הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.
בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח השבוע.
עירית גדולה – Asphodelus aestivus
גיאופיט(*) בעל ציצת שורשים מעובים כאצבעות שגובהו 80-60 ס"מ. הצמח זקוף, שעליו מרוכזים כשושנת בבסיסו וגבעולו היחיד חסר עלים, נושא תפרחת מסועפת. עלי העירית מכילים חומרים רעילים לצאן ובקר המאפשרים לעירית להשתלט על שטחים עשבוניים הסובלים מרעיית-יתר.
בניגוד למה שניתן לחשוב, אין קשר בין העירית הגדולה לבין העירית שאנחנו משתמשים בה כתוספת לסלט. מדובר בצמחים השייכים לשתי משפחות שונות.
עלים: העלים מרוכזים בשושנת צפופה בבסיס הצמח, זקופים, אלכסוניים, סרגליים מחודדים, עבים ומרזביים, בעלי חתך רוחב דמוי האות-V.
גבעול: גבעול התפרחת חסר עלים, עגול, עבה וחזק. הפרחים נישאים על ענפי-משנה המסתעפים מגבעול הפריחה, על כל ענף כ-20 פרחים שגודלם 13-10 מ"מ.
פריחה: עירית גדולה פורחת בחודשים ינואר – אפריל.
פרח: הפרח דמוי פעמון, פתוח לרווחה ונישא על עוקץ בעל מפרק באמצעו. לפרח 6 עלי עטיף מופרדים, צבעם לבן עם פס-אורך כתום או ירוק באמצעם, 6 אבקנים בצבע חום–כתום מגוונים גם הם את מראה הפרח. הפרח נפתח בערב. במשך הלילה הוא בשלבו הנקבי, בבוקר מתחיל השלב הזכרי. הפרח נותר פתוח יום אחד או מעט יותר.
פרי: הפרי הלקט יבש מחולק ל-3 מגורות. הזרעים כהים, חסרי אמצעי הפצה, נופלים לקרקע סמוך לצמח האם.
תפוצה: עירית גדולה גדלה בבתות, בצומח עשבוני ובשדות-בור, נפוצה בכל אזורי הארץ פרט לדרום הרחוק. תפוצה בארץ: גולן, חרמון, גליל, חוף הים התיכון, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, בקעת הירדן.
(*) – המונח גֵּיאוֹפִיט (Geophyte) מתאר סוג של צמח רב-שנתי השורד תקופות של תנאים סביבתיים קשים (לרוב יובש או קור) באמצעות איבר אגירה תת-קרקעי. קיימים 4 סוגי אגירה גיאופיטיים: 1.פקעת (כמו ברקפת), 2.בצל (כמו נרקיס), 3. קנה שורש (כמו אירוס נצרתי), 4.שורש אגירה (כמו בגזר).
תעודת זהות
| משפחה: | עיריתיים (שושניים)- Xanthorrhoeaceae(Liliaceae,Asphodelaceae) |
| שורש: | ציצת פקעות מוארכות בצבע צהוב-חום באורך של כ-15 ס"מ ועובי של כ-2.5 ס"מ.. |
| גובה: | 80-60 ס"מ. |
| עלים: | העלים מרוכזים בשושנת צפופה בבסיס הצמח, הם דמויי סרגל וחתך הרוחב שלהם מרזבי ושטוח. הם מכילים חומרים רעילים לצאן, בקיץ הם מאבדים מרעילותם. |
| גבעול: | עמוד התפרחת ארוך ומסתעף, חסר עלים. |
| פריחה: | פורח בחורף ובסתיו עיקר הפריחה מדצמבר עד אפריל. |
| פרחים: | הפרח דמוי פעמון פתוח, קוטרו כ-25 מ"מ העטיף פשוט עם 6 עלי עטיף מופרדים בצבע לבן עם פס חום-כתום במרכז כל עלה כותרת. |
| מבנה הפרח: | הפרחים מסודרים במכבדים גדולים,6 עלי עטיף ו-6 אבקנים, הפרח נפתח בשעות הערב ונובל לקראת הערב למחרת. |
| הפרי: | הלקט בצורת ביצה שנפתח עם הבשילו. |
| ריח: | לא מצוין במקורות. |
| צוף: | מייצר הרבה צוף המופרש מצופנים במחיצות השחלה. הצוף שמושך דבורים. |
| שימושים: | שורשיו ופרחיו אכילים, השורשים משמשים לייצור דבק. |
| תפוצה בארץ: | בכל חלקי החבל הים-תיכוניים מהצפון עד הדרום. |
מקום לפגוש את פרח השבוע
תחילת כביש כיבוי האש שמעל החי-בר.
- סע מחיפה בדרך אבא חושי – כביש 672 לכיוון דרום מזרח.
- מיד לאחר גשר הולכי הרגל לאוניברסיטה, פנה ימינה (דרומה) לחניון טללים
- המשך כ-200 מ' עד לחניון (הממוקם משמאל לדרך).
- אחרי החניון מתחיל כביש סלול, רד בו (ברגל או ברכב) כ-70 מ', עד המקום בו הכביש פונה דרומה (מכאן כבר אין יותר כניסה לרכב).
- המשך עוד כ- 100 מי, חפש את העיריות. הן פזורות לאורך הכביש בצד ימין, עד לנקודת התצפית היפה ע"ש פרופ' מייק יפה.
אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על העירית הגדולה.
האגדה על העירית הגדולה
בהרי הכרמל, מתחת לשמי תכלת בהירים, צמחה עירית גדולה ויפה, שעמדה בגאווה במרכז שדה הפרחים. עלי הכותרת שלה היו ארוכים ולבנים ובמרכזם פס חום-כתום, והיו נראים כאילו הם לוחשים שירים ברוח.
אך לעירית הייתה בעיה קטנה: היא הייתה גבוהה כל כך, עד שהרגישה לבד. כל הפרחים הקטנים סביבה, כמו הסביונים והכלניות, היו נמוכים בהרבה ולא הצליחו לשוחח איתה.
יום אחד, כשהרוח נשבה בעדינות, שמעה העירית קול חלש. "שלום," לחש הקול, "אני גחלילית קטנה. מדוע את נראית עצובה כל כך"?
העירית הביטה מטה וראתה גחלילית קטנה ונוצצת שמרחפת לידה. "אני לבד," ענתה העירית בעצב. "אני גבוהה כל כך, ואיני מצליחה לדבר עם אף אחד מהפרחים הסובבים אותי".
הגחלילית חשבה לרגע ואז חייכה. "אני יכולה לעזור לך," היא אמרה. "בלילות אני מאירה את הדרך. אולי אוכל לקרוא לחבריי ונוכל לעשות חגיגה סביבך"!
העירית, שהייתה רגילה לימים שקטים ובודדים, התרגשה מאוד. היא חיכתה בסבלנות עד שהשמש שקעה, והלילה ירד על הכרמל.
כשעלה הירח, הופיעו עשרות גחליליות מנצנצות, שהתחילו לרקוד סביב העירית. הן שרו שירים על אור, על חברות ועל שמחה. העירית הגדולה הרגישה סוף סוף שהיא חלק ממשהו נפלא.
מאז אותו לילה, העירית כבר לא הייתה לבד. הגחליליות ביקרו אותה בכל ערב והפכו אותה למרכז של חגיגות ליליות, קסומות. וכשהבוקר עלה, כל הפרחים הקטנים סביבה הביטו בה בהערצה, לא בגלל גובהה, אלא בזכות האור שהיא הקרינה, אור של שמחה ושל חברות.
.