היכן אותם הפזמונים

ביום שישי, 18 בספטמבר, ימלאו 14 שנים לפטירת המשורר, הסופר, העיתונאי ובעל הטור חיים חפר. בן 87 היה.  
להאדרת זכרו הנה

א'
יבוא היום ועוד נשב בזה הכרך;
גם בקיבוץ ובמושב שם במרפסת.
ניתן קולנו בפזמון בלתי נשכח,
והקטנים יטו אוזנם כאפרכסת:
 
ב'
"קטר שבעים ארבע מאות ארבע עשר",
"שיר השכונה", ו"אין כמו יפו בלילות'ה".
"דחילק, מוטקה", שמע איך חיים חפר שר:
"אני עושה לי מנגינות" שם ב"חולות'ה".

פזמון א'
היו זמנים, זייפנו וזימרנו.
את השירים אף פעם לא גמרנו.
כיום שרים פזמון אחר.
את העבר אין איש זוכר.
היכן אותם הפזמונים?

ג'
אם נתרפק על זיכרונות מן העבר
חלקם זכורים לטוב, חלקם זכורים לרוע
אז הקטנים יאמרו: "הי, סבא, די! נשבר!
לא מתחשק לנו את זה השטר לפרוע!".

ד'
שוב ניאנח אותה אנחת "היו זמנים",
וסבתא תהנהן: "למי, למי יש כוח!
ומה הצוציקים האלה מבינים?!".
ודוק דמעות הוא לא ייתן לנו לשכוח.

פזמון ב'
היו זמנים, זייפנו וזימרנו.
והשירים – אותם ברגש שרנו.
כיום פזמון סתם כך עובר
כמו מטבע לסוחר.
היכן אותם הפזמונים?!
========

גם אם הלכת לבלי שוב, איש עט וספר, אתה איתנו בשיריך, חיים חפר!