דוגמא – המודל הגאוצנטרי של מערכת השמש של תלמי
את הפרק הקודם סיימנו בדיון במהי תיאוריה "מדעית" לעומת תיאוריה "לא מדעית", והשתמשנו לשם כך בכלים שהעמידה לרשותנו הפילוסופיה של המדע.
הראינו שתחת הניתוח באמצעות הכלים הללו, דת, מכל סוג שהוא, אינה יכולה להיחשב כתיאוריה מדעית, וממילא לא כתיאוריה תקפה. כדי להשלים את התמונה נביא מקרה של תיאוריה מדעית ונראה, בעזרת אותם כלים, כיצד היא מתקדמת ומשתנה עם הזמן כדי להתאים לראיות אמפיריות משתנות.
תלמי היה אסטרונום בן המאה השנייה. הוא בנה תיאוריה לפיה כדור הארץ הוא מרכז היקום. לפי תיאוריה זאת, השמש וכוכבי הלכת סובבים במעגלים מושלמים סביב נקודה מסוימת משלהן, וכל הנקודות הללו סובבות סביב כדור הארץ.
כדי להתאים את התיאוריה לתצפיות, בנה תלמי מודל מסובך, שהפך לתיאור המדעי המקובל של מערכת השמש למשך מאות שנים. למודל הזה הייתה אפילו יכולת ניבוי סבירה, כיוון שלא היו באותה תקופה בנמצא כלי מדידה מדויקים מספיק כדי להפריכה.
"התער של אוקאם" בפעולה
אחרי יותר מאלף שנים, הוחלף המודל הגיאוצנטרי במודל הקופרניקאי, שהעמיד את השמש במרכז. המודל החדש נתן הסבר פשוט בהרבה לתנועת הכוכבים במערכת השמש.
"עקרון ההפרכה" בפעולה
מכשירי מדידה מדויקים יותר גילו ניבויים שגויים של המודל הישן של תלמי והפריכו אותו. בהמשך, הפריכו המדידות גם את המודל של קופרניקוס וגילו אי דיוקים בניבויים שלו. המודל תוקן בהמשך על ידי קפלר, כאשר המסלולים המעגליים הוחלפו באליפטיים.
"אשליית האל" לפי דוקינס
הביולוג פרופסור ריצ'רד דוקינס, בספרו "The God Delusion" (קריאה מומלצת – יצא בעברית תחת השם "יש אלוהים?"), מציג טיעון מקיף נגד קיומו של אלוהים, ומבקר את האמונה הדתית.
כמה מטיעוניו, על קצה המזלג:
אי-הסבירות של אלוהים
דוקינס טוען שהדת מנסה להסביר את המציאות ולתאר עובדות הניתנות לבדיקה, וכשכזו, יש לבדוק את אמינותה כמו כל תאוריה אחרת. מכאן המעבר ל"עיקרון ההפרכה" של פופר הוא מתבקש: השערת קיומו של אלוהים לא עומדת בקריטריונים לאימות אמפירי. האמונה באלוהים מבוססת על אינדוקטרינציה תרבותית ולא על חקירה רציונלית.
אין צורך באלוהים לצורך הסברת העולם
דוקינס טוען שהרעיון של יוצר על-טבעי הוא בלתי סביר ביותר. הוא מציין שיצורים מורכבים, כמו אל, דורשים הסבר מורכב עוד יותר לקיומם. שימוש באלוהים כפיתרון לשאלה "מי יצר את היקום?" לא פותר את הבעיה ורק מעביר אותה הלאה, שכן אז ניתן יהיה להמשיך ולשאול "מי יצר את אלוהים?"
אבולוציה דרוויניסטית דרך ברירה טבעית מספקת הסבר סביר ומבוסס יותר למורכבות ולמגוון החיים על פני כדור הארץ. מה שנראה כעיצוב מכוון בטבע. אינו תוצאה של עיצוב אינטליגנטי, אלא תוצאה של התחלות פשוטות שעברו תהליכים אבולוציוניים.
זהו בעצם שימוש ב"תער אוקאם": הברירה הטבעית שבבסיס תורת האבולוציה של דרווין מסבירה באופן פשוט למדי את העיצוב הנראה בטבע ללא צורך בבורא אלוהי.
אין אמנם ראיות לאי קיומו של אלוהים, כפי שגם אין ראיות לאי קיומן של פיות. בהיעדר ראיות אמפיריות ויכולת הפרכה, האמונה באלוהים שקולה לאמונה בפיות או בחדי קרן.
עצירת התקדמות החברה האנושית מבחינה מדעית ומוסרית
דוקינס מבקר את הדת על תפקידה בהנצחת אמונות טפלות, חוסר סובלנות ודוגמות. לטענתו דת לעתים קרובות מעכבת את ההתקדמות המדעית ומקדמת חוסר רציונליות. מוסר יכול להתקיים ללא תלות באמונה דתית. האמפתיה האנושית, ההיגיון והנורמות החברתיות מספקים בסיס מספק להתנהגות אתית, ללא צורך בדת.
"אלוהים" המקראי נראה לדוקינס יצור עם תכונות אנושיות לא מחמיאות במיוחד (אכזר, קנאי, קטנוני, נרקיסיסטי משהו…). די ברור שהוא המצאה אנושית שמשקפת תכונות אנושית, והתנהגותו במקרים רבים איננה יכולה אפילו להיות מודל לחיקוי.
אז מדוע אנשים מאמינים?
אז כיצד ייתכן שמיליארדים, אולי אפילו רוב אוכלוסיית העולם, מאמינים בדת כזאת או אחרת? למתבונן הרציונלי מן הצד זה נראה כפלא, שהרי מדובר באמונות שאין להן שום בסיס אמפירי או רציונלי כלשהו.
יותר מכך: ישנן דתות רבות, וכל אחת מהן מציגה מערכת אמונית אחרת ואוכפת קודי התנהגות שונים, ובמקרים רבים אף סותרים. ברור שלא כולן יכולות להיות "אמיתיות" בו זמנית. בפרפרזה על משפט מפורסם של ריצ'רד דוקינס: "כולנו אתאיסטים לגבי רוב האלים שהאנושות האמינה בהם אי פעם. חלקנו פשוט מחריגים מהאתאיזם הזה רק אל אחד."
אם כך, יש לכל היותר דת "אמיתית" אחת. למעשה, הניתוח שעשינו מראה שאין אפילו דת אחת שתוכל לתפקד כתיאוריה תקפה.
אז, מהיכן מגיעה הנטייה להיאחז באמונה דתית?
התשובה היא, כמובן, הפסיכולוגיה האנושית, כוחו של חינוך וכוחם של אילוצים חברתיים וכלכליים.
הגורמים המשפיעים על אחיזתו של אדם באמונה דתית הם:
הסביבה אליה הוא נולד
כל בר דעת יסכים שילדים הם צעירים מדי מכדי לגבש תובנות דתיות על היקום שסובב אותם ועל מיקום האנושות בו. האמונה הדתית מוטמעת בילדים, ללא ספק, על ידי סביבתם הקרובה. חשבו על כך, שהסיכוי למי שנולד למשפחה מוסלמית מאמינה להיות מוסלמי מאמין הוא גבוה מאוד, בעוד שהסיכוי למי שנולד למשפחה מוסלמית מאמינה להיות יהודי מאמין הוא אפסי.
ברור, אם כך, של"אמת" האוביקטיבית של דת כזאת או אחרת יש השפעה אפסית על האמונה בה.
האופק התרבותי
ככל שהסביבה בה יגדל האדם תהיה מבוקרת ומוגבלת יותר מבחינת גירויים אינטלקטואליים חיצוניים, ופתיחות לצורות חיים אחרות, כך תקטן האפשרות שלו להתנתק מן המערכת האמונית שהוכתבה לו.
התלות בקהילה
ככל שתלותו (הפסיכולוגית והחומרית) של אדם בקהילה בה הוא חי גדולה יותר, כך הוא יתקשה יותר להתנתק מן המערכת האמונית שהוכתבה לו, התנתקות שמשמעותה נתק חברתי ו\או כלכלי מוחלט.
סיכום
ראינו שמה שמכתיב מלכתחילה אמונה דתית כזאת או אחרת הן בעיקר נסיבות אקראיות – המשפחה והסביבה אליה נולדת. מה שמחזק ומעודד את האמונה הדתית בהמשך, הם גורמים פסיכולוגיים וחברתיים.
אף אחד מאלה אינו קשור ב"אמת" של האמונה הדתית, ובחשיבה רציונלית. הרציונליזציה של ה"אמת" הדתית נעשית תמיד בדיעבד, והיא לא יכולה לעמוד בקריטריונים המקובלים של תיאוריה, ובודאי של תיאוריה תקפה.
מרגע שאדם גדל בגטו רוחני וקהילתי, נדרש כוח עצום כדי להתנתק ממנו. זה הופך קשה במיוחד כאשר הגטו הזה הוא קהילה דתית, שיוצרת במכוון את התלות בה, ומבצרת בקנאות את חומות הגטו.
ניתן לטעון (כפי שאכן עשינו) לטובת ערכים פסיכולוגיים וחברתיים מסוימים שהדת מביאה, אך קשה מאוד לטעון לטובת ערך האמת של הדת.
מי שערך האמת של הדת בעיניו נמוך עד אפסי, יתקשה להפיק תועלת מן הערכים החיוביים שלה, אותם הזכרנו בפרקים קודמים. לעומת זאת, הוא גם יימנע מן הנזקים הפסיכולוגיים והחברתיים המשמעותיים של הדת, שגם עליהם עמדנו.
| הסיבה שמיליארדי אנשים מאמינים בדת כזאת או אחרת, היא שהם נולדו לתוך דת כזאת, עברו אינדוקטרינציה אינטנסיבית, ושערי היציאה ממנה נסגרו בפניהם כמעט לחלוטין. |
סיכום ביניים
עד כאן, התבוננו בדת מבחינת הערך הפסיכולוגי, הערך החברתי וערך האמת שלה. כל אחד חופשי לעשות את חשבון הרווח וההפסד ולהגיע למסקנות משלו. מה שברור הוא, שדת היא כלי משנה תודעה רב עוצמה שניתן להשוות לנשק לא קונבנציונלי. דת פועלת על תודעת מאמיניה כמו סם חזק, ותמיד יימצאו המנהיגים שידעו לרכב על הכוח הזה.
האיסלם של ימינו והשפעתו על איכות החיים בעולם מספקים דוגמה לנזק העצום שיכולה דת לגרום לאנושות. המצב הזה איננו ייחודי לאיסלם. עד לא מזמן מילאה הנצרות תפקיד דומה ויצרה נזקים עצומים משלה.
כאשר מדובר בכתות ובדתות קטנות (כמו יהדות), פוטנציאל הנזק הוא מוגבל יותר, ומופנה בעיקר כלפי פנים. מרגע שדת מקבלת גישה לכוח ולפוליטיקה פוטנציאל הנזק שלה מתעצם מאוד. זה היה נכון בעולם של ימי הביניים, וזה נכון גם בימינו.
מה זה אומר עלינו כאן?
כל זה משאיר לנו שאלות לא קלות בנוגע אלינו כיהודים. העם היהודי חייב, במידה רבה, את שרידותו המופלאה למכנה המשותף שחיבר את בניו לאורך ההיסטוריה, שלמערכה האמונית היהודית חלק מרכזי בה.
חלק לא קטן מהאוכלוסיה היהודית בארץ הוא של אנשים חילונים ואפילו אתאיסטים. זאת תוצאה של תהליכים שהחלו בתקופת ההשכלה באירופה. תהליכים אלה נמשכו דרך הציונות המעשית ואיפשרו את הקמתה של מדינת ישראל.
האם יכול אדם רציונלי, ובפרט אם הוא אתאיסט מתוך הכרה, להרגיש יהודי? האם יש פה סתירה? האם היהדות מוגדרת על ידי אמונה בדת? אם לא, מהי הגדרת היהדות שיכולה להכיל גם חרדי וגם אתאיסט?
בשאלות כבדות משקל אלה ננסה לדון בפרקים הבאים.