על בגידות בזוגיות • לספק צרכים או לחפש אהבה

הנושא שמתעורר לאחרונה יותר בקליניקה שלי הוא בגידות במערכות יחסים ארוכות טווח. חשד שבן או בת הזוג מנהלים פרשייה ליד הנישואים, התעוררות של כעסים ישנים על בגידה שלכאורה הייתה בעבר, והבנה שמשהו במערכת היחסים לא מספק לאחד הצדדים או לשניהם את הצרכים המלאים, למרות שיש משפחה תומכת והיסטוריה משותפת. הזמנתי אנשים לשתף בחוויה הזוגית שלהם, והפעם מהצד של הבוגדים. רבות נאמר על שברון הלב של הנבגדים והנבגדות, על חווית חוסר האמון, אבדן קרקע יציבה, תסכול ודיכאון. אבל מה באמת קורה אצל הבוגדים? מה מביא אותם לבגוד והאם באמת זה שמביא פרחים בשישי אוהב יותר מזה שלא מביא? חשבתי שאם נבין את המניעים לבגידה בזוגיות, יהיה לנו קל יותר לבנות קשרים ללא בגידות.

יצאתי לבדוק. מחקרים מצביעים על כך שהשכיחות של בגידות משתנה בין מדינה למדינה ובין תרבות לתרבות. במדינות המערב שיעור הבגידות שמתגלה נע סביב 20%-30%.

הוא מחזיר לי את הצבע ללחיים

לרונה יש ידיד טוב. "אין מגע אבל יש קרבה נפשית" היא אומרת. רונה נשואה 10 שנים, אמא לשניים, בעלת תואר במנהל עסקים ועובדת מזכירה בכירה בחברה גדולה. היא הגיע אלי להתייעץ איך להמשיך, אם לשחרר את הקשר הידידותי או להמשיך אותו. בעלה לא יודע על הקשר המיוחד שלה, והיא לא משתפת אותו "החיים די טכניים עם בעלי. בית, ילדים, עבודה, אין צד רוחני, אין ביטויי רגש או בילוי ספונטני. הכל מתוכנן, כמו מכונה משומנת היטב. אני לא יכולה להגיד לו שיש לי ידיד שמחזיר לי את הצבע ללחיים, שגורם לי להרגיש נפלא עם עצמי כי הוא לא יבין מה זה ידיד. בשבילו זה נחשב בגידה. אם זה נחשב בעייני בגידה? זה לא בגידה כי אין בינינו מגע פיזי. אני גם לא מזניחה את בעלי או את הבית, אבל בעלי עלול לחשוב שכן. אם אני מרגישה אהבה כלפי הידיד? אני מרגישה קרבה, הוא חשוב לי. הוא מרגש אותי ואני נהנית לדבר איתו, לשמוע את הקול שלו, יש שם משהו שמחזיר אותי להיות נערה. זאת תחושה נהדרת שאני לא רוצה לוותר עליה. ברור לי שזה תלוש מהמציאות אבל זה נותן לי רגעים של אושר ואלה רגעים יקרים. אם הוא יקר לי יותר מבעלי? לא נעים להגיד אבל בעלי כבר לא מחזר, לא מחמיא, וגם אני כבר לא רצה סביבו. הידיד שלי מתעניין, שומע מה שיש לי לספר ומגיב באכפתיות, בעוד בעלי כבר שנים לא מגיב, והיחסים הפכו למובנים מאליהם בלי התרגשויות".

מחקר שנעשה על ידי ל. רוברט ומ. גולייה בנושא התפקיד של האישיות וסיפוק במערכת יחסים בהקשר לבוגדנות, מצא כי אנשים עם תכונות אישיות מסוימות, כמו נרקיסיסטיות או חוסר בגרות רגשית, עלולים להיות נוטים יותר לבגוד. בנוסף, חוסר שביעות רצון מהקשר הנוכחי מהווה גורם מובהק לבגידה.

לשים על השולחן את הצרכים

כיועצת אישית וזוגית אני צריכה לנווט בין הקטבים ולהביא את הזוג או את האדם להבנה של הבחירות שהוא או היא עושים, לעודד בהירות של המניעים, חשבונות ישנים, חיקוי קשרים שראו בילדות או השלכות והתיקונים, כמו גם התבוננות על התמורות והמחירים של כל בחירה. משם נפתחת הדרך לשיפור, גילוי הצרכים, התעוררות של היכולת לספק את האחר וליצור אושר במערכת.

יש מי שבוחר לנסות לרענן, להיפתח לשיחה ולהעז לשים על השולחן את הרגשות, התחושות, הצרכים והפנטזיות, את הצורך לרענן את היחסים. אחרים יעדיפו להמשיך לפעול בסתר, לא לתקן אלא לשמר יחסים בלי שקיפות אבל עם נוחות, ובה בעת למצוא את ההרפתקנות והספונטניות במערכות סודיות מחוץ לנישואים. פחות אבל קיים, מי שבוחר לגלות עולמות חדשים ולפתוח את הנישואים לידידים וידידות גלויים שיגוונו את החוויה הזוגית. במצבים בהם אין רצון או יכולת ליצור שינוי, רבים יעדיפו לפרק את הקשר ולקוות לעצמם זוגיות חדשה שתהיה טובה יותר עבורם.

המטרה בטיפול הזוגי היא ליצור קשרים מאושרים, תוך בהירות של הערכים שמנהלים את הצדדים והיכולות של כל אחד מבני הזוג להעניק ולהיות במודעות למה שבאמת קורה בתוך הקשר. יש הבנה שלא תמיד זוגיות של הרבה שנים יכולה להגיע להתחדשות ולריענון מהסוג שקשר חדש יודע לתת, כמו ההבנה שקשר חדש חסר את העומק וההכלה שיש בקשר רב שנים.

ד"ר דיויד בס, מומחה לפסיכולוגיה אבולוציונית, חקר את הסיבות לבגידות מנקודת מבט אבולוציונית. הוא גילה כי בגידות עשויות להתפרש כהשקעה מינית או רגשית במקביל לשאיפה לשדרוג גנטי או רגשני של פרטנר. מחקריו מצביעים על כך שבני אדם נוטים לחפש בגידות על מנת להגביר את ההזדמנויות לרבייה ולהשיג יתרונות אבולוציוניים.

נשמע מוזר, אבל תוצאות המחקר טוענות שיש נטייה טבעית להתרבות ובגידות זה אחת הדרכים לעשות זאת.

באתי לעזור ומשם זה התגלגל

לישי יש ידידה שהכיר תוך כדי עבודה. "היא היתה צריכה עזרה במשהו, באתי לעזור לה ומשם זה התגלגל. אנחנו אוכלים יחד צהריים כשיש לי הפסקה בעבודה ומדברים בטלפון די הרבה. בסך הכל אני די מחבב אותה", הוא אומר. ישי נשוי מזה 23 שנים, אב לשלושה, עובד שטח בחברה ונוסע הרבה במסגרת תפקידו. אם זה בגידה? כנראה שכן, כי אשתי לא יודעת. אם היא תדע? היא תשתגע. ואני מעדיף שלא תדע ושאוכל להמשיך להיפגש עם הידידה. זה נחמד. אם אני פוגע בבית כשאני נפגש איתה? ממש לא. אני חוזר רגוע, מחייך, להיפך, אני בעל יותר טוב בזכותה".

ישי הגיע אלי כדי לקבל אישור לאורך החיים שבחר. הוא מרגיש שאין לו עם מי לחלוק את החוויה המאושרת שלו, וחושש שאים יספר למישהו זה עלול להגיע לאשתו לפגוע בה ובנישואיו. אין לו עניין להתגרש, הוא מרוצה מחיי הנישואים שלו אך טוען שאשתו עייפה, חסרת תשוקה ולא מעניין אותה לשמוע על היום שלו. הוא מצידו טוען שהוא מנסה לחזר, מביא פרחים, אומר מילים מתוקות אבל היא מבטלת את זה במחי יד ומבקשת את השלווה שלה. מזה כמה שנים שהם ישנים בחדרים נפרדים, וכמעט ואין ביניהם מגע.

"למה אני נשאר נשוי? למה לפרק משפחה. היא יקרה לי, אכפת לי ממנה. הלוואי שהיתה מתעוררת ורוצה לחזור לישון ביחד, לנסוע ליהנות לבלות. היא לא רוצה. אבל היא אמא טובה, ומצאנו את הפשרה שלנו. לא צריך להתגרש. צריך להסתדר. אנחנו הסתדרנו. אם אני חושב שגם לה ידיד? לא נראה לי. לא סביר. למה לאכול בחוץ אם יש אוכל בבית?".

מחקר שנעשה על ידי פראנק צ'יפמן וסקוט סטנלי, בדק בוגדנות במערכות יחסים רומנטיות וגילה שבגידות נגרמות לרוב על ידי חוסר סיפוק רגשי או מיני, ושיש להן השפעה משמעותית על איכות הקשר הזוגי ועל רווחת הפרט. עוד עלה מהמחקר  שכאשר בגידה מתרחשת, שיעור הסיכוי להישאר יחד תלוי בגורמים כמו אופי הבגידה, היכולת להתמודד עם המצב, ורמת השיחות הפתוחות בין בני הזוג. הם העריכו שכ-30%-40% מהזוגות מצליחים לשמור על מערכת היחסים ולבנות קשר מחדש לאחר הבגידה, בתנאי שיש רצון משני הצדדים להיעזר בטיפול זוגי ולבצע שינויים משמעותיים.

כאילו בקשתי שזה יתגלה כדי להשתחרר

 יצחק ודינה התגרשו אחרי 43 שנות נישואים. הסיבה הרשמית היתה בגידה, אבל כשבוחנים מה הוביל לבגידה מגלים התעלמות אחד מהשנייה, חוסר עניין משותף, כעסים והתבטאויות לא ראויות, קרירות מינית ועוד כהנה וכהנה שיכלו לדחוף כל אחד מהצדדים לחפש מקור העצמה והערכה מחוץ לנישואים, והתרחקות רגשית בתוך הנישואים. למה לא דברו על זה? למה לא טיפלו? לטענתם לא הצליחו לשוחח, כל שיחה הפכה לריב והטחת האשמות. בעצם אף אחד מהצדדים לא לקח אחריות ולא בחר להתחיל במקצה שיפורים. כשהתעוררו והבינו שהיחסים עומדים להיהרס זה היה מאוחר מדי, והסתבר שיש עוד מישהו בתמונה, מישהו שגרם לדינה להרגיש בעלת ערך, אהובה ומשמעותית. כאשר ההתכתבות של דינה עם האהוב החדש יצאה לאור, היא לא התכחשה.

"זה כאילו ביקשתי שזה יתגלה כדי שאני אוכל להשתחרר מהנישואים שגזלו לי את האנרגיה. בעלי גרם לי להרגיש חסרת יכולת, לא שווה. כל דבר שעשיתי גרר ביקורת וכשהעזתי להגיד משהו הוא אמר שאני מדמיינת והוא לא עשה שום דבר רע. הוא הקטין אותי, לא העריך כל מה שנתתי בבית ובמשפחה. פיתחתי הפרעת אכילה, סבלתי ממש בנישואים ולא העליתי על הדעת להתגרש. זה כאילו לא היה באפשרויות למרות שאני לא תלויה בו כלכלית, ולא פרימיטיבית, פשוט לא חשבתי על גירושים כאפשרות. הידיד שלי גרם לי להבין שאני איכותית, שאני מסוגלת לעשות דברים ושאני לא צריכה לפחד מהחיים אלא לחיות אותם.

פתאום לקחתי את עצמי בידיים, שיניתי תזונה, התחלתי לעשות קצת הליכות, חזרתי לראות את עצמי. כשהתגלו ההתכתבויות אמרתי כן. כן נכון, יש לי אהוב, כן נכון זאת ההישרדות שלי כי בלעדיו הייתי כבר נעלמת לגמרי לתוך אוכל ודיכאון. אם אני שלמה עם זה לאחר מעשה? כן מאד, היום אני מבינה שהנישואים שלי כשלו הרבה לפני שהתגרשנו. פשוט לקח לי יותר מעשר שנים להבין את זה".

זמן קצר אחרי הגירושים יצחק, שכמו דינה גם הוא הרגיש הוא קורבן של אישה שלא ידעה להעריך אותו, מצא לעצמו זוגיות חדשה. "הכרתי אישה נחמדה, מקסימה ונדיבה. היא ממש מטפלת בי. היא דואגת לכל דבר, אכפת לה מה עובר עלי, ואני מאושר. אם אני גם מטפל בה? אין צורך, היא עושה הכל נפלא בעצמה.

אני חושב שבעצם זה שאני מקבל את מה שהיא כל כך אוהבת להעניק, אני נותן לה משמעות. זאת ההבנה שלי. אם לא למדתי מהנישואים שלי שצריך גם לתת ולא רק לקבל? יש יותר מדרך אחת להיות מאושרים. זה לא הבל בנתינה. ואני נותן, אני מקשיב לה, אנחנו יוצאים לפעמים ואני משלם על היציאות, אני לא בן אדם שמבטא יותר מדי רגשות וזה לא אכפת לה, היא שמחה שאני איתה וזה עושה לי טוב. אם אני מודה לה? בוודאי. אני לא תמיד אומר תודה אבל בתוכי אני אסיר תודה על כל מה שהיא עושה", הוא אומר. 

להישאר ביחד זאת עבודה

הזוגות האלה הם רק טיפה בים של מערכות יחסים שמתנדנדות אחרי הרבה שנים ביחד, בין מונוגמיה לפוליגמיה, בין צמיחה משותפת לצמיחה אישית של כל אחד מהצדדים, בין משחקים ביחד לבין משחקים זה ליד זה, כל אחד במשחק שלו. זוגות שיש בהם עדיין ניצוץ של אהבה אבל התשוקה נעלמה, שיש בהם זיכרונות מתוקים והווה לא ברור.

לשאלה איך שומרים על הזוגיות אחרי הרבה שנים ביחד יש הרבה תשובות ולכל זוג הדרך המתאימה לו כדי לשמר את האהבה ואת מערכת היחסים כך ששני הצדדים יחוו מידה מספקת של אושר. לפעמים זה עניין של שיפור התקשורת, הקשבה, התייחסות, כבוד לתחושות של כל אחד מהצדדים, לפעמים זה מחוות ונדיבות שיכולות לשפר את הקשרים, מתנות, עשייה למען האחר, השקעה חומרית בקשר, ובפעמים אחרות נכון לפתוח את מערכת היחסים לידידים וידידות מבחוץ, כדי להכניס אנרגיה חדשה שתאתגר ותרענן את הרצון להשקיע.

האם חייבים להמשיך בכל מחיר? יהיה מי שיגיד שנישואים זה עד הסוף באש ובמים ואחרים מאמינים שנכון  'לצאת לגמלאות' גם ממערכות היחסים, בתנאים מוסכמים. בכל מקרה מוסכם על כל הצדדים שלהישאר ביחד ולהיות מאושרים ביחד, זאת עבודה שדורשת מודעות יום ימומית.

ד"ר גודמן, פסיכולוג מומחה לטיפול זוגי, חקר את השפעות הבגידות על רווחת בני הזוג. נמצא שהבגידה יכולה להוביל לנזקים ארוכי טווח כגון ירידה באמון ובתחושת הביטחון, אך במקרים מסוימים, כאשר הבגידה נפתרת דרך טיפול ושיחה, הקשר יכול להשתפר ולחוות שיקום. לטענתו בקרב זוגות שמתמודדים עם בגידה, בין 50% ל-60% מצליחים לשקם את הקשר ולשמור על מערכת היחסים לאחר הבגידה, אם הם פונים לעזרה מקצועית ומבצעים את העבודה הנדרשת בתהליך השיקום.

זוגיות כמו של סבא וסבתא

מי שיש לו או שהיו לו סבא וסבתא שחיו ביחד, זוכר זאת הרבה פעמים כמערכת יחסים אידאלית. שם כל אחד ידע את מקומו ומלא את התפקיד שיועד לו, וכאשר נכחו הנכדים הם תפקדו כזוג למופת, דוגמא לזוגיות מושלמת. כששואלים את ההורים על בית ילדותם התמונה לעתים הרבה פחות אידאלית ויותר קשוחה. כנראה שיש משהו בשלב הזה שבו נהיים סבא וסבתא שמאפשר התרככות.

אני זוכרת את סבא שלי מחזיק לסבתא את התיק כשהלכו ביחד ברחוב. סבתא נהגה להגיד שהוא חכם מאד, שהוא יודע הרבה, וסבא סיפר שהיא הייתה האישה הכי יפה בצפון. שניהם היו אנשי קריירה, בימים שמעט נשים עבדו מחוץ לבית, אך לא היו דרמות. לפחות זה מה שאנחנו כנכדות זוכרות. מה באמת היה? איש לא יודע. אולי רבו, אולי קינאו, אולי רעו בשדות זרים מדי פעם, לעולם לא נדע.

היו יחד ונפטרו בשיבה טובה משאירים אחריהם מכתבי אהבה שהיו כותבים בימים בהם עבדו במרחק אחד מהשנייה. לאורך השנים לא נראה שהיה להם משעמם ביחד, והכל התנהל מתוך כבוד הדדי והכרת תודה. לאחר שסבתא נפטרה, סבא היה מוכן להישבע שהיא ממשיכה לבוא לבקר אותו ולוודא שהוא בסדר, שלא שכח לסגור את הבוילר ואת הגז כאילו דאגה לו גם אחרי מותה.

ציפי שנשואה כבר מעל 30 שנה לאלי, אומרת שאין דבר כזה משעמם אם יש אהבה: "אם בן הזוג זורם ואוהב את החיים, ושני בני הזוג מסכימים אפשר להמשיך, אז העניין מתעורר בכל פעם. תמיד יש ויכוחים ויש ריבים, מצבים שכל אחד רוצה מרחב, להיות קצת עם עצמו. אפשר גם להסכים לישון כל אחד בחדר בגלל הנחירות או הנוחיות, אבל כשזה בהסכמה עם בן זוג שאוהב אותך, הוא יסכים לעשות צעדים כדי שיהיה לך נוח, ואת כמובן תתייחסי ותשקיעי במה שעושה לו טוב. זה עניין של הדדיות".

מנגד יש את מי שטוען שזוגיות ארוכת טווח הופכת את החיים לאזור נוחות בו התהליכים חוזרים על עצמם. אלי:  "לחיות עם אותו בן אדם הרבה שנים זה שעמום חד גוני ובלי הפתעות. יום שלישי קוסקוס ויום שישי דגים. בהתחלה זה נחמד ונותן תחושת ביטחון ויציבות, מרגיש בית חם, אבל אם לא נוסף שם עוד משהו כמו תחביב משותף או אתגר זה נהיה שגרתי וחסר חן. משעמם וגורם להתרחקות".

מחקר של דר' פמלה רייגן בנושא הבדלי מגדר בבגידה, מצא שיש הבדל בהקשר הבגידות בין גברים לבין נשים. לטענת המחקר נשים נוטות לבגוד יותר כאשר יש להן חוסר קשר רגשי, בעוד שגברים נוטים לבגוד יותר כאשר יש חוסר סיפוק מיני. האם פוליאמוריה היא התרופה נגד בוגדנות שמתאימה לכל אחד? כנראה שלא.

דר' ריאיין סמית ערך מחקר העוסק בדינמיות של פוליאמוריה והשפעתה על בני הזוג. נמצא כי זוגות בפוליאמוריה מדווחים על תועלות רבות, כולל חיזוק הקשרים הרגשיים, גמישות במערכת היחסים, והגברת תחושת השייכות והקבלה. עם זאת, ניכר גם שיש אתגרים כמו ניהול קנאה ותחושת חריגות חברתית. דומה שלא כל מי שבוגד מוכן שבן הזוג או בת הזוג ינהלו גם הם מערכת יחסים מקבילה לזוגיות.

לא הייתי צריכה להתחתן איתו

הסיפור של יוליה: "הכרנו כשהוא היה התגייס ואני הייתי תלמידה בתיכון. חבר ראשון, ואחרי 3 שנים כשסיימתי י"ב התחתנו. ההורים תמכו זה היה כמו תהליך טבעי שלא צריך לחשוב יותר מדי. יוצאים ומתחתנים. לכאורה זה היה צריך להיות ביחד לנצח. בשנים הראשונות הזמן עבר  בטיפול בילדים, אני המשכתי ללמוד והוא עשה קריירה, כל אחד לכיוון אחר. לאורך זמן התחילו להיות לו תחביבים והוא הפך את תרבות הפנאי לדבר העיקרי שמילא לו את החיים אחרי העבודה. זה היה כל כך עמוס על ידי התנדבויות שונות, עד כדי כך שבקיץ לא יכולנו לצאת לחופשות משפחתיות או זוגיות.

מה שנהיה זה שגידלתי לבד את הבנות, יצאתי לבד עם חברות, התפתחתי לכיוונים שלי ולא נשאר בינינו שום דבר משותף, פרט לרכוש ולילדות. איך זה הרגיש? שממה וריקנות. למעשה הפכנו לשותפים לדירה.

"אם חשבת שאולי יש לו מישהי שמרחיקה אותו ממני? לא. הוא בגד פעם אחת לפני שנים ותפסתי אותו ושם זה נגמר. הוא פשוט התמכר להתנדבויות. אני הרגשתי מאד לבד. הצעתי שנלך לטיפול, לשיחות, שנעבוד על הקשר, אבל הוא לא הסכים. לאורך השנים הכרתי כל פעם ידיד אחר שליווה אותי במשך תקופה וזה מה שעזר לי לשרוד את הבדידות ואת התחושה של הזנחה רגשית בנישואים. סיפרתי לו, ואני חושבת שלא הייתי צריכה לספר לו כי זה לא הועיל בכלום. הוא לא טרח יותר למעני ואני רק נכנסתי לדיכאונות. איך יצאתי מזה? הכרתי מישהו שממש היה שם בשבילי.

מישהו שהיה עוגן, שאמר לי שזה לא עסק להישאר בקשר בו אני חווה ניכור רגשי ושאני ראויה ליותר. הוא הכיל אותי ותמך בתהליך הגירושים שלי ובעצם הציל אותי. מה אני מבינה היום שלא הבנתי אז? שלא הייתי צריכה להתחתן איתו, שהייתי צריכה מהתחלה לדרוש שישקיע בי ובזוגיות כמו שהוא יודע להשקיע היום בבת הזוג החדשה שלו, אחרי שהבין שזה בעצם מה שהרס לנו את הנישואים.

באותם ימים החיים ניהלו אותי יותר מאשר אני ניהלתי את החיים. הוא רצה להיות מרכז החיים, לא עזר בכלום בבית ולא יזם כלום. חיינו בשפע, הוא הרוויח יפה ואני עבדתי והרווחתי אבל לא כמוהו. הסתפקתי בחומר. פיציתי את עצמי כל הזמן בקניות, במסעדות, באכילת יתר, והיום אני מבינה שזה פשוט לא התאים. אנחנו בקשר טוב, אבל לא יכולה לחשוב עליו כבן זוג. יש לו אישה חדשה שאוהבת לבשל ולנקות, דואגת לו, וזה מה שהוא צריך, מישהי שהוא יהיה מרכז עולמה.

אני רציתי יחסי שיווין ושיתוף. זה לא התאים לו כנראה. אבל הוא משקיע בה בילויים, נסיעות, חופשות, והם מאושרים. לי לקח קצת יותר זמן כי לאחר הגירושים רציתי למצוא את המקום שלי בעולם וניתקתי את הקשרים שהיו לי. הייתי צריכה לברר עם עצמי דברים עד שיישרתי קו, מצאתי את יוליה. היא הלכה לאיבוד ומצאתי אותה. אני הרבה יותר שקולה, פחות צריכה פיצוי, יש לי את כל מה שאני צריכה. יש לי דירה משלי, אני עסוקה בענייני, וחזרתי לקשר עם הבחור שתמך בי לאורך כל הדרך.

כמה מילים לסיכום

הסיבות לבגידה הן רבות ומגוונות, כולל חיפוש אחר ריגוש, חוסר סיפוק מיני או רגשי, חיפוש אחרי חיבור עמוק יותר, או בעיות בזוגיות. לעיתים, בגידה נובעת מתסכול או משברים אישיים.

בגידות יכולות להוביל לתוצאות דרמטיות, כולל פיצול הזוגיות או שיקום שלה. ניתן לראות כי בגידה עלולה להוביל לקריסת הנישואים או לשפר את הקשר אם שני הצדדים מצליחים להתמודד עם הבעיות בצורה בריאה.

שיקום אחרי בגידה דורש עבודה רבה ושיתוף פעולה בין בני הזוג. תהליך זה יכול לכלול טיפול זוגי, כנות פתוחה, והתחייבות לשנות את ההתנהגויות שפגעו במערכת היחסים.

מחקרים מראים לעיתים קרובות הבדלים בין גברים לנשים בהקשרים של בגידות. למשל, גברים עשויים לבגוד יותר ממניעים מיניים, בעוד שנשים עשויות לבגוד יותר מתוך חיפוש אחר חיבור רגשי.

תרבות וסביבה חברתית משחקות תפקיד מרכזי בהבנת הבגידות. בסביבות תרבותיות מסוימות, בגידה עשויה להיות פחות דרמטית אם היא נעשית על ידי גבר לעומת על ידי אישה, וההשפעה שלה על הפרט יכולה להשתנות בהתאם לחוקים החברתיים.

הנושא הוא מורכב ודינמי, וחשוב להבין שאין תשובה אחת נכונה או פתרון אוניברסלי, אלא יש להתייחס לנסיבות האישיות של כל מערכת יחסים.

סקרים שונים שנעשו בארה"ב שונים מצביעים על כך שכ-30% מהזוגות שנמצאים במערכת יחסים אחרי בגידה מצליחים להישאר יחד ולשמור על הקשר, במיוחד כאשר הם פונים לעזרה מקצועית ומבינים את הצרכים והציפיות של כל צד.

המסקנות הכלליות מצביעות על כך שכאשר בני הזוג מצליחים להתמודד עם בגידה בצורה בונה ומקבלים תמיכה מקצועית, סיכוייהם לשמור על מערכת היחסים גבוהים. עם זאת, התהליך דורש עבודה קשה, כנות ויכולת להתמודד עם רגשות מורכבים.