"ימין" ו"שמאל" • עד כמה הם רלוונטיים לנו? // טור דעה

הקדמה

המושגים "ימין" ו"שמאל" משמשים אותנו לא מעט כדי לנסות ולתאר את הקרע הנוכחי בחברה הישראלית, ובעולם המערבי בכלל.

אלא שמשמעות המושגים הללו השתנתה באופן דרמטי לאורך השנים, והיום השימוש בהם שונה אפילו במקומות שונים על הגלובוס. ובכלל, כמעט כל זרם אידיאולוגי או מפלגה פוליטית מכילים תערובת כזאת או אחרת של השניים.

המסקנה הבלתי נמנעת היא שהשימוש במושגים "ימין" ו"שמאל" בעולם (ובישראל בפרט, כפי שנראה), הוא מבלבל למדי.

נפתח בסקירה קצרה של המושגים הללו וגלגוליהם.

שלב המהפכה: המדינה ככלי לשבירת הסדר הישן

המושגים "ימין" ו"שמאל" מגיעים מן האספה הלאומית של צרפת ב-1789, שם ישבו תומכי המלוכה מימין והמהפכנים שרצו שינוי רדיקלי ושוויון ישבו משמאל.

 המטרה של השמאל המהפכני (בהשראת ז'אן-ז'אק רוסו) הייתה להרוס את הסדר הישן: מלוכה, אצולה וזכויות יתר.

• לשם כך, דחף השמאל למדינה חזקה, חקיקה מרכזית וביטול זכויות היתר של המעמדות
• הימין, לעומת זאת, ביקש לשמור על הסדר הקיים המסורתי והתנגד לשינויים רדיקליים.

שלב הליברליזם: פחד מכוח המדינה

במאה ה-19 הופיע הליברליזם, הוגים כמו אדם סמית וג'ון סטיוארט מיל טענו:

• כוח המדינה עלול להיות מסוכן
• יש להגן על חירות הפרט
• צריך שוק חופשי וממשלה מצומצמת
  
  הליברלים עדיין נחשבו "שמאל", כי הם נאבקו במונרכיה ובאריסטוקרטיה, ונלחמו למען זכויות הפרט. אבל השמאל הזה, בניגוד לשמאל המקורי, תמך בהגבלת כוח המדינה ובכלכלה קפיטליסטית.

שלב התיעוש: המדינה כמגינה על החלשים

עם התיעוש, נוצר פער בין בעלי ההון לפועלים והופיעה גרסה חדשה של השמאל – הסוציאליזם של מרקס ואנגלס, לפיו המדינה צריכה להתערב כדי להגן על עובדים, להגביל את כוח ההון וליצור שוויון גדול יותר.

השמאל התחיל לראות במדינה כלי לתיקון אי שוויון סוציאלי, בעוד הימין אימץ את הקפיטליזם כשיטה כלכלית כאשר השוק החופשי הוא המלך וכל התערבות של המדינה בכוחות השוק היא הפרעה.

• הסוציאליזם (ובצורתו הקיצונית – הקומוניזם) הפך לנושא הדגל של השמאל: חילוניות (הקומוניזם ניסה להחליף את הדת) ומדינה פעילה וריכוזית שמספקת רווחה ושוויון.
• הקפיטליזם היה למאפיין הראשי של הימין – שוק חופשי וממשלה קטנה, לצד נטייה לדת ומסורת (אם כי תוך הפרדה ברורה של דת ומדינה).

המאה ה-20

• בימין – לאחר משברים, כמו השפל הגדול של 1929, השתנה המודל הקפיטליסטי הטהור אפילו בארה"ב. הממשלים שם הרחיבו מאוד את מעורבותם הכלכלית (ה"ניו דיל" של רוזוולט, זכויות השחורים של קנדי  וה"חברה הגדולה" של ג'ונסון)
• בשמאל – לקראת סוף המאה, קרס המודל הקומוניסטי הקיצוני לחלוטין. לעומתו, תפס מודל מדינת הרווחה הסוציאליסטית המתונה במרבית מדינות המערב.
  
  בפועל, שני הקצוות התמתנו מעט, ו"ימין" ו"שמאל" והסתדרו לפי המינון, בעיקר על הציר של מדינת רווחה – שוק חופשי.

המאה ה-21

המאה ה-21 חידדה את ההבדלים בין "ימין" ו"שמאל" במערב והוסיפה למשוואה סוגיות של הגירה ורב-תרבותיות, כאשר הימין נוטה לחשוד בזרים ולשמור על המסורת הלאומית והשמאל תופס את הצד הנגדי.

הרשתות החברתיות תרמו לקיטוב הולך וגובר בין "שמאל" ו"ימין" כמעט בכל הדמוקרטיות.

במערב התבטא הקיטוב בתנועות ניאו-נאציות בימין ובתנועות "WOKE" משמאל.

"שמאל" ו"ימין" כמודל בעייתי

אם ננסה להצמיד את המושגים של "שמאל" ו"ימין", לתנועות פוליטיות לאורך ההיסטוריה ואפילו בימינו, נגלה שזאת משימה לא פשוטה. בדרך כלל נגלה שתנועות, מפלגות ואנשים יכולים להיראות "שמאל" באספקט אחד ו"ימין" בשני.

בישראל, למשל, "ימין" משמש בדרך כלל לציין קו של מסורת, דת ולאומנות שתואמים להגדרות "ימין" סטנדרטיות, אבל באותה נשימה גם לפוליטיקת זהויות, שמקובל לייחס לשמאל מודרני (WOKE) ולממשלה גדולה שמתערבת בכלכלה ובתקשורת. הממשלה הנוכחית בישראל מבזבזת משאבי ציבור באופן בלתי סביר לטובת רווחה של אוכלוסיות חלשות (שמאל קלאסי).

אצלנו נחטפו "ימין" ו"שמאל" למחוזות חדשים. הם מציינים לפעמים עמדות מדיניות ספציפיות כמו נכונות/אי נכונות לפשרה מדינית, ולאחרונה אף נוכסו, אפילו כדי לציין "רק ביבי" ו"רק לא ביבי".

המושגים "ימין" ו"שמאל" הפכו אצלנו גם לטעונים מאוד, והשימוש בהם היום מבלבל ומתאים בעיקר לסלוגנים ונפנופי אגרופים של אנשים עם מנטליות של אצטדיוני כדורגל.

אם נרצה למפות ברצינות תהליכים ותנועות פוליטיות עדיף להתרחק מ"ימין" ו"שמאל" הפשטניים.

מודל אלטרנטיבי – שלושת הצירים

בפועל, נקודות המחלוקת הפוליטיות בימינו נפרשות על שלושה צירים עיקריים (לפחות):

• כלכלה: שוק חופשי מול מדינה מעורבת בכלכלה
• חברה: חירות אישית מול סמכות מדינתית
• תרבות: מסורת מול קידמה
  
  נכון יותר למפות תנועות פוליטיות על שלושה צירים אלה מאשר על הציר הבודד של "ימין" – "שמאל"

כלכלה – מסוציאליזם ועד קפיטליזם

• סוציאליזם: התערבות המדינה, רגולציה גבוהה, הלאמות, מדינת רווחה
• קפיטליזם: רגולציה נמוכה, הפרטה, שוק חופשי

חברה – חירות אישית מול סמכות וסדר

• חירות אישית: חופש ביטוי, הגנת זכויות הפרט, פלורליזם, כבוד האדם וחירותו, הפרדת רשויות
• סמכות המדינה: מדינה אוטוקרטית בשליטה מלאה, מינימום ביקורת, סדר חברתי ברור, חוק נוקשה

תרבות – מסורת מול קידמה

• מסורת: עירוב דת ומדינה, זהות לאומית נוקשה
• שינוי וקידמה: מדע, גלובליזם, פלורליזם
  
  בעזרת המודל הזה נוכל למקם כל זרם פוליטי במרחב תלת מימדי שבנוי על שלושת הצירים האלה.

ניתן לשרטט את הנתונים הללו על גרף כדי לקבל תובנות. הגרף למטה מדגיש את הדמיון בין פשיזם וקומוניזם שזהים מבחינת מיקומם על צירי הכלכלה והחברה ושונים לגמרי בגישתם התרבותית.

ואצלנו…

ננסה לנתח בכלי הזה את הקואליציה הקיימת בישראל כרגע:

כלכלה: מדינה מתערבת – הליכוד היה בתחילת דרכו תנועה ליברלית, ופעל להפרטת שוק ולממשלה קטנה וחסכונית. כעת, בגלל תלותו במפלגות סקטוריאליות, הוא מתערב בשוק בצורה קיצונית, ומקצה חלקים אדירים מן התקציב לצרכים לא כלכליים.

חברה:  סמכות המדינה – השתלטות על הכנסת, ניסיון השתלטות על מערכת המשפט ועל התקשורת על חשבון פגיעה בזכויות האזרח ובחופש הביטוי. השתקת ביקורת.

 תרבות: הקואליציה נשענת על גורמים דתיים ופונדמנטליסטים, מתמרצת ומשקיעה כספים בחינוך אנטי מדעי ומצמצמת בחינוך כללי ואקדמי.

שיעורי בית לקורא:

נסו למקם את הקואליציה המכהנת בישראל על הצירים הללו ומצא בטבלה את האידאולוגיה הקרובה לה ביותר.