מיומני – יום שלישי 13/1/48
היום הלכנו לפנות ערב להדביק כרוזים. חיכינו שיחשיך היום. מאחר והיינו קטנים לא עוררנו חשד. בדרך כלל החוליה שלי הייתה בת שלושה, אבל היום היינו רק שניים. עמוס ואני. היה עלינו להדביק כרוזים נגד הבריטים.
הכנו דבק מקמח. את הכרוזים הסתרנו מתחת לבגדים. בדרך כלל אחד היה עומד בתצפית והשני היה מדביק מהר את הכרוז על הקיר, ומיד נמלטים בין הבתים שלא יראו ויתפסו אותנו. מדי פעם התחלפנו ומישהו אחר היה בתצפית.
באותו ערב קרה לנו מקרה שלא אוכל לשכוח לעולם.
הדבקנו כרוז ברחוב שבתאי לוי. משם באנו לרחוב הרצל פינת שמריהו לוין.
ובדיוק ברגע שעמוס רצה להדביק את הכרוז. (הוא כבר מרח את הדבק), אז חלף רכב עם חיילים בריטיים.
מיד רצנו והסתתרנו בחדר המדרגות ברח' שמריהו לוין מס' 7. שם ישנו פתח עץ כזה מתחת למדרגות.
אחרי שעה קלה יצאנו לבנים, כולנו מסיד וקמח ומרוחים בדבק מכף רגל ועד ראש. אבל לפחות לא נתפסנו.
והיום שמאל קיצוני כותבים בתגובות שהם מייחלים לחזרת המנדט הבריטי
בהפגנות קפלן מנופפים בדגל בריטניה.
אין גבול לטמטום האנושי שלהם
סיפורייך יהודית מחיים את העבר ונותנים לקוראים (בתקווה שגם צעירים קוראים אותם) פרספקטיבה לחיינו כאן מלבד פרק בהיסטוריה. תודה ❣️🙏