הגעתי מתל אביב לביקור של שבת, ובשוק הפשפשים גיליתי מוסד שחיפה שמרה לעצמה: פרלמנט בלי בחירות, בלי קואליציה ובלי מאבטחים. אם תשאלו אותי, הוא יכול להחליף את הכנסת, לפחות עד מוצאי שבת.
בשבת בצהריים הגעתי מתל אביב לבקר חברה בחיפה. חשבתי שנשב לקפה ונשלים חדשות, במקום זאת היא לקחה אותי למוסד החשוב בעיר, רק שאיש עוד לא טרח לתלות עליו שלט רשמי. ברחוב העליון של השוק, סמוך לחנות יין מקומית, מתחת לאכסדרה חיפאית, היו כמה שולחנות פשוטים וסביבם אנשים שדיברו כולם יחד. בקבוקי בירה, כוסות, בייגלה ושקיות חטיפים השלימו את התפאורה. שום דבר לא נראה חגיגי, ובכל זאת היה ברור שהגעתי לישיבה מן המניין ושאני עומדת לגלות צד של חיפה שלא רואים בביקור קצר רגיל.
הנוכחים קוראים לעצמם "הפרלמנט". אין בחירות, אין קואליציה ואין פרוטוקול, ולכן למרבה הפלא אפשר להתחיל לעבוד מיד. יש מי שמגיע בקביעות, מי שמצטרף במקרה, ומי שעובר ברחוב ונשאב פנימה לשיחה. אחד מרים את הקול, אחר מצביע באצבע כדי להדגיש טענה, ומישהי מחכה לרגע המדויק שבו תאמר משפט אחד שיסגור את הדיון, לפחות עד שמישהו פותח עוד בקבוק.
איש אינו צריך להכריז על פתיחת הישיבה, וגם אין צורך בשלוש קריאות. המקום עצמו עושה זאת. על רקע של בקבוקים ודגלים קטנים מארצות שונות, הפרלמנט פונה אל הרחוב כאילו חיפה כולה מוזמנת. אדם בא להסתובב בשוק, נשאר לשתות כוס, ולפני שהוא מבין מה קרה כבר מבקשים לדעת מה דעתו על המדינה, על השכונה, על מחירי הדירות או על הדרך הנכונה להכין דג.
בכנסת צריך ועדה; כאן מספיקה צלחת בייגלה.
לא רחוק משם, בניין הטיל ומסגד אל-איסתקלאל מוסיפים לשיחה בלי לומר מילה. מגדל המפרש, שהחיפאים מכנים ״בניין הטיל״, מושך את המבט כלפי מעלה בצורתו הלא שגרתית; המסגד מזכיר שיש בעיר הזאת סיפורים ותיקים יותר. השכנות ביניהם מצאה חן בעיניי.
בחיפה, כנראה, גם בניינים אינם חייבים להסכים על סגנון כדי להסתדר באותו אזור. מסביבם אנשים ממשיכים לקנות, לעבור, לדבר ובפרלמנט המיוחד הזה ממשיכים בישיבה והשיחות.
הממשלה נופלת הבייגלה נשאר
לפרלמנט הזה יש קצב משלו. השיחות אינן מתנהלות בקו ישר; הן קופצות מן הנמל אל הכרמל, מצרפתית לעברית, מזיכרון ישן לבדיחה חדשה. לפעמים שניים מדברים בעת ובעונה אחת, מסורת פרלמנטרית מוכרת ולפעמים נוצרת שתיקה קטנה שבה כולם בודקים אם מישהו באמת נעלב. בדרך כלל לא. כאן ויכוח אינו עילה לפירוק הממשלה אלא צורה של קִרבה.
יש כאן אפילו חלוקת תיקים, עם קורות חיים מתאימים: ״תיק החוץ״ בידי מי שדובר עשר שפות, ״תיק האוצר״ מביא איתו עבר של ניהול כמה עסקים בלונדון; ו״תיק הבריאות״ מביא ניסיון אישי של מי שעבר כמה ניתוחים. בממשלה הזאת לפחות לא צריך ועדת איתור, מספיק להקשיב לסיפורים סביב השולחן.
על השולחן, בינתיים, מתנהל מסע משלו. צלחת הגבינות עוברת מצד לצד, שקית הצ׳יפס עושה סיבוב, והקרקרים נודדים מיד ליד כאילו מונו לוועדת קישור. היין נמזג לכוסות, בקבוקי בירה ומיצים עוברים בין השכנים לשולחן, ומדי פעם נשמעת הבקשה החשובה ביותר של הישיבה: ״תעבירי לי, בבקשה". מישהו עוצר באמצע טיעון נחרץ כדי לקחת חתיכת גבינה, ואחר מושיט את הקרקרים למי שרק לפני רגע חלק עליו. הדעות נשארות חלוקות; על הצ׳יפס דווקא יש הסכמה. בין כל ההעברות הקטנות האלה, גם אורחת מתל אביב מתחילה להרגיש בבית.
כתל אביבית, אני רגילה לעיר שמציגה את עצמה ללא הרף: מקומות חדשים, תורים, רעש והבטחה שמשהו קורה עכשיו. בחיפה גיליתי קצב אחר. יש משהו חיפאי מאוד במפגש הזה: מדרכה מוצלת, חנות שכונתית, שוק קרוב, אנשים שהגיעו מארצות שונות וממשיכים לשאת את המבטא, ההרגלים והזיכרונות שלהם. לא צריך תפאורה מעוצבת כדי ליצור קהילה. לפעמים די בכך שאותו שולחן מופיע שוב בשבת הבאה ושמישהו ישמור לך כיסא.
ישבתי שם והתבוננתי. בתחילה הרגשתי כאורחת, אחר כך כעדה, ולבסוף כחלק קטן מן המעגל. אינני זוכרת מי ניצח בוויכוחים, כנראה איש, אבל אני זוכרת את החום שבו התווכחו. בעולם שבו רוב השיחות מתקיימות מול מסך, היה מרענן לראות אנשים מסתכלים זה בזה, קוטעים, צוחקים, מתקנים וממשיכים.
אולי זו הסיבה שהשם ״פרלמנט״ מתאים כל כך. לא מפני שמתקבלות שם החלטות גדולות, אלא מפני שמתרחש בו הדבר שהכנסת בירושלים שוכחת לפעמים: אנשים נפגשים ומדברים זה עם זה, לא רק זה על זה. הם מביאים אל השולחן דעות, סיפורים ובדיחות, ובמשך כמה שעות יוצרים ציבור קטן. לא מושלם, לא שקט, אבל חי ובסוף הישיבה איש אינו דורש רכב שרד.
כשקמתי לחזור לתל אביב, חשבתי על היצירתיות של החיפאים שפגשתי. מחנות יין וכמה שולחנות על המדרכה הם המציאו לעצמם פרלמנט, עם תיקים שחולקו לפי ניסיון החיים ועם מקום גם לאורחת. זו יצירתיות שאני אוהבת: היכולת להפוך מפגש רגיל למשהו שיש לו אופי משלו. באתי לבקר חברה וגיליתי אנשים שיודעים לתת צורה לחיי העיר שלהם. אם הכנסת מחפשת רעיונות, שתשלח משלחת לחיפה.
רק שתביא קרקרים!
עיר פשוט מצויינת מהסוף. גם אם תייצרו אינספור כתבות בעד חיפה זה לא ישנה את העובדה שחיפה מזוהמת, מוזנחת, רווית פשע, לא מפותחת, תחבורה ציבורית שמזכירה מושב, אין עבודה, הרוב מבוגרים שכלואים בעיר.
אבל, אומרים שאם תגידו את אותו השקר 100 פעמים ביום, כל יום, הוא ייהפך לאמת.
נכון, זו כתבה על פרלמנט מסוים, המיוחד בה שנכתבה ע"י אורחת מתל אביב מנקודת ראות שלה. נשמח לקרוא מאמרים על פרלמנטים נוספים, באם ייכתבו…
אם היית מסתובבת בחופי חיפה יש גם שם פרלמנט . בכל חוף את אותם המפגשים מידי יום למפגשים פרלמנט מנהלים שיחות. מבלי לפגוע באחר יש יחס אישי ומאוד .
ואף מילה על הפרלמנטים בקניונים?