בימים אלו פורסמה בספרייה הלאומית כתבה מרגשת על מירי דור, משוררת וסופרת ילדים, מחברת "ביברו של עולם" ואשתו של ד"ר מנחם דור. דור הפליאה לתאר את עולם החי בסיפורים מלאי רוך ודמיון, שנולדו מתוך חיי היומיום שלה לצד בעלה, זואולוג שהקדיש את חייו לטיפוח המכון הביולוגי בחיפה, אותו מקום שהפך לימים לגן החיות העירוני. הקריאה בכתבה, יחד עם אירועי יום שני האחרון (8.6.2026) בגן החיות, החזירה אותי אל זיכרון רחוק משנת 1950, אל הימים שבהם היה המקום עדיין מכון קטן וצנוע שנבנה בידי ד"ר דור ופנחס כהן. משהו באווירה של אותם ימים, הפשטות, הסקרנות המדעית, והאהבה לעולם החי, שב ועולה בכל פעם שמתרחש אירוע במקום, כאילו ההיסטוריה המקומית מבקשת לספר את עצמה מחדש.
מיומני
כשאני עוברת בדרך הים על יד בית הכנסת, עולים וצפים הרבה זיכרונות.
בשנת 1950 , מיד אחרי מלחמת השחרור הייתי סטודנטית בסמינר למורים.
פנחס כהן וד"ר דור היו המורים שלי לטבע…
שעורי הטבע התקיימו בצריף, שהיה נראה מבחוץ מעין מחסן עלוב מתחת לבית הכנסת… אבל בפנים הוא היה מלא בספרים, פוחלצים וצנצנות.
האויר היה ספוג בריח פורמלין. ובחורף הקר הכל התמזג עם ריח תנור הנפט.
אהבתי מאד את שעורי הטבע ונמשכתי לשם כמו אבן שואבת…
יום יום אחרי הלימודים הייתי באה לצריף הטבע.
התידדתי מאד עם פנחס. והידידות נמשכה שנים רבות …אחר כך גם עם בתו ירדנה.
באותה שנה ירד שלג חזק בארץ וגם בכרמל, ובעלי החיים חיפשו מקומות מסתור.
באותו יום, פנה אלי פנחס בקול מאד סמכותי ואמר לי. יהודית את תלמידה שוחרת דעת ומעש. ואת צריכה לעזור לנו למצוא את עכבר הקיפודילוס.
ישנה סברה שהוא נכחד… וזו ההזדמנות למצוא אותו.
קשה היה לסרב לו והסכמתי…
הוא שלח אותי לחנות של קלוג'ני להביא שתי מלכודות גדולות לעכברים.
עליתי לאוטובוס לכרמל עם שתי מלכודות ענקיות כמעת בגודל שלי וכולם פרצו בצחוק למראה המוזר הזה.
אחר כך נשלחתי לשים את המלכודות בגבעות.
הכרמל לא היה מיושב כמו היום… כעבור כמה זמן, בדקתי אם יש כבר עכברים…
והנה להפתעתי, יום אחד בשתי המלכודות היו עכברים.
נהג האוטובוס הסתכל עלי כעל תימהונית… ספק בצחוק ספק ברחמנות.
והוא הודיע לי חד משמעית שהוא לא מכניס עכברים לאוטו.
הסתרתי את המלכודות בין שיחים והזעקתי את ד"ר דור שיבוא לראות את העכברים.
הוא הגיע מלא התלהבות. בדק הייטב את העכברים ואחרי בדיקה יסודית הוא הכריז שזה לא הקיפודילוס המבוקש, והחזיר את העכברים לחופשי.
אני מאד שמחתי שגזר דינם היה לחופש ולא לפורמלין….
אבל על כל המאמצים שלי קבלתי ממנו את הספר הזה עם הקדשה…
ליהודית שוחרת דעת ומעש….
