חגי תשרי חולפים וכולנו עוברים ימים מטלטלים וגורליים. מאז ה -7/10 חלפו שנתיים של מלחמה ודאגות. אני חשה עלטה, אובדן דרך וערכים. לבי כואב ובוכה. אני משתדלת להיות אופטימית. נערה הייתי וגם זקנתי. כולי תפילה לזכות לראות את השלום הנכסף מאז 1948.
דור תש"ח נושא עמו מורשת וערכים
הדור שלי דור תש"ח, גדל על מורשת וציונות. על מיתוסים וסיפורי גבורה.
בשיחות נפש עם חברים קרובים, אנו מדברים על ציונות. ציונות של אז וציונות של היום. על ערכים, על שלא משאירים פצועים בשטח ובוודאי שלא משאירים שנתיים חטופים שנמקים בידי האויב.
ליבי זועק!!! אנו חייבים לעזור. לעשות משהו. גם אני רוצה לעשות, לעזור למדינה שאני כל כך אוהבת. שעליה נלחמתי ולה נתתי את כל חיי. במה אוכל לתרום? אם לא בצבא אז אולי בעורף, באזרחות.. אולי בלהזכיר ולהדגיש את ערכה וחשיבותה של הציונות בארצנו.
הציונות – לא רק היסטוריה, אלא דרך חיים
עלינו ללמד ולהזכיר שהציונות לא נגמרה בהקמת המדינה. שאת הציונות חייבים להמשיך כל יום וכל שעה.
לצערנו אין חדש תחת השמש. גם בימים קשים אלו אנו נתקלים בפולמוס מהי ציונות? חוששני שטיעונים מבריקים בעיתונות לא יבהירו מהי ציונות. ולא הם אשר ידריכו כיצד לחנך לציונות.
רק העשייה היומיומית בשטח היא תלמד ותדריך לציונות
ואנו זקוקים להדרכה לעשייה בשטח. כיוון שרבים בדור הזה מתלבטים בשאלת מהות יהדותם או מהי הציונות שלנו עכשיו? גם בכירי העם לא נקיים מסוגייה זו.
החינוך לציונות – תפקידם של המורים והמנהלים
מן הראוי היה שמנהלי בתי הספר יערכו דיון מעמיק ויסודי בתחום זה. אין ספק שעליהם אפשר לסמוך, שירחיבו את הלימוד בתחום המורשת וישימו דגש על ההיסטוריה והישרדות העם והמדינה. ילמדו וידגישו שהציונות הוקמה כתנועה לאומית במטרה להקים בארץ בית לאומי לעם היהודי. אומנם היא הוקמה במאה ה- 19, אבל החלום הוא חלום לאורך כל הדורות.
דורות של מצוקה ואנטישמיות במשך 2000 שנה. ואחרי שנים החלום סוף סוף התגשם בשנת 1948.
כלוחמת בתש"ח, זכורות לי שנתיים רוויות דם עד שזכינו במדינה יהודית ציונית בארץ. ועלינו לשמור על ארצנו זו כי אין לנו ארץ אחרת.
אחריות לאומית – היסוד לחברה בריאה
למעשה החינוכי היומיומי הזה, צריכים להירתם כולם. מחנכים ומחנכות, כל המורים והמדריכים בתנועות הנוער, ההורים וכול אזרח ואזרחית.
עלינו להציב לנו יעדים ואתגרים ולדבוק במטרה כדי להגשים את כולם.
היעדים החשובים לדעתי הם:
1- טיפוח תחושת האחריות הלאומית והחברתית.
2- טיפוח המעשה ההתנדבותי למען הזולת ולמען הכלל.
3- טיפוח ארץ ישראל יפה ופורחת.
חשיבות ההתנדבות והאחריות האישית
לעניות דעתי, טיפוח המעשה ההתנדבותי מתקשר ומשלים את נושא טיפוח תחושת האחריות.
יש להניח שהחברה בונה את עצמה ולא נבנית מלמעלה. על כן עלינו לעשות מאמץ חינוכי כדי לסכל את הגישה הרווחת של הטלת האחריות לכל כישלון ולכל מחדל על האחר.
טיפוח בתחום האחריות הלאומית והחברתית הוא ביסודו נושא שמטרתו ליצור הנעה של יחס האזרח למדינה.
אחדות אי אפשר ללמוד מעיתון או מספרים, אבל אפשר להציג אחדות תוך כדי לימוד תולדות האומה בעבר הרחוק ובעבר הקרוב.
את תוצאות חוסר האחריות אפשר לנתח בשיחות, ולהבהיר את המושגים ישראל ערבים זה לזה… ובמקביל, אין להירתע מניתוח נוקב על המצב התרבותי והחברתי בימנו.
על כולנו, כל המחנכים והמורים, לעורר זאת בשיחות ביקורת ולהציב אתגרים אישיים וקבוצתיים. החברה וכל אחד במעשיו, הם היוצרים את נורמות ההתנהגות, הם המגבשים אורח חיים מוסרי, הם גם הסותמים פערים עדתיים וחברתיים, הם המקרבים את העולה החדש ומחממים את ליבו של מוכה הגורל, כל זה לא ניתן למימוש ללא התנדבותו של הפרט.
חינוך למעשה – מגיל צעיר
כדי להשיג מטרה זו יש לחנך לקראת התנדבות החל מן הגיל הרך, על ידי שנשמש דוגמה אישית בבית, בעבודה, בבית הספר ובתנועת הנוער. אפשר ורצוי ליצור אוירה של פעלתנות. ניתן לארגן קבוצות או בודדים ולהפעיל אותם במתן עזרה בלימודים לתלמידים חלשים ובליווי נזקקים. לשם כך ניתן להתייעץ במורה, באחות או בעובדת סוציאלית של בית הספר.
לטפח את ארץ ישראל היפה
בקשר לטיפוח ארץ ישראל יפה, יש תכנים לימודיים וחינוכיים רבים ואף אותם אפשר להקנות מגן הילדים. אפשר לשבצם בכל המקצועות הנלמדים ולהוסיף ולהשלימם בסיורים בארץ ובטיפוח חצר בית הספר, במועדון הנוער, בשכונה, בחוף הים, בוואדיות ובשמורות הטבע. נעורר כבוד וחיבה לטבע, לארץ ישראל ולאתרים ההיסטוריים. נחדיר את תחושת האחריות כלפי הטבע והארץ.
לעודד את העושים – ולא רק את המתפרסמים
ישנם בתי ספר וקבוצות בתנועות הנוער שפעילות כזו קיימת אצלם, אך אינם זוכים לחשיפה בתקשורת של פעולות ברוכות אלו. חשוב ללוות את הקבוצות הפעילות שמטבען אינן רודפות פרסומת.
הפעילות ההתנדבותית למען הזולת ולמען הכלל תגבר ותעמיק אם הפעילים הצעירים יקבלו כיסוי ועידוד. לעידוד וחיזוק אפשר גם לערוך שיחות ומפגשים בין קבוצתיים, לשם החלפת ניסיון, בירור דרכי פעולה ובעיקר לעידוד ולחיזוקים הדדיים. אפשר לערוך מסיבות משותפות לציין הצלחה מיוחדת.
מה שנדרש ממוסדות ורשויות מקומיים הוא סיוע ועידוד של יוזמות הבאות "מלמטה" והפניית משאבים אליהן. מן הראוי לראות בקבוצות המתנדבים הצעירים בבתי הספר ובתנועות הנוער אתגר, הם גרעין מוסרי בריא.
ואם אתגר זה יצליח, הסיפוק והשכר יבוא על כולנו.
ישנן משפחות שחיות את ההתנדבות. כל אחד ואחת מוצאים/ות את הנפש נמשכת להיטיב במשהו ומתמידים בנתינה כי זו דרכם לחיות.
משפחות שאינן בין הנותנים אלא בין הלוקחים ומקבלים כי חושבים שלתת מזמנך זה להיות פרייר מגדל ילד/ה שיהיו אגואיסטים, עצובים, מכונסים וללא חברים של ממש.
כדי לשנות את דפוס ה" לקחת" לדפוס הפתוח של לראות את האחר ז לטעת את הידיעה והתחושה שהאחר ואתה באותה הסירה. פעם למעלה ופעם למטה זה כל הסיפור