(חי פה) – אדריכלות בחיפה – במהלך העלייה החמישית, הוקמו בחיפה מספר בתים טרומיים מנחושת, שיובאו מגרמניה. אחד מהם הוא ביתו של ד״ר למשפטים טוכלר, השוכן ברחוב תל מאנה 20 בחיפה.
הסכם ההעברה
בשנות ה-30, אסרו שלטונות גרמניה על היהודים להוציא כספים מהמדינה, אך אישרו להם להוציא ציוד מסוגים שונים. ב-1933 נחתם ״הסכם העברה״ שהתיר ליהודים להעביר רכוש שניקנה בגרמניה לארצות שהיו תחת המנדט הבריטי, ביניהן, לארץ ישראל.
בעקבות זאת, יהודים אזרחי גרמניה, שחפצו לעלות לא״י, בקשו לנצל את ״הסכם ההעברה״ ולהעביר רכוש וציוד מגרמניה לא״י בעת עלייתם לארץ.
בתי הנחושת
בתי הנחושת היו בתים טרומיים שנוצרו בגרמניה ע״י ״החברנה הגרמנית לבתי נחושת בע״מ״ שהוקמה על שרידי החברה ״הירש מפעלי נחושת ופליז״ בבעלותו של זיגמונד הירש (1882-1953).
רעיון בניית בתים מנחושת החל לרקום עור וגידים כבר בשנות ה-20, בעקבות תחרות אדריכלית לתכנון בתים מודולריים שנערכה בגרמניה. בתחרות זכה האדריכל ולטר גרופיוס. לימים ממקימי ביה״ס המפורסם ״באוהאוס״. חברתו של הירש זכתה במכרז לייצורם של החלקים מהם הורכבו הבתים המתועשים הללו במספר דגמים קבועים.
כדרכם של האדריכלים המודרניסטים של אותם ימים, אלה היו אחראיים לא רק לתכנון המעטפת החיצונית של הבתים אלא גם לתכנון כל מכלול האביזרים והרהוט הנלווים. הקירות החיצוניים היו עשויים מפנלים של נחושת והבדוד הושג ע״י תוספת רכיבי אלומיניום ואזבסט. גם הגג היה מיוצר מלוחות הנחושת והבדוד היה זהה לבדוד הקירות.
בתי הנחושת עולים לא״י
יהודי ושמו רנה שוורץ, חתנו של זיגמונד הירש, קנה את הזכויות לייצור בתי הנחושת מחברתו של הירש והחל לשווק את הבתים בארץ אחרי ש״גייר״ את הדגמים המקוריים ונתן להם שמות ארצישראליים. כך נולדו דגמי הבתים ״שרון״ ו״חיפה״. הבתים הובאו לארץ באוניות, מפורקים, והורכבו כאן ע״ג רצפות בטון שהוכנו מראש.
הערכות המיובאות כללו את כל האבזור הדרוש, לרבות דלתות, חלונות, תריסי גלילה, חיבורי חשמל , רעפי נחושת ואפילו חימום מרכזי. כמו כן, היתה אפשרות להוסיף מיני תוספות כגון דלתות פנימיות, חלונות כפולים וכו׳ תמורת תוספת תשלום. מחירי הדגמים נעו בין 6,500 ל-19,500 מארק.
על פי פרסומי היצרן, ניתן היה להרכיב בית תוך כחודש אך בפועל הבניה ארכה זמן ממושך יותר בגלל בעיות התאמה לטופוגרפיה והעדר כוח עבודה ברמה המקצועית הנדרשת. במבט לאחור, הבתים הצדיקו את פרסומם, מחזיקים מעמד ומשמשים לדיור גם כיום, 90 שנה אחרי הקמתם, למרות בעיות הבדוד שנתגלו בגגותיהם כתוצאה מהשמש החזקה בארץ.
בתי הנחושת בחיפה
לפי מחקרו של פרופ׳ גילברט הרברט מהפולטה לארכיטקטורה ובנוי ערים בטכניון, בחיפה נבנו כ-11 בתי נחושת כאלה.
נכון לשנת 2017 נמצאו בחיפה בתי נחושת בכתובות הבאות:
- רח׳ החורשה 9, בית גרונדמן
- רח׳ לאונרדו דה וינצ׳י 5, בית שונפלד
- רח׳ תל מאנה 20 , בית ד״ר טוכלר.
בעת ביקורי בכתובות הנ״ל ולפי הסממנים החיצוניים, הבתים אומנם עברו שינויים והתאמות אך נראה שכולם בשימוש גם כיום.
תודתי נתונה בזאת לקורא ״רון – חיפה״ אשר הציע את נושא הכתבה הנוכחית. נשמח לקבל הצעות מקוראים לכתבותינו ונענה להן במידה ונימצא סיפורים מתאימים למדור זה.
קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
תודה. מסקרן מאד.
מעניין אם עכשיו אפשר לפרק את בתי הנחושת ולחזור איתם לגרמניה, כי בארץ ישראל לא נראה שיש עתיד ליהודים ממוצא אירופי
תודה על הכתבה המעניינת. אני מכירה את אחד הבתים הללו בחיפה, ולכן מבקשת להבין: כתוב ש"הבידוד הושג ע״י תוספת רכיבי אלומיניום ואזבסט". האם נשאר אזבסט בבניינים האלה? אם לא, כיצד הצליחו להיפטר ממנו?
תודה על תגובתך, אנסה לברר את עניין האזבסט ואעדכן אותך במידה ויהיה מידע.
תודה על תגובתך, אנסה לברר את עניין האזבסט ואעדכן אותך במידה ויהיה מידע.
מעניין מאוד. תודה רבה
תודה על תגובתך.
נולדתי ברחוב תל מאנה ועודי מתגורר בו. בית הנחושת נמצא ממש לידי, והוא ייחודי ותמיד סימל בעיניי את הנקודה ה"ייקית" של הרחוב. ניתן למצוא גם שאריות של בנייה "אסלית" בלבנים אדומות.
תודה על תגובתך.
כי לא מספיק לוהט פה גם ככה.
איזה אושר לראות הפרסום על הבוקר. בדיוק השבוע הרצתי על בתי הנחושת . ביקרתי במפעל לפני מספר חודשים באוברסוולדה, והיות שגילחתי שהמשפחתה שלי קשורה בסיפור מכל הכיוונים ההתרגשות היתה גגולה אף יותר. קימת חשיבות גדטלה לשמר את המבנים האלה . מחפשת מאד מידע על בית הנחושת ברמת גן עד היום לא מצאנו תמונה של הבית מקרוב ואשמח מאד לכל מידע או קשר.
תודה רבה על תגובתך. סגרת לי מעגל. כשציירתי את בית טוכלר לא שערתי ש״אפגוש״ אותך, הקשורה לעניין, גם משפחתית וגם עקב תפקידך במנהל השימור. קראתי גם את המאמר המרתק שלך, באדיבותה של ידידתי אסנת רוזן והחכמתי. שבת שלום!
שלום תמר, האם הבדוד הטרמי עדיין כולל רכיבי אזבסט? ואם לא, מתי וכיצד פרקו אותו? תודה מראש.
מעניין מאוד, לא ידעתי שקיים דבר כזה!
תודות.
תודה על תגובתך. שבת שלום!
כתבה נחמדה כמו השאר, אפשר להעמיק יותר.
תודה על תגובתך. מטרתי לעורר את הסקרנות לא לכתוב מאמרים מדעיים. אם תרצה להעמיק בנושא הנה קישור:
https://irgun-jeckes.org/copper-and-determination/
שבת שלום!
תודה דוד,
מזכיר לי את ילדותי ברמת גן (משנת 1942 עד 1959), הכרתי היטב את בית הנחושת ברחוב מעלה הצופים ליד גן שאול בו ביליתי הרבה מול כלוב הקופים שהיה לא רחוק מהבית שלי. גם ביקרי בבית בו גרה בת כיתתי, ובתוכו לא נראה לי (כילד) שונה מכל בית אחר, רק הקירות החיצוניים היו מצופים בלוחות נחושת כמו הבית בתל מאנה.
תודה על תגובתך, יהודה, שבת שלום!
סבא וסבתא שלי גרו בבית נחושת בדרך הים על הכרמל בשנות ה40.
תודה על תגובתך, שבת שלום!
אני תושב האיזור ויש לי תמונה של הבית בחורשה 9 בשלבי סיום מיוני 1935. הכרתי זוג שגר שם בשנות ה70 עד תחילת ה2000. קיים תיעוד טוב של המקום כולל צילומים וסיפורי המשפחות שגרו שם. אציין כי עבודות התשתית ברמת התשבי התחילו כעשור לפני כן ע'י הכשרת הישוב. החלק התחתון של רחוב התשבי היה האחרון שנסלל ב1936 ובתקופה זו היו כבר כמה עשרות בתים באיזור שהתרכזו בחורשה/תשבי/איריס. כלומר במחצית האמצעית/עליונה של הרחוב. במקור, רח' החורשה ודה וינצ'י היו יותר רחבים מהתשבי והיו הרבה שבילים מקסימים שירדו לואדי לוטם, שנעלמו סופית עם תנופת הבניה של שנות ה60.
תודה על תגובתך, שבת שלום!
בין השנים 1920 ו-1925, ניהל סבי את החווה החקלאית של המפעל שהוקמה על מנת לספק ירקות ופירות טריים לפועלי המפעל המזהם. המפעל נקרא מסינגוורק. החווה שימשה בשנים ההן כחוות הכשרה לציונים בדרכם לפלסטינה. ב-1925, הגיע רופין לביקור בחווה בחפשו מורה לשתלנות עבור בית הספר החקלאי לנערות של חנה מייזל בנהלל, בעקבות ביקורו עלתה משפחתו של סבי לפלשתינה. סבי היה בין ראשוני אדריכלי הנוף בפלסתינה ועבד לצידו של ריכארד קאופמן, אדריכל ההתיישבות העובדת. במסגרת זו הוא פיתח את הנוי הייחודי של התנועה הקיבוצית.
לבד ממאות פרויקטים לאורכה ורוחבה של הארץ, תכנן סבי את גני הנדיב בזכרון יעקב.
אשמח אם תציין את שמו של סבך, לאור תרומתו הרבה.
תודה על תגובתך המוסיפה מידע מעניין. שבת שלום!
לסבי קראו שלמה אורן ויינברג
כתבה נהדרת וחשובה !
תודה רבה על תגובתך, עשית לי את היום. שבת שלום!