הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.
בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח.
אירוס ארץ-ישראלי
אירוס ארץ-ישראלי הוא צמח נמוך המגיע לגובה של עד 15 ס"מ. עלי הצמח מבריקים, דמויי סרגל, ישרים או מקושתים לאחור, מרזביים, ערוכים בשני טורים נגדיים. זהו גיאופיט (*) בעל בצל. הבצל יוצר בצלצלים ברביה וגטטיבית (**), ולכן הוא גדל לעיתים בגושים. הצמח אנדמי לארצות מזרח הים התיכון. הוא הראשון לפרוח בין כל האירוסים.
(*) גיאופיט – איבר אגירה תת קרקעי שצובר חומרים ומים שמאפשרים את התחדשות הצמח.
(**) רבייה וגטטיבית (רבייה אל-מינית) היא צורה של רבייה שבה אורגניזמים מתרבים ללא מעורבות של תאי מין או הפריה. בתהליך זה, הצאצאים נוצרים מגוף ההורה בלבד, ללא צורך בשני הורים.
תעודת זהות
| משפחה: | אירוסיים. |
| שורש: | גיאופיט בעל בצל המתרבה וגטטיבית באמצעות בצלצלים. |
| גובה: | 15-10 ס"מ. |
| עלים: | ירוקים, מבריקים, דמויי מרזב, מקושתים לאחור. ערוכים בשני טורים נגדיים. |
| גבעול: | נושא פרח אחד או שניים. |
| פריחה: | חורף, בעיקר בחודשים דצמבר עד פברואר. |
| פרח: | דו מיני. צבעו לבן–קרם, על שפית הכותרת יש רכס צהוב בולט. קוטר הפרח 5– 9 ס"מ. |
| מבנה הפרח: | 6 עלי עטיף לבנים (3 חיצוניים רחבים, 3 פנימיים קצרים וצרים), 3 אבקנים, 3 עמודי עלי שטוחים ורחבים. |
| פרי: | מתפתח משחלה המכילה כ- 60 ביציות. |
| ריח: | מפריש ריח. |
| צוף: | מפריש צוף, מואבק ע"י חרקים. |
| שימושים: | אין שימושים – מוגן בגלל תקופת פריחה קצרה. |
| תפוצה בארץ: | גליל עליון, מערבי, תחתון, עמק יזרעאל והגלבוע, כרמל, רמות מנשה, השרון, מישור החוף, גוש דן, השפלה, הרי יהודה והשומרון. |
מקום לפגוש בו השבוע
כניסה משנית לחורשת הארבעים כ- 600 מטר דרום מערבית על כביש 672 מהכניסה הראשית לפארק הכרמל.
- סע על כביש 672 מהאוניברסיטה לכיוון עוספיה.
- צא שמאלה (לכיוון צפון מזרח) לדרך כורכר מכביש 672. כ- 600 מטר דרום מערבית מהכניסה הראשית לפארק הכרמל.
- המשך על שביל הכורכר כ-50 מטר עד חסימת השביל בשקי ענק.
- רד מהרכב והמשך רגלית כ- 400 מטר עד חסימת השביל .בצד ימין של השביל, מוקף במעגל אבנים, תוכל לראות פריחה של האירוס.
אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על האירוס הארץ-ישראלי.
האגדה על אירוס ארץ-ישראלי
לפני שנים רבות, חיו בארץ ישראל יחד בשלווה בעלי חיים וצמחים קסומים. בראש הגבעות הירוקות, בין שדות הפרחים, צמח לו האירוס הארץ-ישראלי, צמח צנוע אך זוהר ביופיו.
פעם התווכחו השמש והירח מי יעניק אורו לארץ בזמן החורף, הצמחים חששו שלא יצליחו לגדול בלי אור השמש או הירח. האירוס הארץ-ישראלי, שהיה אז צמח אלמוני ופשוט, החליט לצאת למסע אל ההרים הגבוהים כדי ליישב את המחלוקת.
במהלך מסעו פגש האירוס רוחות עזות, עננים אפורים וסופות רעמים, אך הוא לא ויתר. הוא טיפס מעלה עד שהגיע אל פסגת ההר, שם מצא את השמש והירח מתווכחים בקול גדול.
״מדוע אתם מתווכחים?״ שאל האירוס הקטן באומץ.
השמש ענתה: ״אני רוצה להאיר את הארץ בימי החורף, אך הירח טוען שזה תורו להאיר!״
הירח הוסיף: ״אני מעניק אור רך ונעים, השמש חמה מדי!״
האירוס חשב מעט ואמר: ״ומה אם תעבדו יחד? השמש תזרח בבקרים, והירח יאיר בלילות. כך נוכל כולנו ליהנות מהאור שלכם.״
השמש והירח הביטו זה בזה והבינו את חוכמתו של האירוס. הם הסכימו להפסיק את הוויכוח ולחלוק ביניהם את ימי החורף.
כדי להודות לאירוס הקטן, השמש העניקה לו צבעים בוהקים ונוצצים, והירח העניק לו מראה מבריק, כך שיוכל להאיר אפילו באור הכוכבים. מאז, האירוס הארץ-ישראלי הוא הראשון לפרוח בכל שנה, כאות תודה על חוכמתו ואומץ ליבו.
וכך, כל פעם שהאירוס פורח, נזכרים האנשים באגדה על הצמח הקטן שהשכין שלום בין השמש לירח.
