הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.
בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח השבוע.
דמומית ארץ-ישראלית Adonis palaestina
עשב חד-שנתי זקוף וקרח, שגובהו 30-15 ס"מ. הצמח מוגן. מקור השם באגדה יוונית קדומה על עלם יפה תואר בשם אדוניס שנהרג בידי חזיר בר וטיפות דמו היו לפרחים אדומים. על שמו נקרא שם הסוג הלטיני- Adonis.
עלים: העלים מסורגים, גזורים פעמיים עד שלוש לאונות דקות.
פרח: הפרחים נישאים בקצה הגבעול.
צבע הפרח אדום-עז, מבריק וצורתו כמו צלחת קעורה שקוטרה 3.5-2.5 ס"מ.
הצמח גדל, הכתמים קטנים. הפרח דו-מיני ולו: 6-5 עלי גביע בצבע ארגמן-עכור, 9-6 עלי כותרת אדומים, במרכזו ריכוז של אבקנים שחורים שאבקתם הצהובה. הפרח חסר צוף, נסגר בלילה ובסגריר.
פריחה: דמומית ארצישראלית פורחת בחודשים מרץ-אפריל.
מאביקים: מאביקי הפרח הם בעיקר חיפושיות.
פרי: הפרי פרודה. הפרודות מקובצות וערוכות בשיבולת צפופה. גודל הפרודה 4–6 מ"מ, והיא מקומטת ונושאת מקור בקצה. שטח פניה מעורק ומרושת.
תפוצה: דמומית ארץ-ישראלית גדלה בבתות באדמה כבדה בחבל הים תיכוני. היא נפוצה בארץ בגולן, בגליל, בעמקים, בכרמל, באזור החוף, בבקעות ובשומרון.
תעודת זהות
| משפחה: | נוריתיים – Ranunculaceae |
| שורש: | שורש חד-שנתי. |
| גובה: | 30-15 ס"מ. |
| עלים: | מסורגים, גזורים פעמיים עד שלוש לאונות דקות. |
| גבעול: | זקוף וקרח. |
| פריחה: | באביב העיקר בחודשים מרץ, אפריל. |
| פרחים: | צבע הפרח אדום עז עם כתם שחור במרכזו, הוא דמויי צלחת קעורה בקוטר 3.5-2.5 ס"מ. |
| מבנה הפרח: | הפרח דו-מיני, 9-6 עלי כותרת, 6-5 עלי גביע בצבע ארגמן עכור ואבקנים רבים שחורים שאבקתם צהובה. |
| הפרי: | פרודה מקומטת בגודל 6-4 מ"מ, נושאת מקור בקצה. |
| ריח: | אין לצמח ריח מיוחד. |
| צוף: | אין לצמח צוף, אך הוא שופע אבקה המושכת חיפושיות. |
| שימושים: | אין לצמח שימושים ידועים. |
מקום לפגוש את הפרח השבוע
פארק הכרמל מערבית לדרך אבא חושי.
- סע מחיפה בדרך אבא חושי – כביש 672 לכיוון האוניברסיטה (דרום מזרח).
- מיד לאחר גשר הולכי הרגל לאוניברסיטה, פנה ימינה (מערבה) לכיוון חניון טללים.
- המשך כ-200 מ' עד לאזור החניון (הממוקם משמאל לדרך).
- אחרי החניון ממשיכה דרך סלולה, רד בה (ברגל או ברכב) כ-100 מ', עד המקום בו הדרך פונה דרומה לכיוון החי-בר (מכאן כבר אין יותר כניסה לרכב).
בצדו הימני (המערבי) של השביל הסלול, הרגלי המוביל לכיוון החי-בר ליד תצפית הזיכרון ע"ש פרופ' מייק יפה, תוכלו לראות ריכוז פריטים בודדים של דמומית ארץ-ישראלית בוהקים באדום בתוך משטח צמחיה ירוק.
אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על דמומית ארץ-ישראלית.
האגדה על דמומית ארץ-ישראלית
לפני הרבה שנים, בעמק ירוק בארץ ישראל, גדלו פרחים מכל מיני צבעים. היו פרחים צהובים כמו שמש קטנה, סגולים כמו שמי ערב ולבנים כמו עננים. ביניהם היה צמח קטן אחד שהיה שונה מאוד, דמומית שמו. דמומית ארץ-ישראלית היתה אז פרח קטן ופשוט בעל עלים גזורים ירוקים ופרחים חיוורים, כמעט לבנים. היא חיה בשקט בין העשבים ואף אחד כמעט לא שם לב אליה.
יום אחד הגיעה לעמק, רוח חזקה. הרוח טלטלה את הצמחים והפילה גרגירי אדמה ואבנים קטנות. הפרחים פחדו מאוד. חלקם התכופפו, חלקם נסגרו, ואחרים ביקשו מהרוח שתלך.
אבל הדמומית הקטנה לא פחדה. היא לחשה לרוח: “אם כבר באת לטייל בעמק, למה שלא תישארי רגע ותראי כמה יפה כאן?”
הרוח הופתעה מהאומץ של הפרח הקטן. היא נרגעה מעט והחלה לנשוב בעדינות. אבל כשהמשיכה בדרכה, נשרטה הדמומית מאבן קטנה. טיפה אדומה קטנה הופיעה על עלי הכותרת שלה.
השמש ראתה זאת וחיממה את הפרח ברוך. הטיפה האדומה התפשטה על הפרח והפכה אותו לאדום בוהק, כמו לב קטן הפועם בלב השדה.
מאותו יום, פרחיה של הדמומית הפכו אדומים כל-כך, כאילו הם נושאים בתוכם לב אמיץ. כשמטיילים באביב בשדות הארץ ורואים את הפרחים האדומים הקטנים, אומרים הילדים: “תראו, זאת הדמומית האמיצה, הפרח הקטן שלימד את הרוח להיות עדינה.”
ומאז, בכל אביב, פורחת הדמומית בצבע אדום בוהק ומזכירה לכולם שגם פרח קטן יכול להיות אמיץ מאוד.
תודה . לדעתי בתמונות דמומית השדה.
סיפורים יפהפיים ומידע שכתוב. צורה מקצועית ומעניינת. תודה רבה על השיתוף 🙏