הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.
בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח.
כנפון זהוב
עשב חד-שנתי זקוף, שגובהו 130-60 ס"מ. זהו צמח פולש, גר בארץ, מקורו של הצמח באמריקה הצפונית. הגיע לארץ באקראי בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת. הצמח דומה במראהו ל-"טיונית החולות" אבל תפרחותיו מעטות שהו צמח גר בארץ ומקורו האמריקה הצפונית וגדולות מאלו של הטיונית. לקרקפת הפורה שני טיפוסי זרעים (זרעוני ההיקף, הנוצרים מהפרחים הלשוניים – חסרי כנף, זרעוני המרכז, הנוצרים מהפרחים הצינוריים – בעלי כנף רחבה) – מכאן נגזר שם הסוג. כנפון זהוב מצליח לדחוק את הצומח המקומי בזכות היותו פעיל-קיץ ועמיד בתנאי יובש. הוא אחד מפרחי הבר המעטים הפורחים בתקופת היובש וצובעים את הקיץ בכתמי צהוב ססגוני.
העלים נוטים לגוון כחלחל, שפתם משוננת באופן בלתי סדיר. עלי הגבעול יושבים. הגבעול עגול מסתעף לענפי פריחה אחדים. כנפון זהוב פורח בחודשים יוני – נובמבר בעיקר בחודשים יולי-אוגוסט.
התפרחות בצבע צהוב או כתום, גדולות, קוטרן 4- 7 ס"מ. פרחי ההיקף לשוניים, מעטים, נקביים ולשונם שסועה בקצה ל-3 שיניים. פרחי המרכז צינוריים, דו-מיניים וצינור האבקנים שלהם חום כהה, מגוון את צבע הקרקפת. חפי המעטפת ערוכים ב-2–3 דורים.
הפרי הוא אגוז קטן ויבש. זרעי ההיקף פחוסים – חסרי כנף. זרעי המרכז מכונפים, (הכנף נוקשה ושטוחה, ובקצה אחד שלה נמצא הזרע היחיד. המבנה האסימטרי של הפרי המכונף מאפשר לו להסתובב באוויר בעת נפילתו ובכך להתרחק מצמח האם).
כנפון זהוב גדל בארץ בשדות-חול, בצידי דרכים ובמקומות מושקים. נפוץ במישור החוף מהכרמל ודרומה. תפוצתו בארץ: כרמל, שרון, שפלה, נגב צפוני.
תעודת זהות
| משפחה: | מורכבים. |
| שורש: | שורש ראשי עמוק עם מערכת מסועפת. |
| גובה: | 120-60 ס"מ. |
| עלים: | העלים בשרניים מעט, נגדיים או מסורגים, שפתם משוננת, צורתם ביצנית עד משולש מוארך, צבעם ירוק עד ירוק כהה. |
| גבעול: | קצר או כמעט בלתי נראה – העלים יוצאים מבסיס משותף, ולכן הצמח נראה כמעין שושנת עלים. |
| פריחה: | בקיץ עד תחילת החורף בעיקר בחודשים יוני – נובמבר. |
| פרח: | הקרקפות צהובות גדולות קוטרן 7-4 ס"מ, פרחי ההיקף לשוניים נקביים, לשונם שסועה ל-3 שיניים. פרחי המרכז צינוריים דו-מיניים. |
| מבנה הפרח: | מצעית התפרחת מכוסה חפים ירוקים הערוכים ב- 3-2 דורים. |
| פרי: | הפרי הלקט יבש בנוי ממספר אונות, כל אונה מכילה זרע אחד או שניים. זרעוני המרכז בעלי כנפיים רחבות, זרעוני ההיקף חסרי כנפיים. |
| ריח: | לפרחים אין ריח מורגש. |
| צוף: | מכיל צוף המושך חרקים שונים בעיקר דבורים. |
| שימושים: | לא ידועים שימושים לצמח. |
מקום לפגוש את פרח השבוע
- רמת אלמוגי / גבעת זמר- לבאים מגבעת זמר: במגרש ריק בצידו הימני של מפגש הרחובות יוסי בנאי וזלמן שניאור.
אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על כנפון זהוב.
האגדה על כנפון זהוב
לפני שנים רבות, הרחק הרחק מעבר לים, בצפון אמריקה, גדל לו צמח בעל פרחים צהובים נוצצים. שמו היה כנפון זהוב, והוא אהב לעמוד בשדות פתוחים ולחכות לרוח. הזרעים שלו לא היו רגילים – הם היו בעלי כנפון אסימטרי וכל משב רוח היה מרים אותם לשמיים ומאפשר להם לרחף ולהסתובב באוויר ולהתרחק מצמח האם.
יום אחד, הרוח השתעלה – כן כן, ממש כך! – ופתאום עפו הזרעים מעלה מעלה, ונחתו על גבי אוניה שהייתה בדרכה לארץ ישראל. האוניה עגנה והזרעים נחתו בשולי דרך, ליד גדרות שדה ותחנות אוטובוס, והתעוררו לחיים. הצמח הצהוב פרח במהירות, ושלח עוד ועוד זרעים לאוויר:
"אני רק אורח לרגע…" לחש הכנפון, "אבל אם נעים לי פה – אולי אשאר."
הצמחים המקומיים – החרציות, הכלניות ואפילו הסביונים – לא כל כך שמחו.
"?מי הוא בכלל?" שאלו, "מאיפה בא הפולש הזהוב הזה"
אבל הכנפון חייך חיוך רוחני ואמר:
"אני לא רציתי להשתלט. רק באתי בטעות… הרוח אשמה."
ולפני שמישהו הספיק לענות – עוד גל זרעים עף ברוח, והופ! עוד כנפונים צמחו מסביב.
עברו עונות וילדים החלו לשים לב לפרח בעל התפרחת הצהובה,
הם קראו לו "שמש עם כנפיים", ורדפו אחרי זרעיו כשהתעופפו להם באוויר. ובכל שנה, כשהרוח נושבת ופרחי האביב מתחילים להיעלם והקיץ החם מגיע ומחמם את השדות, מופיע שוב הכנפון הזהוב, מנופף בפרחיו וכאילו אומר: "אני כאן – אולי פולש… אבל עם חלום לעוף ולנחות בלב של ילד."
ומאז, בכל פעם שילד תופס זרע של כנפון מתעופף ולוחש לו משאלה קטנה – אנחנו מבינים שגם הפולשים, לפעמים, באים רק כדי לעזור לנו להגשים חלומות.