפועלת בו. ב”החיפאית”, ברודצקי מצאה בית טיפוח ויצירה אשר אימץ אותה בהתרגשות.
יצירתה הראשונה בתיאטרון, ההצגה החדשנית “אקווריום”, זכתה להצלחה כבירה, הציגה בכל רחבי הארץ, ועוררה הדים נפעמים.
בעקבותיה, זכתה ברודצקי באישור נדיר לעבד לבמה את סיפוריו של נתן אנגלנדר, אחד הסופרים האמריקאים הידועים והמוערכים בעולם היום.

ההצגה “קרקס של יהודים”, המבוססת על ספרו “גלגול בפארק אווניו”, היא עיבוד עשיר, מסוגנן ותיאטרלי מאד לאוסף העלילות שטווה אודות קהילת מהגרים יהודית בניו יורק של ימינו.

על במה מרהיבה, שבה משתנים קני המידה הפיזים על מנת לייצר תחושת ארעיות וסחרור תמידיים, בורא קאסט רחב של דמויות קליידוסקופ עשיר ומרגש של סיפורים, שבכולם עיסוק והתמודדות עם מושגי שייכות, קהילה, נטיעת שורש, מסורת ומודרנה.

מבעד לעיניהן של דמויות החרדים הללו, אשר רצונם הסותר לשימור ערכי הקהילה יחד עם התקבלות בחברה חושף את התמורות והאתגרים העומדים בפני קיום יהודי בעולמנו היום. כך נוצרות שלל סיטואציות שבהן האבסורד, האלימות והטירוף, נדמים כמו פתרון יחידי למבוי הסתום המאפיין את חווית העקירה.

במהלך ההצגה נשקף החלום האמריקאי כהזיה מתעתעת בעלת כוח משיכה מפתה ודוחה בו בעת, ואל מולה האמונה היהודית כעוצמה מלכדת אך גם מגבילה ומעכבת. בכך מהווה המחזה הזה שיקוף מבריק ליחסים המוטרפים שיש לישראל עם האומה האמריקאית, על האובססיה המשולבת בדחיה, וההערצה המשולבת בהתנשאות המאפיינים יחסים אלו.

יעל לוונטל ומשה נאור (צילום: יואב איתיאל)

אם פתאום אפגוש אריה 

ההצגה ילדים מוסקלית שהייתה כחלק מפסטיבל הצגות הילדים הבינלאומי 2017

בפסטיבל הצגות הילדים הבינלאומי 2017, הפיק תיאטרון חיפה שתי הפקות חדשות אשר עוררו תגובות נפלאות, והמשיך להוביל ולקדם את יצירת תיאטרון הילדים בארץ, ולסמן את מד האיכות שעל פיו יש לשפוט אותו:

“אם פתאום אפגוש אריה”, גם בבימויה של ברודצקי, היא מחזור שירים מקוריים על פי טקסטים מאת כותבי הילדים הטובים בישראל.

שיריהם של לאה גולדברג, נורית זרחי, שירה גפן, תרצה אתר ואחרים, זכו להפקה בימתית עשירה, בביצוע עשרה נגנים וזמרים.

הצגת ילדים מוסיקלית זו, שיתוף פעולה ייחודי של תיאטרון חיפה ו”תזמורת המהפכה”, זכתה לביקורות מהללות.

הפקה זו מעלה על נס את העברית כשפת ילדים עשירה ומרובדת, ומוצאת לה מקבילה מוזיקלית משוכללת, על מנת לבטא עולמות נפשיים ילדיים באופן מלא ומרגש

זיתים 

 ההצגה הופיעה בפסטיבל תרבות לנוער חיפה 2017 –תאט תרבות 

“זיתים”, מונודרמה מוסיקלית המעזה ומצליחה לגעת ברגישות עצומה בנושא הפרעות האכילה הקליניות, ובחווית האשפוז בעקבותיהן.

ההצגה נכתבה ובוימה ע”י רובי קסוס, יוצר צעיר נוסף אשר זכה בחיפה לבמה ולהזדמנות ראשונה.

מחזה זה, המבוסס על סיפור אמיתי, הוא סיפורה של נויה ציוני, נערה בת 17 החולמת להיות זמרת מפורסמת ומתאשפזת לשלושה חודשים במחלקה להפרעות אכילה בגין השמנת יתר.

ההצגה חושפת בעדינות נדירה את הקשיים ותעצומות הנפש שבהתמודדויות אלו, ומנגישה אותן ללא פשרות לקהל צעיר.

בדומה להפקות השונות של תיאטרון חיפה, גם “זיתים” בוחרת נושא מאתגר וחשוב עבור קהל היעד שלה, ושמה לעצמה כמטרה לעסוק בו ללא זיוף, מתוך ניסיון הבנה רב זוויות של הדמויות המרכיבות אותו, ותוך שמירה על רמה אומנותית אופטימלית.

התגובות המרגשות אישרו את הניסיון, והביקורות ותגובות הקהל היו נרגשות.

בעלים ונשים:

תיאטרון חיפה הוא התיאטרון השני בעולם בלבד אשר זכה לאישורו האישי של וודי אלן לעבד את סרטו המופתי והאוטוביוגרפי “בעלים ונשים” לבמה.

ההצגה עלתה לקראת סוף 2016 וזכתה מאז להצלחה אדירה.

משה נאור, מנהלו האומנותי של התיאטרון ובמאי ההצגה, החליף את התזזיות והאינטנסיביות המציצנית של הסרט במקבילה בימתית מרהיבה:

קרוסלת ענק הסתובבה ללא הרף בין אתרי ההתרחשות של העלילה, מסחררת את הדמויות במעגל הפרידות והאהבות שבו הן נתונות, בעוד מיטב השחקנים בישראל – דביר בנדק, ישי גולן, קרן צור, לירון בן שלוש ואחרים – הפיחו בהן חיים עשירים ומלאים.

 

על מי ועל מה – ההצגה שסוגרת את שנת 2017

על ועל מה – תאטרון חיפה

ההצגה שמשה נאור בחר לתרגם ולביים, היא המחזה “על מי ועל מה” מאז המחזאי זוכה הפוליצר איאד אקטאר, בהשתתפות אלמה דישי, איציק כהן, מיכאל מושונוב ויסמין עיון.

ההצגה, העולה בימים אלה, בוחנת את האיום על המרקם העדין של משפחת מהגרים פאקיסטנית באמריקה, בעקבות עימות פנימי המתחולל בתוכה, בין מסורת ואדיקות דתית ובין חופש המחשבה והביטוי של הדור הצעיר.

מחזה זה, המבטא באומץ את המתחים והאתגרים הפנימיים המאפיינים את האסלאם של ימינו, ממשיך את העיסוק בזהות נשית ומשפחתית, קהילתית, זוגית, ואומנותית. הוא מצביע על האיום מבית ועל ההכרעה הקשה שבין אמונה ואומנות, ועל הקשר רב הפנים והאמביוולנטי שבין אמריקה כהבטחה לחופש והגשמה, ובין מצוותיה המחמירים של קהילת מהגרים המשתלבת בתוכה.

הצגה זו, המציגה מלודרמה משפחתית מרגשת, מציעה מבט חם ומלא חמלה ואהבת אדם על הקונפליקטים המעצבים את התמורות במחשבה הדתית של ימינו כשהיא מאתגרת קשרים משפחתיים הדוקים.

בכך, מהווה ההצגה הזו מעין תמונת ראי מרתקת ל”קרקס של יהודים”, ובוחנת אף היא בדרכה תימות דומות מזווית שונה.

בכך מעשיר המחזה הזה את הדיון והעיסוק אשר הפך מרכזי בישראל לאחרונה, ובתיאטרון חיפה החליטו להדגישו: מהו מחירו של המעשה האומנותי בתוך סביבה המנסה לשמור בקנאות על אמונותיה.

לרכישת כרטיסים – הקליקו כאן…

 

מה עוד היה? ארז ישכרוב התמנה ליו”ר עמותת ידידי תיאטרון חיפה

לכתבה במלאה: 

 

 

תגובות
בטעינה...