וואו…לא יאומן כי יסופר.
ריקי לוין הציעה לי לכתוב כתבות על ימים עברו למען הדור הצעיר, הסכמתי ושלחתי כתבה על בתי הספר בעבר.
בעקבות הכתבה קבלתי ואני עדיין מקבלת טלפונים והודעות ממורות רבות ואחרים. כולם מספרים בהתרגשות על עצמם, או על הוריהם שלמדו באותם בתי ספר באותה תקופה.
חגי סיפר לי על אביו שלמד בבית הספר הטכני בחיפה… ודוד סיפר לי על הפעלולים שעשה אביו בבית ספר טיץ ביגור, יחד עם עוזי פיינרמן ממציא ה"עוזי"…
יותר מכול התרגשתי משני בוגרים. אחד שאביו היה לוחם בג'נין בגדוד21 … והשני שאביו היה לוחם פלמ"ח במשלט המשותף.
אז מכותביי, ידידיי היקרים בועז ודוד… אני מאד נרגשת על התחקיר שעשיתם אודותיי…מסתבר שאין סודות היום, בלחיצת כפתור, הכול יודעים על הכול..
אז תיקון קטן, אני לא הייתי לוחמת במשלט המשותף… הייתי לוחמת במשלט 10. לא רחוק מהמשלט המשותף.
מאחר והסבים שלכם כבר אינם יכולים לספר לכם. אשתדל לספר לכם מעט, ואתם תוכלו להעביר את המידע לחבריכם הסקרנים.
מה היו המשלטים ומיהו המשלט המשותף
המשלטים היו עמדות של לוחמי הפלמ"ח. הם הוקמו במקומות גבוהים והייתה להם חשיבות רבה בזמן המצור על ירושלים, מהם אפשר היה להשקיף ולשלוט על הדרכים ועל תנועות האויב.
בדרך לירושלים על רכס ההרים היו הרבה משלטים, אחד מהם הוא המשלט המשותף, הוא נקרא כך מפני שלא רחוק ממנו היו עמדות של מצרים. משלט 10 בו אני הייתי, אף הוא לא היה רחוק משם.
לוחמי הפלמ"ח מחטיבת הראל שהיו במשלט המשותף, לחמו באומץ רב. לחימתם הייתה לסמל וגבורה. הם הגנו על הדרך לירושלים.
והמקום היה חשוב בגלל קרבתו לישובים עבריים באזור יהודה והשפלה. היום במקום שהיה המשלט המשותף נמצאת העיר בית שמש. אולי חלק ממנה… כי היא גדלה מאוד.
אתם בוודאי מכירים את השיר "היו זמנים, היו זמנים על המשלט יושבת עיר", זו העיר בית שמש.
כאשר אני נוסעת היום לירושלים דרך בית שמש, אני נזכרת בשני דברים שלעולם לא אשכח, שפעם היינו פה במשלטים מלאי אבק ומחסור באוכל ובתחמושת… כולם צעירים שחלמו על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
והדבר השני בעבודתי במעברה… במעברת בית שמש, עליה כתבתי פרק שלם בספרי "שליחות גורלית"…
אני מאוד נרגשת…דמעות זולגות מעיניי…אני אפסיק ברשותכם…
הסיפורים על אותם ימים וקרבות מאוד קשים עבורי. איבדתי הרבה חברים שיצאו לקרב ולא חזרו…
אתכם הסליחה.