ג'ינג'י צעיר וחסון, דובר ערבית רהוטה, הצליח בתקופת הצנע ליצור קשר עם חקלאים ערבים בלבנון. על גבו נשא טונות של שקי בצל אותם קנה בפרוטות ומילא את המחסנים הריקים. המדינה שזה עתה נולדה, נזקקה נואשות למוצרי צריכה ומזון לספק את הדרישה והצורך.
צבי שרף הג'ינג'י, אסף פרוטה לפרוטה ובתחילת שנות הששים החליט לעשות מעשה נועז לא פחות מנשיאת טונות של סחורה על גבו. בדרך לא דרך קנה פיסת חוף-ים מול הכביש הראשי של עכו והחל לבנות מבנה גדול שחציו בתוך הים. הייעוד בית-קפה ומועדון עם מרפסת מעל לגלים הרוחשים המדמה סיפון של אנייה.
בבוקרו של יום שישי ה – 6 באפריל 1962 ישבתי עם צבי שרף והמנג'ר החדש של המועדון החדש בעכו, "קפה צור", שהיה בשלבי הקמה מתקדמים. היו אלו שיחות גישוש בקשר להקמת תזמורת ברמה גבוהה למקום. העבודה אמורה להתחיל רק בעוד מספר חודשים, אך עבודת ההכנה סללה מספר הופעות הרצה והכנה מוקדמת לסגירת תאריך ההתחייבות לנגינה.
סוף אוקטובר 1962. מדידה ראשונה של החליפות המיועדות לנגינה בקפה "צור" על שפת ימה של עכו. תוך ימים אנחנו אמורים להתחיל לנגן. מקדישים את הזמן למנוחה וחזרות.
צבי שרף בנה מבנה נועז שמחציתו שקועה במי-הים. מהאולם יציאה למרפסת ענקית המקנה הרגשה של ישיבה על סיפון אנייה. המבנה הקדים את תקופתו בגודלו ובאיכויותיו. צבי לא חסך בשום תחום בבניה.
בשישי בנובמבר, יום שלישי, התחלנו לנגן בקפה "צור". הקדמנו על מנת לסיים את הרכבת הכלים לפני ארוחת הערב בה אנו מתכבדים על פי החוזה. בערב זה עשיתי הכרות עם מאכל לא מוכר בשם "קטשופ" שהגיע במיוחד מחו"ל. לא הייתי היחיד בשולחן שהתרגש מהרוטב החדש. התזמורת בארוחתה הראשונה בקפה "צור", חיסלה שני בקבוקי קטשופ.
בעקבות הבזבוז יצאה הוראה מההנהלה לא לספק קטשופ לתזמורת. אנחנו קיבלנו את הגזירה כהרעה בתנאים, אך לא פתחנו במלחמה כי בכל ארוחה הצלחנו לחסל במסתור, לפחות בקבוק קטשופ אחד שהובא משולחן סמוך.
צבי שרף הביא למקום מנג'ר מומחה לניהול מועדונים ומסעדות בשם גינטר, שרכש את הידע המקצועי שלו באירופה. לבושו ונועם הליכותיו הצביעו על כך ברגע שראיתיו. יחד עמו הובא בר-מן וירטואוז שידע לשלוף בקבוקים ולזרקם באוויר. לדעתי היה מוצא עבודה בקרקס בקלות רבה. הברמנים הצעירים של היום מבצעים אף הם כל מיני תרגילים במזיגת המשקה, אך כולם חיקוי עלוב לבר-מן שלנו משנת 62 בקפה "צור" בעכו.

התזמורת שלנו נחשבה למושכת קהל ובשל כך נבנה החוזה, כך שהתזמורת תקבל משכורת בסיס ותשלום על כל אדם שנכנס למקום, במקום סכום קבוע. זה סוג של קומבינציית אחוזים מהמחזור.
המקום התמלא מפה לפה. אכן, התזמורת שלנו מושכת קהל. רק בעיה אחת קטנה הייתה בכל הרעיון הזה. במקום להשקיע את המרץ בנגינה, עמדנו וספרנו את הבאים אחד אחד. כל טעות… מהתחלה. כל התזמורת עסקה בלספור אנשים מתוך רצון לדעת את מספר האנשים המדויק שיאפשר מיקוח בעת התשלום. לא ניתן שירמו אותנו. אותנו אף אחד לא ירמה.
תוך ימים מספר שונה החוזה, בהסכמת כולם וחזרנו לקבל שכר נגינה קבוע בלא כל קשר לכמות האנשים שבאו לבלות במקום. הפלא ופלא, רמת הנגינה שלנו עלתה פלאים בבת-אחת.
לקראת הפתיחה הזמין צבי שרף מיקבי כרמל בקבוקי יין מעוצבים שנקראו על שם המקום: "יין צור". יין אדום ולבן. קיבלנו כל אחד שני בקבוקים חתומים שרבצו אצל הורי מתחת לכיור במטבח ולא העזנו לשתות אותם, כי הם יקרים. כך עברו שנים רבות וכל היוקרה עם החתימות נטמנו בפח האשפה בנימוק: הוחמצו.
הצעות נגינה רבות הגיעו ממקומות שונים. מגי פגש את קרפלס הפסנתרן הוותיק בחיפה, שמבקש אישור להקמת תזמורת מיוחדת למלון "דן כרמל" החדש. חוזה עבודה מובטח לשמונה חודשים החל ממרץ 1963. עד מועד ההתארגנות כבר היינו חתומים על חוזים אחרים.

בקפה מועדון "צור" ניגנו לסירוגין בתקופות שונות.
לימים עזב צבי שרף את עכו ופתח בנתניה מסעדה בשם "כף-הזהב" והשלב האחרון היה מלון בעכו בשם "חוף-התמרים".
האם הכתבה עניינה אותך?

