כשהבכורה מאיימת בלהגיע מהמרכז לחיפה ומוסיפה שגם אסא הנכד יצטרף…
אני מחליטה לאזור אומץ ולנסוע אליהם למרכז הגועש…
חושבת עם עצמי נסיעה ברכבת בטוחה יותר …
משתיקה את הקול הפנימי, זה שמקשה, האם בעת הזו יש מצב בטוח?
מזמינה מונית לבוקר.
עדיף בבוקר האירנים ישנים …
ולבנון?
גם הם עייפים.
עבדו קשה בלילה.
הנה מגיע הבוקר ואיתו המונית שממתינה, אני מעמיסה ונוסעת.
הנהג: לאן את נוסעת?
בימים האלה צריך להישאר בבית…
בליבי, תודה על ההדהוד…
והנה אני ברכבת יחד עם שישה אנשים שחשבו כמוני,
ואלה התיקים הכבדים שסחבתי
מי יכול לנחש מה הם מכילים???
אמא שלי היתה אומרת;
מה כל זה עשית להם?
מה זה ככה בנייר כסף?
אפיתי לחמניות ממולאות בבשר מפורק.
ואלה?
חובה לידן, מטבוחה וחצילים.
וזה בשתיים קופסאות?
בשר טחון מטובל ומוכן לעראיס.
ולמה הכל שתיים שתיים קופסאות?
כי יש לי שני ילדים.
ומה זה בקופסה גדולה שבזבזת עליה את כל הניילון הנצמד?
דגים, דגים של אמא.
וזה?
עוגת תפוזים.
וזה?
תותים.
מה אני אגיד לך
אפילו את אמא ואת צודקת בלב
את גם כן
מגזימה.
והנה רמת גן
מחפשת מונית (לא מוכנה שהבכורה תבוא לקחת אותי)
והיא, רמת גן קיבלה אותי בתרועות ובצהלולי אזעקות
אני עם עצמי, מבקשת אזור מוגן
ומשום מקום כאילו שמע אותי מגיע איש חביב, גברת פה במינוס שלוש יש ממד
בואי אעזור לך.
מה את סוחבת אבנים?
חייכתי אליו,
היה לי די עם קולה של אמא…
הגענו לקומה מינוס שלוש בו שוכן בית האלוהים הוא בית הכנסת שמוגן בממד.
עם ציון שעות תפילה
ותפילתי בכל השעות
להגיע בשלום.
אחרי
יוצאת לרחוב שנקרא שוהם מרימה יד למונית
הנהג, לאן גברת?
מציינת את שם הרחוב והוא
נסע פשוט ברח.
מה? למה?
כך נוהגים באישה מבוגרת עם תיקים כבדים
חתיכת נטישה…
בלית ברירה
טלפון לבכורה
תגיעי לשוהם 7
הגיעה.
חמש דקות של בת נוזפת באם,
למה לא התקשרת הייתי מחכה לך.
ואני, יודעת שכעת נכון לשתוק או להצדיק.
את צודקת ילדה
והיא במעבר חד
רוצה שנשב בחוץ לקפה
מה בחוץ? הרמתי קול
רוצה קפה בבית.
והנה הבית
מה הרגיע אותי?
הסנפת הנכדים והכנת מרק קניידלך משקיט נפש סוערת.
מה אגיד לך ליזט הכל נכנס ללב והקול של אמא המנוחה מוכר וגם מצחיק
ואת?מה לא תעשי בשביל ילדייך?בטוחה שלא פרטת כל מה שהכנת
תהני תסניפי וחיזרי לשלום