הרברט הלך – הרברט נשאר
הלורד הרברט פלומר, מי שהיה הנציב הבריטי השני בארץ ישראל בין השנים 1925 – 1928, החליף את הנציב הבריטי הראשון, סר הרברט סמואל. סמואל כיהן כאן חמש שנים. שני ההרברטים היו אהודים מאוד בקרב היישוב העברי בארץ-ישראל.
בהיותו יהודי, שאף הרברט סמואל להשתקע בסיום כהונתו עם משפחתו בישראל ולהקים את ביתו בחיפה, ברחוב פנורמה, הוא רחוב יפה נוף. נכדו, פרופסור דיוויד סמואל ז"ל, שנימנה עם חבורת "שורש" החיפאית (הקיימת גם היום), סיפר בעבר על חוויותיו כתלמיד בבית-הספר הריאלי העברי בחיפה, תחת משטרו הכמעט פרוסי של ארתור בירם.
כשנודע לנציב הרברט פלומר על רצונו של קודמו להישאר לגור בארץ-ישראל, הוא התנגד לכך באופן נמרץ ואף ביקש משר המושבות הבריטי לצוות על סמואל לעזוב את ארץ-ישראל. הנכד דייוויד, שהתגורר שנים רבות בתל-אביב, סיפר לחבורת "שורש" על התנגדות זאת. שאלוהו: "מדוע פלומר התנגד?" ואז הנכד, שהיה בשנות ה-90 לחייו, הסביר: "פלומר פחד שסבא שלי יתערב לו בעניינים, מה עוד שהיישוב היהודי אהב מאוד את סבא. הראייה: יהודים העניקו לו אחוזה על הכרמל בחיפה, היא אחוזת הרברט סמואל". סיומו של דבר: סבא הרברט סמואל חזר ללונדון והמשיך בקריירה הפוליטית הענפה שלו. מאחוזת הרברט סמואל נותר רק השם "אחוזה". הוא שנאמר: הרברט הלך – הרברט נשאר.
אנקדוטה נוספת: הנכד דייוויד סיפר כי בהיותו תלמיד בבית הספר הריאלי בחיפה, הוא וחבריו חשו בקפדנותו הרבה של המנהל ארתור בירם. כך למשל, בצאתם להפסקה במהלך יום הלימודים,- צויידו התלמידים במברשות בהן ניקו יום יום את האבק מעלי הפרחים שבחצר…
חשאיות! זה שם המשחק
ד"ר אלי נחמיאס המנוח, איש ההסתדרות בחיפה, חקר, בין השאר, את תולדות התנועה הקומוניסטית בפלשתינה, וכמובן גם בחיפה. הוא התמקד בשנות ה-40 במאה שעברה.
הקומוניסטים, שהיו בעלי אוריינטציה חזקה לקומוניזם הסובייטי, נרדפו בידי הבריטים בארץ-ישראל, וההסתדרות הכללית אף הוציאה אותם משורותיה. חברי המפלגה, שכינוייה באידיש היה פ.ק.פ., ראו בתנועה הציונית גוף אימפריאליסטי וגורם שיש להיאבק בו. וכאשר חברים אלה נרדפו הן על-ידי הבולשת הבריטית והן על ידי אנשי ההסתדרות הכללית, הם חשו מאוימים. לכן, הם הפיצו בקרבם כללי התנהגות חמורים.
ד"ר אלי נחמיאס הבהיר: "בכל השנים שבהן הקומוניסטים היו במחתרת, הם ניסו לשכנע יהודים וערבים להצטרף לפ.ק.פ. היו בידיהם כרוזים ופמפלטים ובהם חומר הסברה. תפישת חומרים אלה על ידי הבריטים היוותה סיבה למעצר. סיבה נוספת למעצר הייתה החזקה של ספרי הדרכה וספרים תאורטיים של מרקס ואנגלס, לנין וגיאורגי פלחנוב (מהפכן רוסי ותיארטיקו מרכסיסטי).
"הקומוניסטים מדרו את עצמם ולא נתנו אמון באיש. עד כדי כך שהם הכינו מעין 'שולחן ערוך' למקרה שבו ייתפשו על ידי השלטונות. חלק מהם הוסגרו לבריטים על ידי המפלגות הציוניות".
למה שד"ר אלי נחמיאס מכנה "שולחן ערוך", קראו חברי הפ.ק.פ. "הערות להתנהגות חברים". הניסוח הוא בלשון הדיבור ובעברית פשוטה. תחת הכותרת: "התנהגות החברים במשטרה" כתוב "אם נתפשת עם חומר ביד (הכוונה לחומר כתוב שעוסק באידיאולוגיה ובדרכי פעולה), תגיד שמצאת את זה רק עכשיו. אם (נתפשת) בלי חומר, תכחיש את הכול. אל תיכנס בוויכוחים עם הבלשים. תענה בקצרה כן או לא. אל תיתן שיעשו לך פרובוקציה על-ידי זה שהם יגנו את מעשי המפלגה וכו'. אל תשים לב. הישאר בשקט. זכור מה שאמרת בפעם הראשונה ותחזור על זה בעקשנות. תשתדל שלא יבלבלו אותך. היזהר ליפול ברשתם, באם יגידו לך כי פלוני אלמוני כבר מסר להם את הכול. זה רק אמצעי להחליש את רוחך ולהוציא את הידיעות ממך. אל תחתום על שום נייר לפני שקראת. אם אינך יודע עברית, תדרוש שיתרגמו לך. בזמן החיפושים שמור שלא יכניסו לך חומר. אל תיתן לחפש בלי עדים זרים. אם הוכית, תרים צעקות. אם נתפשת ברחוב, תקרא לעזרה".
אכן, מילים כדורבנות. הלאה: "זכור, אם נחלשת וגילית רק קצת, זה לרעתך. כי אז יוסיפו להרביץ בך עד שיוציאו ממך את הכול. ואם ענית 'לא יודע', ירפו ממך. אם חדרך נקי (הכוונה: נקי מחומרי המפלגה) ואין באים אליך, אתה יכול למסור את כתובתך. באם גר איתך חבר, או עומדים לבוא לשמה חברים, או החדר לא נקי, תמסור את החדר רק אחרי 24 שעות (הכוונה, מן הסתם, לגילוי הכתובת).
הלאה: "לפי החוק אתה יכול למסור עדות רק לפני השופט החוקר ולא לפני המשטרה. אבל זה תלוי במסיבות ולא תמיד צריך להשתמש בזה (כלומר -בנימוק הזה). אם נאסרת, תשתדל לקחת איתך סבון, מגבת, משחת שיניים, סדינים, לבנים, מסרק, כסף וכו'. האוכל הוא רע ואם ברשותך כסף, תוכל לקנות בקנטינה של בית הסוהר.
"במאסר: אם הוכית, תדרוש רופא. התייחס באדיבות לאסירים אחרים. אל תיכנס בריב מיותר עם השוטרים. תיזהר ואל תהיה גלוי לב עם כל אחד, כי גם שם אוזניים לכותל. את המגיע לך, תדרוש. אם בא אליך עורך-דין, אל תיתן למישהו להיות נוכח בזמן השיחה. בכל המצבים חשב את מעשיך. אל תעשה מעשים נחפזים. ביטחון ושקט פנימי חשובים מאוד. אל תשכח שעליך להחזיק ברמה את דגל המהפכה בכל נסיבה ובכל זמן". עד כאן הערות ההתנהגות של חברי הפ.ק.פ..
פני ירח
באמצע שנות ה-50 במאה שעברה, לימד באחד מבתי הספר מורה שכולם קראו לו "מונפייס". באותן שנים עוד היה רספקט בדרך שבה פנו התלמידים אל המורים. היו שפנו אל המורים בגוף שלישי: "סליחה, אדוני; תודה, אדוני; ישמע, אדוני" וכיוצא באלה נימוסים והליכות.
יום אחד ניגש אחד התלמידים אל המורה מונפייס ואמר לו: "יסלח לי, מר מונפייס". ואז לא להאמין: הפנים של המורה התעגלו עוד יותר וגם זרחו מכעס. ממש ירח במילואו.
בצד עמדו תלמידים מכיתה גבוהה יותר וצחקו עד דמעות. התלמיד לא הבין מדוע הם צחקו ומדוע הפנים של המורה התעגלו עוד יותר וגם זרחו. הוא מיהר להסתלק, ואז חבריו הטובים הסבירו לו: "התלמידים קוראים למורה הזה מונפייס, כי הפנים שלו דומות לפני ירח. מון-פייס! השם האמיתי שלו הוא בכלל אחר לגמרי".