ההלוויה תתקיים היום יום ראשון 24.12.17 בשעה 13:30 בבית העלמין שדה יהושע – שער ברוש חיפה
השבעה תיהיה באילנות 7 א , חיפה (דירת קרקע – ביתו של הבן ירון ציפורי)
נפטרה בשיבה טובה בגיל 97 הגננת המיתולוגיות שרה צפורי, שלימדה 32 שנה, בגן חובה ברחוב חורב, אחרי פרישתה הייתה מתנדבת בנעמ"ת עוד 20 שנה וזכתה באות הנשיא למתנדב. יהי זכרה ברוך.
24/12/17 חיפה – הספד לאימא שרה ציפורי מאת: הבן ירון ציפורי
אימא הגיעה לגיל מופלג של 97. באמת שיבה טובה.
רק בשנה האחרונה הדרדר מצבה והיא כבר הייתה מוכנה לסיים את המשמרת שלה בעולם הזה, אבל מי שקובע את המשמרות רצה אותה כאן עוד קצת… כי היא הייתה זן נדיר .
מה שהכי אפיין את אימא זה אופטימיות ללא גבול, אהבת אדם ואמפתיה.
פשוט אישה עם לב ענק.
מאוד מנחמת אותי המחשבה שהלב, הכול כך מיוחד הזה, לא נדם ונעלם. הוא חי ופועם בלבבות של מאות ילדים שאימא הייתה הגננת שלהם במשך 32 שנה.
זו הייתה השליחות של חייה.
השליחות החלה באוהל בקפריסין, לשם היא גורשה בשנת 1947 ע"י הבריטים שעצרו את אניית המעפילים "מדינת היהודים" אתה היא עלתה לארץ אחרי תלאות השוואה.
שם באוהל כגננת של 60 ילדים, היא הצליחה להפיח רוח של תקווה ולתת חום
ואהבה לילדי העולים, ניצולי השואה, שגורשו למחנה בקפריסין.
בשנת 48 היא עלתה ארצה, היא התאכזבה כשבהליך הגיוס לצה"ל בקשו ממנה להחזיר את הקיטבק.
כי גילו שהיא גננת והיה מחסור חמור בגננות בארץ. באמת
כגננת היא תרומה חשובה למדינה הצעירה.
כגננת היא תמיד הביאה לידי ביטוי את היכולת שלה לחנך וללמד בצורה חווייתית עם המון אמפטיה, הבנה ואהבה לכל ילד. היא יצאה עם הילדים לטיולים רבים בשבילי הכרמל, כדי שהילדים ירגישו את הטבע. לשכב בשקט ולהרגיש את הטליורד בבוקר.
ללכת יחפים להרגיש את האדמה.
לשכב בשקט ולחכות שעלי שלכת ינשרו.
אני רוצה לחזור להזכיר את האופטימיות ללא גבולות, של אימא.
אפילו את סיפורי השואה אימא הייתה צובעת בוורוד. למשל כשסיפרה איך תוך כדי צעידה ביער, עם שומר מחנה אוקראיני, היא ראתה ניצן של פרח בוקע מהאדמה ואמרה לעצמה שאם הטבע מתחדש, שזו ההוכחה שגם החורף הנורא, של שלטון הנאצי יחלוף, ועולם טוב יותר יינבט.
אימא הייתה אומרת על עצמה שהיא אופטימית עד כדי נאיביות.
אבל האופטימיות שלה הייתה התגלמות של חוכמת חיים.
בכל שלב של חייה, היא הייתה יוזמת ופועלת במחשבה קדימה.
למשל בהחלטה לעבור דירה בגיל מבוגר מרחוב איינשטיין, עם מדרגות רבות, לבית בקומת קרקע , ברחוב מוריה, כדי שהיא ואבא יוכלו לצאת מהבית לקולנוע ולמכללה. או ההחלטה להירשם מראש לבית אבות בני ברית כבר בגיל 70 ואז בגיל 85 ,לעבור ולארגן את זה לבד.
היא אמרה: "אני רוצה לעבור ולא להגיע למצב שצריכים להעביר אותי."
ובאמת היא זכתה ל- 11 שנים טובות בבית האבות בני ברית שהיה לה כבית.
אימא , המשמרת שלך כאן הסתיימה. עשית אותה בהצטיינות .
תודה שזכינו לאימא כמוך ולגדול בבית כזה.
עכשיו מגיע לך, אימא , לנוח על משכבך בשלום.
כתב: הבן ירון ציפורי
הספד לאימא שרה ציפורי מאת: הבן עמוס ציפורי
תודה לכל המלווים שהגיעו היום ללוות את אמא שלי למנוחת עולם
מונחת לפנינו אישה נדירה ואני מניח שאת זאת יודע ומכיר חלק גדול מהקהל.
אני יכול לספר לכם שאימא נפטרה בשלווה ובשיבה טובה ומופלגת כפי שהיה ראוי לה וכפי שרצתה.
היא חיה חיים ארוכים ומלאי מעשים והשאירה אחריה שובל מואר של אנשים וילדים שבגרו שנגעה בהם והטביעה בהם חותם כלשהו שהם נושאים איתם הלאה. אני בוודאי נושא איתי חותם כזה.
חייה הם כמעט סמל חי של גלגולי העם הזה והמשפט משואה לתקומה הוא ממש לא פראפרזה ריקה מתוכן בהקשר שלה.
מה שאפשר לה לעבור את הזוועות ההן היה שילוב של אופטימיות חסרת תקנה (על גבול התמימות כפי שנהגה לאמור) יחד עם אמונה עמוקה בנפש ובטוב של האדם ובתוספת פרקטיות יעילה ותכנון מושכל קדימה היא תמיד הסתכלה בעניים פקוחות על השלב הבא בחיים על הקשיים הצפויים בו וידעה להכין את עצמה ואותנו לעתיד בצורה הכי טובה ויעילה.
אני מאחל לכולנו לחיות חיים כל כך משמעותיים כמו שלאימא היו.
אמא תמיד תהיה מגדלור ומודל בשבילי בכל המובנים ואני בטוח שגם עבור גילה וילדי.
נוחי אמא בשלום על משכבך.