בעקבות האירוע הטראומתי בשחקים והמאבק במהלך טיסה מדובאי לנתב"ג, בו – על פי הפירסום, טייס תקף את הטייס השני והחשד כי ביקש לרסק את המטוס על נוסעיו, נזכרתי באירוע בו טייס ישראלי היכה את טייס המישנה במהלך "ריצת המראה" מאבו-רודס שבסיני לעבר שדה התעופה לוד, הוא נתב"ג.
המקרה יוצא הדופן התרחש בשלהי שנות ה-60. עבדתי בחברת "נתיבי נפט", שהפיקה נפט בשדות הנפט בסיניי. עסקתי בנושאי ביטחון ובטיחות. הקשר הפיסי של העובדים עם ישראל היה בטיסת מטוס "דקוטה" שטס מידי יום בקו שדה התעופה לוד – מינחת אבו רודס.
המטוס טס שעה וחצי ונחת באבו-רודס, לפנות ערב. נוסעיו, שחזרו מחופשה, ירדו ובמקומם נכנסו למטוס העובדים שיצאו לחופשה בישראל.
ביום שיצאתי לחופשה המתנתי במינחת באבו-רודס, עם שאר היוצאים.
מטוס ה"דקוטה" נחת, נוסעיו ירדו ממנו ובמקומם עלו הנוסעים צפונה.
המטוס החל "לרוץ" על המסלול לקראת המראה. הדלת המפרידה בין תא הטייס לחלל המטוס הייתה פתוחה. ואז, תוך האצת המהירות, ראיתי שהטייס שישב בצד שמאל (מפקד הטיסה), מכה בידו את ידו של טייס המישנה, שגם הוא אחז במוט ההאצה. המהירות גברה, המטוס עמד "להרים גחון" ולהמריא.
שלושה-ארבעה נוסעים, ואני ביניהם, רצנו אל תא הטייס ובצעקות דרשנו להפסיק את ההמראה. "לא רוצים שתהרגו אותנו", צעקנו לטייסים. הם האטו את "הריצה" והמטוס סב על עקבותיו וחזר למקום עצירתו הקודם.
הנוסעים ירדו מהמטוס אחוזי כעס. מנהל שדות הנפט הוזעק למינחת. הוא סיפר שהוא עצמו היה בין הנוסעים שהגיעו במטוס זה. הוא שוחח עם הטייסים, הרגיע את הרוחות, והמטוס חזר והמריא כעבור כשעה.
הטיסה עברה ברגיעה יחסית, אבל הטראומה לא נשכחה.