"עיין ערך: דת" • פרק 7 • יהדות (1)

האם הדת היהודית שונה מדתות אחרות?

הדת היהודית שונה בפרטים, בערכים, בצורת הפולחן, וכו', מדתות אחרות. במה היא שונה בשלושת הרבדים בהם דנו בפרקים האחרונים (הערך הפסיכולוגי, ערך החברתי-סוציולוגי וערך האמת)?

בפרקים הקודמים דנו במושג "דת" באופן כללי. ניסינו גם לערוך מעין ספירת מלאי של תועלת ונזק של דת בשלושה הרבדים הללו. התמונה המתקבלת אינה מחמיאה ביותר לכל דת באשר היא.

האם מנקודת המבט של שלושת הרבדים הללו, הדת היהודית היא שונה?

השוואות בין דתות הן תמיד בעייתיות, כיוון שלא ברור תמיד מיהו הזרם המייצג אותן. האם, למשל, האיסלם מיוצג ע"י האחים המוסלמים המיליטנטים או על ידי האחמדים שואפי השלום? אנסה בכל זאת לייצר השוואה כזאת, תוך שאני מודע לבעייתיות שלה.

הערך הסוציולוגי

ליהדות ולנצרות יש סט ערכים שתואם יותר חיי חברה מתוקנים בהתאם למה שנהוג לקרוא "ערכי המערב" מאשר לאיסלם. זה לא מפתיע במיוחד, שכן ערכי המערב התפתחו מן הנצרות, שהתפתחה מן היהדות. למי שהפנים ערכים מערביים, חיים לפי ערכי האיסלאם והשריעה אינם יכולים להיות קבילים.

בכל מקרה, מספר המאמינים היהודיים הוא זניח. לכן, הנזק הסוציולוגי הגלובלי שהדת היהודית יכולה לייצר הוא זניח. הוא אינו יכול להתקרב לנזק שייצרה הנצרות בעבר ולנזק שמייצר האיסלם בן ימינו. הנזקים החברתיים, כמו גם התועלות החברתיות של הדת היהודית מוגבלים לעם היהודי.

הערך הפסיכולוגי

כל הדתות ממלאות בדיוק את אותו צורך פסיכולוגי. מבחינה זאת קשה לזהות שוני משמעותי בין היהדות לדתות אחרות.

ערך האמת

הדיון שערכנו בערך האמת לא היה קשור לדת ספציפית. לכל הדתות אותו ערך אמת, שניתן להגדירו, בזהירות רבה, כ"מאוד בלתי סביר".

ועדיין, הדת היהודית והעם היהודי חשובים לנו כיהודים. את הדיון מכאן והלאה, נקדיש לנושא של העם היהודי ולמקומה של הדת בסיפורו.

איך שרדו היהודים?

בספרו "היהודים – 7 שאלות נפוצות", מונה שמואל רוזנר מספר סיבות לסוד שרידותו של העם היהודי.

להלן הגורמים הללו בסדר לא מחייב:

גורמים פנימיים

• האמונה ב"עם נבחר"
• החיים לפי חוק יהודי (דת)
• גמישות רעיונית והסתגלות, בעקבות תרבות של ויכוח ומחלוקת
• שימת דגש על אורינות
• אוטונומיה תרבותית

גורמים חיצוניים

• תרומת היהודים  לחברה הכללית גרמה לחברה הכללית לשמור עליהם גם אם לא לאהוב אותם.
• הפיזור היהודי הגיאוגרפי – אסון במקום אחד לא יכול היה להכחיד את כל הפזורה.
• האנטישמיות, על כל סוגיה, שימשה גורם מלכד משמעותי, שקשה להפריז בחשיבותו.

זיגמונד פרויד בראיון, 1926:

השפה שלי היא גרמנית. התרבות שלי, ההישגים שלי הם גרמניים.
ראיתי בעצמי גרמני מבחינה אינטלקטואלית, עד שהבחנתי בצמיחת הדעות הקדומות האנטישמיות בגרמניה ובגרמניה-אוסטריה.
מאז אני כבר לא מחשיב את עצמי גרמני. אני מעדיף לקרוא לעצמי יהודי.

אין ספק שהדת היהודית הייתה מן הגורמים המשמעותיים להישרדות העם היהודי, אך היא לא הייתה הגורם היחיד. בנוסף לדת ולאנטישמיות, היה תפקיד חשוב לגמישות הרעיונית, שאיפשרה אבולוציה של הדת. ללא גמישות כזאת, למשל, לא הייתה היהדות שורדת את חורבן בית שני.

כמעט כל הגורמים הללו קיימים גם היום, בהסתייגויות הבאות:

מה נשאר מכל זה היום?

• נעדרים היום באופן בולט האמונה ב"עם נבחר" והחיים לפי חוק יהודי, שאינם מאומצים ע"י היהודים החילונים.
• הפיזור הגיאוגרפי הצטמצם מאוד.
• האנטישמיות – עד לא מזמן, דומה היה שהגורם הזה הולך ודועך. היום התחוור לנו שהוא עדיין איתנו, ובגדול.
• הגמישות הרעיונית נעלמה כליל מן הדת הממוסדת. מעניין לציין שישנם גורמים דתיים פונדמנטליסטיים היום בתוך ישראל, שמעונינים להחזיר אותנו לפולחני העלאת הקורבנות בית המקדש. גורמים אלה אינם מבינים אפילו את האבולוציה שעברה היהדות של ימינו מאז ימי בית המקדש.

כפי שראינו, התחזקות החשיבה הרציונלית מובילה לקושי גדול באמונה ובבחירה בחיים דתיים. כתוצאה מכך, חלק מן החסמים שמנעו פעם התבוללות הולכים ונעלמים. יחד איתם נעלמים גם חלק מהגורמים שסייעו לעם היהודי לשרוד זמן כה רב.

יש היום בעיקר שתי אפשרויות לשמירה על זהות יהודית מובהקת:

שמירה על אורח חיים דתי

הסתפקות בשמירה על אורח חיים דתי, ובפרט דתי אורתודוקסי, היא פיתרון משמר המתאים לקבוצה מסוימת. זאת קבוצה משמעותית מאוד, אך זה איננו פיתרון מתאים לכלל מי שרואים בעצמם יהודים בימינו, ואפילו לא לרוב הציבור הזה. זה גם איננו פיתרון לטווח ארוך. זהו מתכון להתקדמות לעבר כתות מצומצמות ופילוג.

לפיתרון הזה אין יכולת לסחוף את הציבור היהודי הלא אורתודוקסי (שלא לדבר על הציבור הלא מאמין), ולגרום לו לשמר את השתייכותו היהודית. הבעיה הזאת חמורה במיוחד בקהילות יהודיות בתפוצות. כיום, הדרך הכמעט יחידה ליהודי בתפוצות לשמר את זהותו היהודית, היא להיצמד בצורה כזאת או אחרת למוסדות הדת ולבתי הכנסת המקומיים גם ללא אמונה. זה עובד פחות ופחות, ורבים מוותרים על זהותם היהודית. ספק רב אם הדרך הזאת תעמוד במבחן הדורות.

חיים בישראל

בישראל, להבדיל מן התפוצות, אינך חייב להיות דתי כדי לא להטיל ספק ביהדותך. עם זאת, מגורים בארץ כשלעצמם אינם מספקים לאורך זמן תשתית מספקת להתחברות לאתוס של עם יהודי.

כיצד לא לאבד את החיבור לשורשים היהודיים שלנו, מבלי ליפול לבור השחור של היהדות האותודוקסית, שלא יכולה להכיל אתאיזם? כדי לעשות זאת, עלינו לעשות שימוש בגורם השרידות של היהדות, שהוא הרלוונטי ביותר לימינו – "גמישות רעיונית והסתגלות".

היהדות האורתודוקסית הממוסדת עבדה קשה כדי למתג את עצמה כגוף מושחת, ולהשניא את עצמה על רוב הציבור היהודי בארץ. היא בוודאי איננה יכולה להכיל גמישות כזאת.

אחד הסימפטומים של המצב הזה: זוגות חילוניים, במספרים גדלים והולכים, בוחרים בנישואים אזרחיים בחו"ל, ולו כדי להימנע מן הרבנות הממוסדת, שהפכה מוקצה בעיניהם. מעניין שלחלק מן הזוגות הללו דווקא חשוב להינשא כיהודים, והם עורכים בנוסף גם טקס יהודי, אלא שהם מקפידים לעשות זאת שלא באמצעות רב מוכר.

המסקנה המתבקשת: יש צורך ברור ומיידי בדיון על הגדרה מעודכנת של היהדות ושל "מיהו יהודי". ישראל מספקת לנו אפשרות, שלא הייתה לפניה, לבניית אתוס יהודי מעודכן, שיוכל להשפיע גם על התפוצות.

אם זה נשמע למישהו רעיון מהפכני, הוא מוזמן לחקור את תולדות היהדות, ולהיווכח כיצד היא ידעה בעבר להתעדכן ולהסתגל כדי לשרוד.