הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה. בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח.
בקיה שעירה
עשב חד-שנתי המשתרג על צמחים וגדרות אבן. תפרחתו שופעת בצבע ארגמן עז הבולט למרחוק. בניגוד לשמו הוא צמח מקריח. הזן השעיר שעליו נקרא המין אינו גדל כלל בארץ.
תעודת זהות
| משפחה: | פרפרניים. |
| שורש: | שיפודי עם מערכת מסועפת. |
| גובה: | 100-30 ס"מ. |
| עלים: | עלים מנוצים, מסורגים, בעלי זוגות עלעלים רבים ובקצה קנוקנת המסייעת בטיפוס. |
| גבעול: | דק ומטפס, לעיתים שעיר, נוטה להשתרג על צמחים אחרים. |
| פריחה: | בסוף החורף ובאביב בעיקר בחודשים ינואר עד מאי. |
| פרחים: | הפרחים פרפרניים בצבע ארגמן עז. |
| מבנה הפרח: | התפרחת מוארכת, נישאת על עוקץ ארוך וזקוף ומכילה 20 פרחים ויותר. הפרחים צפופים, נטויים כלפי מטה ואורכם 15 מ"מ. |
| הפרי: | הפרי הוא תרמיל שטוח ורחב, שאורכו 3-2.5 ס"מ והוא מכיל 4-3 זרעים. |
| ריח: | אין ריח מורגש. |
| צוף: | הצמח מייצר צוף ומושך דבורים ומאביקים שונים אחרים. |
| שימושים: | משמש כמספוא לבעלי חיים, להעשרת הקרקע בחנקן, מושך דבורי דבש. |
| תפוצה בארץ: | שכיחה במיוחד בשולי דרכים ובשדות ברוב חלקי הארץ בעיקר בצפון ובמרכז. |
מקום לפגוש את פרח השבוע
באזור התעשייה של קריית אתא תוכלו לראות ריכוז גדול, מרהיב ושובה עין בצבע ארגמן עז של פריחת בקיה שעירה. ברחוב התעשייה בשדה חשוף ליד הכיכר הראשונה ברחוב לאלו המגיעים ממחלף ההסתדרות בירידה לכביש 22 לפי המסומן במפה המצורפת.
אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על בקיה שעירה.
האגדה על בקיה שעירה
בעמק ירוק ורחב, בין שיחים ופרחים, צמחה לה בקיה קטנה ועדינה. בתחילה הייתה רק נבט רך, אך ככל שחלפו הימים, החלה לצמוח ולפתח גבעולים דקים.
אולם, כשהביטה סביב, ראתה שהצמחים האחרים גבוהים וחזקים ממנה. "איך אוכל להגיע אל אור השמש?" שאלה את עצמה בעצב.
העצים השיחים צחקו: "את קטנה ודקה, לעולם לא תוכלי לצמוח לגובה כמונו".
יום אחד צץ בראשה רעיון: היא תבקש עזרה מהעצים והשיחים שבסביבתה:
"סליחה", פנתה לעץ צעיר שצמח לידה, "האם תוכל לתת לי מקום קטן להיאחז בו"
העץ חייך והשיב: "בהחלט! את מוזמנת להיאחז בענפיי".
כך החלה הבקיה לשלוח קנוקנות עדינות, נאחזת בגבעולים ובענפים שבסביבתה. לא עבר זמן רב והיא טיפסה מעלה, נעה ברכות בין הענפים, עד שהגיעה אל אור השמש החם.
מאז, ובכל עונה, מטפסות הבקיות על צמחי השדה הסובבות אותן, לאחר שלמדו שיעור חשוב – לפעמים: במקום להיאבק לבד, עדיף לבקש עזרה ולפתח הרמוניה יחד עם הסובבים אותה. ומאז ועד היום, מספרים בעמק שהבקיה אינה רק צמח מטפס, אלא סמל לחברות ושיתוף פעולה עם הסובבים אותה.