חיפה – טעם של פעם •  מנהגים ואירועים מן העבר

 "בית החולים במצב של פיגור"

זוכרים את סיסמת הבחירות אודות "הזקנה ששוכבת בפרוזדור בית החולים"? הנה מסמך מיום 3 בדצמבר 1939:
ראשי סניף חיפה, בגוף שנקרא "אחדות העם", שיגרו מכתב לוועד הקהילה העברית בעיר. המוטו שלו: אי-שביעת רצון מהמצב השורר בבית-החולים של הקהילה. הכוונה לבית-החולים העירוני "הדסה". הוא שכן אז מול בניין הטכניון שליד שכונת הרצליה. כלומר: ברחוב שמריהו לוין.

וכך הם כתבו, בין השאר: "הוועד המנהל (של בית-החולים), שנתמנה לפני שבע שנים בערך… לא הצליח לפתח את המוסד במשך הזמן הזה. על אף גידולו של היישוב עד כדי פי כמה, נמצא בית-החולים במצב של פיגור מבחינת הכמות והאיכות גם יחד, המסכן את בריאות הציבור… מעולם לא נשתתקו על כך התלונות בפי הציבור".

כותבי המכתב מציינים שניהול כספי בית-החולים גרם לגירעון של כ-4000 לירות, שזהו סכום עתק באותם ימים, והולכים ורבים המקרים שחולים מחוסרי אמצעים אינם מתקבלים לאשפוז.

טענה נוספת נוגעת לפרשת הדחתו של אחד הרופאים, שלדעת כותבי המכתב הוא ידוע בכל הארץ כמומחה ממדרגה ראשונה. ניסיון זה, כך כתבו, עורר התמרמרות ביישוב, והוא נעשה בניגוד לאינטרסים של חיפה וסביבתה.

תלונה נוספת עוסקת בעובדה שהוועד המנהל של בית-החולים לא ניצל את האפשרויות שעמדו לרשותו כדי לבנות בניין חדש, שהוא כה דרוש זה זמן רב. ציטוט: "הוועד הזיק מאוד על-ידי איחור הבנייה – לאינטרסים של היישוב, בפרט לימי המאורעות והזמנים הקשים הבאים".

על כן דורשים חותמי המכתב מוועד הקהילה העברית בחיפה לפטר  מיד את חברי הוועד המנהל של בית-החולים ולפזר את כל וועדות-המשנה שאותו וועד מנהל מינה. עוד הם דורשים לכונן וועדת מומחים בלתי תלויה, שתחקור את המצב הקיים, שתתווה את קווי הפעולה בעתיד וגם תציע הצעות שיבטיחו רוח חדשה בהנהלת בית-החולים.

המכתב מסתיים במשפט הבא: "מנוי וגמור איתנו להילחם בכל האמצעים שברשותנו, יחד עם חוגים אחרים של היישוב, על השגת דרישותינו. בכבוד רב, אחדות העם סניף חיפה, ד"ר מאיר לודוויג, ד"ר מרטין פלסנר והמזכיר מרטין זליגמן". המכתב נמצא  בארכיון העיר חיפה.

הוזלת מחירי הנסיעה

בניגוד לגזרות הכלכליות שבפתח, בשעה טובה ומוצלחת הנה בשורה. הבשורה מיועדת למשתמשים בתחבורה הציבורית בחיפה. ציטוט: "מתוך הנחה ותיקווה כי מספר הנוסעים יגדל וילך עקב שיפור מצב הביטחון, החלטנו להקטין את דמי הנסיעה שהועלו לפני מספר ימים ב-30 אחוזים ולהעמידם על תוספת של שבעה עד 10 אחוזים בלבד, החל מיום רביעי, 28 באפריל". (נא לא להתלהב: הידיעה הזאת משנות ה-40 במאה שעברה).

הנה בשורה נוספת לחיפנים: "עקב שחרור חיפה העיר וסביבותיה, ניתנת לנו האפשרות להוציא את המכוניות המשוריינות מן השירות, ולהעמידן מהצד לכל מקרה של צורך, ולקיים את השירות במכוניות רגילות". גם הפעם נא לא להתלהב! המסמך הוא מ-26 באפריל 1948. כותבת המסמך היא אגודה שיתופית לתחבורה בשם "שחר", והוא מיועד לוועד הדר הכרמל בחיפה. המסמך נמצא בארכיון העמותה לתולדות חיפה.

מוקדם לשמוח…

"זה ארבעה חודשים וחצי שאנו נאבקים על קיום התחבורה בקווים שלנו, תוך מצב ההולך ומחמיר מיום ליום. התחבורה…נפגעה במידה קשה מאוד, ואיננו רואים כל אפשרות להמשיך ולקיימה בתנאים הנוכחים. פנינו למוסדות המקומיים והתרענו השכם והתרע (איזה צמד מילים: "השכם והתרע"). על הסכנה האורבת לקיום התחבורה. הסברנו להם הסבר היטב, כי למען קיים את התחבורה .., הכרח דחוף הוא להעלות את מחירי הנסיעה. אחרת – התנועה תיפסק מאליה".

"לצערנו הרב, טרם מצאנו אוזן קשבת לתביעתנו. הועמדנו, אפוא, לפני הברירה להפסיק את השירות מחוסר כל יכולת לקיימו בתנאים הקיימים, או להעלות את דמי הנסיעה". סוף ציטוט.

נשמע מוכר, לא? כותבת המכתב הודיעה על החלטתה להעלות את מחירי הנסיעה בגבולות של 30 אחוזים. אכן, העלאה גדולה. התאריך: 18 באפריל 1948. את המכתב שיגרה חברת האוטובוסים "שחר", אגודה שיתופית לתחבורה, אל וועד הדר הכרמל בחיפה. 

"שחר" הוא ראשי תיבות של "שירותי חיפה רבתי". לימים מוזגה האגודה עם "אגד", יחד עם הקואופרטיב לתחבורה "דרום יהודה" (ראשי תיבות: אש"ד). את השם: "אגד" הציע לא אחר מאשר חיים נחמן ביאליק, אבל זה כבר סיפור אחר. המסמך נמצא אף הוא בארכיון העמותה לתולדות חיפה.