חדר המדרגות – מקום בלתי נפרד מהדירה למעט שינה

רחוב חיפני נטוע עצי זית, וואדי לשעבר, בית מספר 7, שביל הבטון הארוך המוביל לחדר המדרגות שלנו נוצל למשחקים, בעיקר למשחקי כדור. המשחק הנפוץ כדור-ראשיות. התקפה והבקעת שער הכל בהקפצת כדור טניס משומש מעוטר קרחות על המצח ללא עזרת ידיים. בשובי מבית הספר חיפשתי בן-זוג למשחק. התיקים מושלכים בין השיחים בצד והמשחק מתחיל. אמי בישרה שהאוכל כבר על השולחן, אך מי צריך אוכל כשישנה תחרות על אליפות הראשיות היומיות. ביקשתי דקה ועוד דקה עד שסבלנותה של אמי פקעה והצעקה "אילןןןןןןן" מהדהדת בין שני הבניינים. כך למדו כל השכנים שמלבד הנגינה בכינור אני אוהב גם ספורט.

לקחתי את התיק בחוסר חשק ועליתי הביתה. במרומי המדרגות ישבה ציפורה השכנה ומנסה להאכיל את ארל'ה בנה הקטן. היא יושבת בפיסוק רחב ואינה חשה שאני עומד ומתבונן. הקפצתי את הכדור לתרץ את השתהותי. רגליה שעירות והשיער מטפס עד המפשעה ונעלם מתחת לתחתוניה. פה ושם מבצבצת שערה ומרמזת על האזור המכוסה. התבוננתי בסקרנות נזהר לא להיתפס בקלקלתי.

כך למדתי שכשארל'ה בוכה ואינו רוצה לאכול, אני יוצא לשחק עם הכדור בחדר המדרגות ותוך כדי משחק זוכה להתבונן במראה מסקרן. לא ידעתי להסביר בדיוק מה המסקרן שבמראה, אך נראה שפיללתי שארל'ה הקטן יקבל אוכל מזין והרבה כדי שיגדל לתפארת. נשים לא גילחו את שיער גופן כי אף אחד לא אמר להן לעשות זאת ואיני מדבר על ימי הביניים.

אחד המשחקים בחדר המדרגות היה חבטה בכדור טניס בעזרת מקל שמרוב מכות כבר היה משופשף וחבוט. הכדור פוגע בקיר שממול, במעלה המדרגות וחוזר אלי לחבטה נוספת וחוזר חלילה. כל דקה פנויה הוקדשה לתרגולת החבטה. אני חובט ורחל אחותי הקטנה עומדת בצד ומציקה עם שאלות מטופשות. מפריעה לי לפתח את המיומנות בחבטות הללו.
פתאום, ללא כל אזהרה דחפה את ראשה לתוך מסלול החבטה. במקרה, זו הייתה אחת החבטות הכי מוצלחות באימון כולו והשקעתי בה את כל כוחי. במקום לפגוע בכדור פגעתי כמובן במצחה מעל לעין. החבטה אדירה והצרחות שלה הזעיקו את כל השכנים וכידוע שכנים הם מומחים לכל מיני דברים וכידוע חדר-המדרגות הוא חלק בלתי נפרד מהדירות הקטנות.

אף אחד מהם לא ניגש לטפל בי. עומד בצד במבוכה ולא יודע מה לעשות. תוך דקות צמח לרחל כדור במצח, גדול יותר מכדור המשחק. טיפולי הקרח רק הגבירו את הצרחות. לו היה לי דרכון בתוקף, כנראה הייתי מסתלק כבר לאן שהוא. לך תסביר מה קרה ומי אשם. העובדה שיש ראש עם כדור טניס ליד העין והראש צורח בצרחות שקורעות את השמיים יותר משופר של יום הכיפורים. ההרפתקה, שלא באשמתי, עלתה לי בדמי כיס לשבועיים בסך חמישה גרוש. העניין נסלח במקביל לחילופי הצבעים מאדום לשחור וסגול במצחה של רחל ואז חזר הכל למסלולו.

לאחסון הבגדים בנה אבי מזנון-ארון על קיר שלם. כל השטח בארון שסיפק את צורכי המשפחה לאחסון הבגדים, מספיק היום בקושי לאחסון הגרביים שלי בגווניי תכלת. במרכז שתי דלתות 'קלפה' שנפתחות כשולחן. באחת מוחבאים הממתקים וקופסת ביסקוויטים ששימשו רק כשבאו אורחים. התא השני הכיל כל מיני מסמכים ומכשירי כתיבה. ארון זה עוד יככב בסיפור מרתק.