בימים הסוערים שלאחר הכרזת המדינה, כשעמק הירדן הופצץ והקיבוצים מסדה ושער הגולן נפלו, מצאתי את עצמי, נערה בת שמונה־עשרה, תלמידת שמינית, עדה לאחד המבצעים האנושיים והמרגשים של מלחמת העצמאות: פינוי וקליטת ילדי עמק הירדן בחיפה. זהו סיפור אישי, זיכרון חי, על לילות של חרדה, ימים של התגייסות, ועל ילדים שנעקרו מבתיהם והגיעו אל הכרמל הירוק, שהיה אז כמעט ריק מבתים אך מלא באנשים טובים.
הלילה שבו הכול השתנה
ב־15 במאי 1948 הופצצו הקיבוצים בעמק הירדן. אני זוכרת את הדיווחים, את המתח, את הידיעה שהמלחמה הגיעה ממש עד לבתים של חבריי.
למחרת, ב־16 במאי, באישון לילה, פונו ילדי המשקים על גבי משאיות לחיפה. ב־17 במאי כבר נכבשו מסדה ושער הגולן. אנחנו, ילידי 1929–1930, בני המחזור שהיה בהגנה ועמד לפני גיוס לפלמ"ח, נקראנו לסייע.
חיפה קולטת את הילדים
הילדים הגיעו מבוהלים, עייפים, חלקם חולים. יחד עם הגננות והמטפלות שוכנו במספר בניינים ברחבי העיר:
- בבת גלים
- בבית ספר גאולה
- על הכרמל: בבית הספר הריאלי מרכז (כיום מטו"ס)
- במלון זלצמן ברחוב קלר — שם נמצא היום סופרמרקט
- בבתים נטושים של קצינים בריטים ברמת התשבי ובכרמל הצרפתי: הבית הירוק, בית התאומים, הבית הלבן, ובית זוננברג, וילה מפוארת בקצה רכס הכרמל מול הים, עם חצר גדולה וכלבים. את המרתף המרווח הפכו לחדר ייעודי לילדים החולים.
הרופא שטיפל בילדים היה ד"ר קנולר, דמות מוכרת בחיפה של אותם ימים.
הכרמל של פעם — ירוק, שקט, כמעט ריק
אני זוכרת את הכרמל כפי שהיה אז: כולו ירוק, כמעט ללא בתים. רחובות בודדים, שטחים פתוחים ששימשו למחנות תנועות הנוער ולזוגות צעירים שחיפשו פינה שקטה. מרכז הכרמל היה תחנת האוטובוס האחרונה. לשכונת אחוזה הוביל כביש עפר. ורדיה וכרמליה עדיין לא היו קיימות.
בתוך הנוף הזה התגייסו צופי הכרמל וחניכי תנועות הנוער: הנוער העובד, השומר הצעיר והתנועה המאוחדת, לסייע לילדים. מהריאלי היו פעילות חוה פלמון וצפורה גולן, ומסניף כרמל פעלה גב' דניאל.
אליעזר לוברני — האיש שהמתיק את השבתות
אחד האנשים שלא אשכח לעולם הוא אליעזר לוברני, תושב הכרמל. הוא היה פעיל מיוחד במינו:
- דאג לעוגות וממתקים מדי שבת
- סייע בהשגת שולחנות וציוד
- הפעיל את קשריו כדי לארגן לילדים סיורים בעיר ובנמל
- והעניק להם תחושת בית וחום אנושי בתקופה קשה
לוברני אהב ילדים. לפני קום המדינה הקים תיאטרון ילדים, גם אני השתתפתי בו. הזיכרונות ממנו רבים ומרגשים.
מרים רות — הגננת שהפכה לסופרת הילדים האהובה
לימים, כשהייתי מרצה במכללת אורנים, עבדתי עם מרים רות מקיבוץ שער הגולן, אשת חינוך וסופרת הילדים שכולנו מכירים מ"תירס חם" ו"חמישה בלונים". היא הייתה אחת הגננות של ילדי עמק הירדן בחיפה, ושהתה עמם כמעט שנה.
היא התארחה בביתי פעמים רבות. באחת החופשות יצאנו יחד למסע נוסטלגי: עברנו בית־בית בכל המקומות שבהם התאכסנו הילדים. הזיכרונות שלה ושלי התחברו, ושתינו הרגשנו שסגרנו פרק משמעותי בחיינו.
עד היום אני בקשר עם נכדיה, עליהם כתבה את הסיפורים האהובים.
סגירת מעגל מרגשת
כשקראתי לאחרונה את כתבתו של בראון על הבית ברחוב התשבי שבו התגוררו ילדי שער הגולן, התרגשתי מאוד. היה לי הכבוד ללוות אותם יחד עם ד"ר אליעזר לוברני במספר בניינים על הכרמל, כולל הבניין ברחוב קלר, שבו נמצא כיום סופרמרקט.
הזיכרונות האלה מלווים אותי כל חיי. הם חלק מסיפור המלחמה, אך גם חלק מסיפור אנושי של התגייסות, חמלה וקהילה.
האם הכתבה עניינה אותך?
מרגש מאוד