ואדי ניסנאס – השקעה בחג של החגים מול הזנחה בשאר השנה

פלאפל הזקנים בואדי ניסנאס (צילום - ירון כרמי)
דיור מוגן – רחב

ואדי ניסנאס הוא דוגמא לדו קיום בעיר. תושבים מחיפה מגיעים על מנת לקנות בשר טרי בזול, דברי מתיקה ואת הפלאפל הכי טוב בארץ. לצד הדו קיום, אין מספיק תחושת ביטחון אישית וההשקעה העירונית ממוקדת מדי בחודש הפסטיבל ולא ניכרת מספיק בשאר חודשי השנה


לוואדי ניסנאס יש היסטוריה ארוכה. השכונה הוקמה במאה ה-19 כשכונת פועלים. בניגוד לשכונות אחרות, גם לאחר מלחמת השחרור (1948), השכונה שמרה על זהותה כשכונה ערבית. השינוי היחיד היה שעד 48' רוב התושבים בשכונה היו נוצרים, ואחרי מלחמת השחרור מרבית התושבים היו מוסלמים.

ישראלים רבים מכירים את הוואדי, בעיקר בגלל שאחת לשנה נערך שם האירוע המרכזי של החג של החגים – חגיגה משותפת של חג המולד, עיד אל פיטר (חודש הרמאדן) וחנוכה. מדובר בהפקה שהיא יוזמה של עיריית ובית הגפן שמטרתה לקדם את הדו קיום בעיר. השנה בחודש דצמבר תחגוג חיפה את החג של החגים בפעם ה – 24. האירועים נערכים בוואדי ובבית הגפן ומושכים קהל רב מכל הארץ.

החג של החגים – המוני ישראלים בוואדי ניסנאס (צילום – באסל זאהר)

ברומאן "חצוצרה בוואדי" של סמי מיכאל מתוארת אהבתם הבלתי אפשרית של תושבת הוואדי הודא והעולה החדש אלכס. הרומאן מתאר שנה בחייה של הודא, מהרגע בו היא מכירה את אלכס ועד לפרוץ מלחמת שלום הגליל בו הוא מוצא את מותו. ברומאן הודא ואלכס מסתובבים ברחובות הוואדי ומתמודדים עם הקושי שבאהבה בין ערבייה ליהודי.

ואדי ניסנאס (צילום – ירון כרמי)

ערך הנדל"ן בשכונה:

על פי מדד מדלן יש פער גדול בין היח"ד, שנמכרות בשכונה. דירת 3 חדרים נמכרה בשבתאי לוי במחיר של חצי מיליון ש"ח, בעוד שדירת 4 חדרים ברחוב חדאד נמכרה במחיר של 356,000 ש"ח. במקביל, דירת 3 חדרים ברחוב מדרגות הנביאים נמכרה במחיר של 660,000 ש"ח. יחסית לשכונות אחרות בעיר מחירי הדירות לא גבוהים, ועדיין יש פערים גדולים בתוך השכונה בהתאם לאזור בו נמכר היח"ד.

תושבים בשכונה מציינים לטובה את העובדה, שניתן למצוא הכול בוואדי. גם מגוון בתי ספר, גם מכולות וגם שוק שמציע במחיר שווה לכל נפש חנויות צעצועים, ספרים, אוכל מוכן ובשר להכנה בבית ועוד. לעומתם תושבים אחרים מוטרדים ממידת ההשקעה העירונית בשכונה, וטוענים שהעירייה משקיעה בשכונה בעיקר בחודש נובמבר לפני החג של החגים, אבל הרבה פחות בשאר חודשי השנה. תושבים אחרים מוטרדים ממידת הביטחון האישי, שהם מרגישים, כשהם מסתובבים בשכונה, בעיקר בשעות הערב והלילה.

מוסדות תרבות בולטים

בית הגפן: מרכז ערבי-יהודי לתרבות, חברה, נוער וספורט הממוקם ברחוב הגפן ומנסה לקדם סובלנות ודו-קיום בעזרת סדנאות, ימי עיון וכנסים. בית הגפן זוכה לתמיכה עירונית ובין השאר מקדם את אירועי החג של החגים.

בית הגפן מלא בשלטים בתקופת החג של החגים (צילום – ירון כרמי)

תיאטרון אלמידאן התיאטרון הערבי הראשון, שזכה לתמיכה מהמדינה. בשנים האחרונות שמו של התיאטרון עלה לכותרות בגלל התנגדות של משרד התרבות לתקצב אותו אם הוא יעלה הצגות התומכות, לכאורה, בטרור.

מגדל הנביאים כשמגדל הנביאים נבנה הוא היה אחד הקניונים הבודדים בעיר, ולא רק זה – היו בו גם בתי קולנוע, שמשכו מבלים מכל העיר. עם השנים הקניון עבר הרבה שינויים וכמו בשאר העיר בתי הקולנוע נסגרו. בקניון כיום יש סופרמרקט שמשמש את תושבי השכונות הסמוכות.

מגדל הנביאים – מבט מרחוב הנביאים בהדר. צילום – ירון כרמי

מוזיאון חיפה לאמנות: המבנה נמצא על הגבול בין ואדי ניסנאס לשכונת הדר, והוא משמש כמוזיאון משנת 1977. המוזיאון הוא אחד משלושת מוזאוני האמנות הגדולים בארץ ויש בו דגש על אמנות עכשווית.

כיכר סולל בונה – הכרמלית: כיום הכרמלית מושבתת בגלל שריפה, שאחזה בכמה תחנות ועל פי ההערכות היא עתידה לחזור ולפעול רק בקיץ 2018. אחת מתחנות הכרמלית נמצאת ברחוב הנביאים סמוך למגדל הנביאים, ומאפשרת להגיע לכיכר פריז בעיר התחתית, להדר או למרכז הכרמל.

פלאפל מישל (צילום – ירון כרמי

פלאפל הזקנים ופלאפל מישל: יש תושבים בוואדי ניסנאס ובעיר כולה שיהיו מוכנים להישבע שהמוסד התרבותי הראשון בוואדי הוא חנויות הפלאפל הוותיקות, ששמן יצא למרחוק. הוויכוח מה הפלאפל הכי טוב בוואדי הוא ויכוח שאין לו התחלה ואין לו סוף, אבל בכל פעם שרוצים לסקור את כל חנויות הפלאפל הכי טובות בארץ, גם מקומו של פלאפל הזקנים וגם מקומו של פלאפל מישל לא נפקדים מהרשימה.

דו קיום – כולם מרוויחים

הרבה חיפאים מגיעים לוואדי ניסנאס בעיקר כשהם רעבים. בוואדי אפשר לקנות בשר טרי ולהכין אותו בבית, לקנות פלאפל או אוכל מוכן שמבושל על פתיליות. בנוסף, לוואדי מגיעים משקאות אלכוהוליים ודברי מתיקה מסוריה ומירדן, ואת מה שלא מייבאים משם עושים כאן. מי שרוצה לאכול בקלאוות וכנאפה, זעתר, חומוס, קפה שנטחן במקום או פירות מסוכרים יוכל למצוא הכול ובזול בוואדי.
מצד אחד אפשר לדבר על דו קיום, מצד שני – שני הצדדים מרוויחים. גם היהודים שמגיעים לקנות אוכל ושתייה, וגם המוכרים. יחד עם זאת בשנים האחרונות היו כמה רגעי משבר בדו קיום, כשהמציאות הצליחה להגיע גם לוואדי ניסנס.

פלאפל הזקנים בואדי ניסנאס (צילום – ירון כרמי)

במהומות אוקטובר בשנת 2000 גם הדו קיום בוואדי נפגע. כל הארץ רעשה בעקבות מותם של 12 אזרחים ערבים בהפגנה, ולאחר מכן חלה הסלמה ביחסי ערבים-יהודים בכל הארץ וגם בחיפה. בגלל המהומות, פחות יהודים ירדו לקנות בוואדי ולקח זמן עד שהיחסים חזרו להיות כמו שהם היו לפני כן.

מאז בכל מבצע של צה"ל, ובמיוחד אם היו הרוגים, הורגשה מתיחות בחיפה בין ערבים ליהודים, אבל לא ברמה כזו שיהודים הפסיקו לרדת לקניות בוואדי. מקסימום – הייתה פגיעה זמנית בהיקף המכירות.

החג של החגים – חנוכיה ועץ נוצרי – המושבה הגרמנית (צילום – ירון כרמי)

גם האוכלוסייה המקומית, שמתגוררת בוואדי וגרה בו וגם שאר תושבי העיר מבינים שכל הצדדים יוצאים נשכרים מהיחסים הטובים בעיר. חיפה תמיד נחשבה לעיר אדומה, שבה רוב האוכלוסייה מצביעה לשמאל והדרך מכאן ועד ליחסי שכנות טובה בין יהודים לערבים הייתה קצרה.

בתי ספר

אל חיואר (כיתות א-ח): בית ספר עירוני, שבשנים האחרונות מצבת התלמידים שלו גדלה עד כדי כך שהמבנה כבר קטן מלהכיל את כיתות הלימוד והעירייה מחפשת מבנה, שיתאים יותר למאות התלמידים בבית הספר.

בית ספר יוחנן הקדוש (כיתות א-ח): בית ספר מוכר שאינו רשמי, שלומדים בו קרוב ל – 500 תלמידים.

בית ספר אחווה (א-ח): בית ספר בבעלות עירונית, הוקם בשנת 1970. בבית הספר לומדים כ-300 תלמידים.

אתגרים

הבעיה העיקרית בוואדי ניסנאס היא ההשקעה העירונית ותחושת הביטחון של התושבים. בחודש דצמבר מדי שנה פוקדים את וואדי ניסנאס אלפים רבים של מבקרים מחיפה וגם מחוצה לה. בחודש הזה יש השקעה גדולה באופן שבו השכונה נראית כיון שהיא במוקד העניינים. השאלה היא האם הוואדי מקבל את אותה מידת השקעה גם בשאר השנה.
בחלק מהרחובות בוואדי בשעות הלילה התושבים נמנעים מלהסתובב אם הם לא חייבים והם היו רוצים לראות יותר כוחות שיטור, שימנעו קטטות אלימות ופשיעה. בשנים האחרונות נעשים ניסיונות לערוך סיורים משטרתיים ולהראות נוכחות בוואדי, אבל לדעת התושבים עדיין יש פער בין תחושת הביטחון האישית בשכונה לבין שכונות אחרות בעיר.

 

תגובה
  1. א.א.חיפה אמר/ה

    נראה שכל הפסטיבל השנה לא יהיה .כי יקח זמן עד שיאושר לבוא בהמונים. הם מדברים על החג שלהם. אנחנו לא נחגוג את חג העצמאות שלנו. גם השקעה של העיריה שלא תתבצע.אז הם בוכים על הפסטיבל ואנחנו חג העצמאות כי מדוע שחג העצמאות בראש מעיינהם.למה שנתכחש הם כמובן לא ישמחו בחג .הרא חלומם מדינה דו לאומית פלסטין.צריך לדים את האמת הפנים.גי לצביעות.נכון פעם חיפה היתה האדומה . היום ממש לא.זה שנבחרה עינת קלוש כי אמרנו לעיריה לא חשוב במה מאמיננ.ישבנו כך וכמה טעינו.לא נורא מחכה שיגמר הקדנציה במהירות.אנחנו רק סובלים.

לא ניתן להגיב