תקציר
ב- 30 באוקטובר 1942, הודיעה משטרת פינלנד למפקד הגסטאפו באסטוניה השכנה, שבכוונתה להסגיר לידיהם בימים הקרובים, תשעה פליטים יהודיים.
כשבוע לאחר מכן הוסגרו לידי הנאצים שמונה פליטים יהודיים בלבד.
לאן נעלם היהודי התשיעי?
הצופן שמגלה נדב, צלם טבע ישראלי, רגע לפני שקפא למוות בערבות הקרח של לפלנד, מאפשר לו ולהיידי, ידידתו הפינית, לחשוף את הסיפור המוזר סביב העלמותו של היהודי התשיעי. עלילת הספר חושפת אט אט את המסתורין סביב פרשיה עלומה זו, תוך מרדף אחר אוצר מסתורי ועימות עם נכדו של קולונל נאצי ששרת באותה תקופה בפינלנד. האם יצליחו לגלות את זהותו של היהודי התשיעי?
פרק 9 – ראיון עיתונאי
בְּיוֹנָאס נתקלתי כחמש שנים קודם לכן, באחד ממפגשי הצלמים הבינלאומיים שאירגן בית הספר לצילום בו למדתי ולימדתי.
"נעים מאוד, אני יונאס מפינלנד." פנה אליי באנגלית בחור שישב לצידי. הוא נראה בערך בגילי, שיערו שחור וחלק, תווי פניו קשוחים וגונן כהה מעט.
ישבנו באחד מאולמות התרבות המוכרים במרכז תל-אביב, ממתינים לשמוע הרצאה של צלם בעל שם עולמי ולהיחשף לצילומי טבע מדהימים.
"נעים מאוד, נדב מישראל," הושטתי את ידי ללחיצה, "אני מכיר די טוב את פינלנד. ביקרתי שם פעמים רבות."
"מה חיפשת בפינלנד?" פתח זוג עיניים כחולות, "ככל הידוע לי, המדינה שלי איננה אתר תיירות פופולארי עבור הישראלים."
"עסקים." עניתי.
"אהה. זה מסביר," ענה בקצרה.
"מה אתה עושה בחיים?" התעניינתי.
"אני בעיקר מדריך טיולי טבע ומנצל אותם גם כדי לצלם. בחודשי החורף אני מלווה קבוצות צלמים בסיורי צילום בלפלנד. ביקרת שם?"
"לפלנד בהחלט נמצאת בתוכניות שלי." עניתי.
ההרצאה הייתה מעניינת ובמהלכה החלפנו בינינו הערות מדי פעם. כשהסתיימה, לקחתי את מספר הטלפון שלו והבטחתי להתקשר כדי להצטרף לאחד מסיורי הצילום שהוא מארגן.
"אתה יכול להראות לי איפה נמצאת הבקתה הזאת?" החזיר אותי יונאס למציאות, "אני חייב לשחזר את המסלול שלך מהרגע שנפרדנו עד שהגעת לבקתה."
"כרגע אין לי מושג איפה זה, אבל אם אתעמק במפה, אני חושב שאצליח לאתר את המקום."
קצין משטרה לבוש מדים פסע לתוך הלובי, התקרב אלינו וקטע את שיחתנו. הוא הציג את עצמו באנגלית רהוטה והתיישב בכסא מולי.
הוא ביקש ממני לספר מה קרה ותוך כדי כך רשם הערות בפינקס. הוא שאל את שנינו שאלות במטרה להבין כיצד החל האירוע וכיצד השתלשלו העניינים.
התחקור התנהל בצורה נעימה ועניינית ובסופו הייתה מסקנתו די ברורה – הגורם לכמעט אסון, מקורו בטעות שאני עשיתי, אבל יונאס זכה לנזיפה על כך שנענה לבקשתי להישאר לבד.
הם שוחחו בפינית מספר דקות ומהחיוכים הבנתי שיונאס לא ייפגע ממה שקרה.
"מנסיוני," אמר קצין המשטרה כשנפרד מאיתנו, "להפוך לשלגון זו דרך ממש לא נעימה למות."
הוא היה בטוח שזו בדיחה אבל אותי זה כלל לא שעשע.
כשעזב את המקום חזרנו לשבת.
"הבטחת להראות לי את התמונה של הכתובת שגילית," הזכיר לי יונאס.
עליתי לחדרי ותוך מספר דקות חזרתי והצגתי לו אותה על צג המצלמה. יונאס הביט בה בסקרנות.
"באמת קשה להבין מה כתוב כאן," אמר מהורהר. "מעולם לא ראיתי משהו דומה, אבל זה נראה אותנטי לגמרי. כשתוריד את התמונה למחשב, תשלח לי אותה בבקשה."
"מה כל כך מעניין בכתובת הזאת?" שאלתי.
"במלחמת העולם השנייה התנהלו באזור הזה קרבות רבים. יתכן שהכתובת קשורה לאירועים הללו. מה שהתרחש כאן בתקופה ההיא מרתק אותי ואני מנצל את הסיורים שלי כדי לחקור ולמצוא שרידים מאותה מלחמה."
"מעניין, גם היידי, הגברת הצעירה שנתנה לי טרמפ עד לכאן, הגיעה לאותה מסקנה," חיזקתי את דבריו.
"מיקום הבקתה יכול לעזור בפענוח הכתובת המסתורית, אבל מה שיותר חשוב, זה יאפשר לי להבין את המסלול שלך ואת מה שעבר עליך," הוסיף, "כשתאתר את המקום, אל תשכח לשתף אותי בזה. אני חייב להבין היכן הבקתה הזאת ממוקמת," אמר בשקט.
"לא אשכח," הבטחתי.
"עכשיו, כשהפרשה הזאת מאחורינו, מה התוכניות שלך?"
"במקור תכננתי לנוח קצת ולחזור לישראל, אבל עכשיו אני מתכוון לבדוק מה עומד מאחורי הצופן המסקרן הזה ולהבין האם זה יותר מסתם קוריוז. לשמחתי, היידי הציעה לי את עזרתה בפענוח כתב הסתרים ואני הסכמתי כמובן. מסתבר שיש לה תואר שני בהיסטוריה," אמרתי.
"אני מניח שהסכמת מייד," צחק, "יש לי הרגשה שהעניין שלך בגברת הנחמדה שפגשת, הוא לא רק בגלל הרקע המקצועי שלה, אני טועה?" קרץ לי.
החיוך הנבוך והסומק שעלה על פניי, אישרו שאיננו טועה.
"אלכוהול אתה כבר שותה. הגיע הזמן שתתחיל לצאת גם עם בנות," צחק וטפח על שכמי.
רציתי לענות לו תשובה שנונה כזו או אחרת, אבל גברת שהתקרבה אלינו בצעד נמרץ, משכה את תשומת ליבי וגרמה לי להשתתק.
"סליחה שאני מפריעה," פנתה אליי, "האם אתה הוא הישראלי שניצל ממוות בכפור?"
היא נראתה בשנות החמישים לחייה, גבוהה, זקופה, שיערה ארוך ובהיר ותווי פניה עדינים אך לא יפים במיוחד. היא לבשה מעיל צמר ארוך בצבע אפור כהה, חבשה כובע צמר שחור עם פונפון אדום בקודקודו ועטתה צעיף בצבע תואם לצבע הפונפון.
"נכון מאוד. מי רוצה לדעת?" שאלתי.
יונאס הביט בתג שהיה תלוי על צווארה וענה במקומה.
"עיתונאית מהעיתון הנפוץ בפינלנד. הפכת לסלב ידידי," צחק.
"נעים מאוד," הסירה הגברת את הכפפה מיד ימין והושיטה אותה ללחיצה, "אני קאיזה, כתבת מהעיתון הלסינגין סאנומט. הגעתי לכאן במיוחד כדי לסקר את האירוע שלך ואני שמחה שבניגוד למקרים דומים בעבר, איתך זה הסתיים בטוב. יש לך זמן פנוי בשבילי?" שאלה.
העפתי מבט לעבר יונאס. הוא חייך וקם ממקומו.
"כדאי שאזוז נדב. תוכל לספר את הסיפור שלך ללא הפרעות ואל תשכח לשלוח לי את התמונה ואת המיקום," הזכיר.
הוא לחץ את ידי בחום, הניד בראשו בנימוס לקאיזה ויצא בצעד נמרץ.
"הטיסה שלי להלסינקי יוצאת מחר בצהריים. עד אז, אני לרשותך," פניתי לעיתונאית.
הראיון עם קאיזה נמשך כשעתיים. היא נתנה לי לדבר בחופשיות, הקשיבה, רשמה הערות בפנקס שלה ורק מדי פעם שאלה שאלת הבהרה כזו או אחרת. סיפרתי לה כיצד הלכתי לאיבוד, כיצד כמעט איבדתי תקווה וכיצד ניצלתי הודות לבקתת ההישרדות שגיליתי ברגע האחרון.
"יש לך תמונה של הצופן שגילית בבקתה?" שאלה.
"כמובן, אבל אנחנו מעדיפים שלא לפרסם אותו לפני שנהיה בטוחים שאין כאן מעשה קונדס, ושכל העניין הוא בדיחה."
"בהחלט הגיוני," אמרה ושלפה מצלמה, "תסכים להצטלם עבור הכתבה?"
"בשמחה."
"למי התכוונת כשאמרת 'נהיה בטוחים'?" שאלה תוך שהיא עושה הכנות לצילום.
"אה, התכוונתי לגברת שאספה אותי משום מקום והביאה אותי לכאן? קוראים לה היידי. מסתבר שהיא מתמחה בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה," אמרתי.
קאיזה טרחה לא מעט כדי להעמיד אותי על רקע ראוי ולהתאים תאורה הולמת לצילום.
"תודה נדב על הפתיחות ועל הסיפור המדהים. תרשום את מספר הטלפון שלי. אם תגלה דבר מה חדש או תזדקק לעזרתי, אשמח שתתקשר," אמרה.
"מתי תתפרסם הכתבה?"
"עד הערב אעביר למערכת תמצית של הדברים. אני מניחה שידיעה קצרה תתפרסם מחר. את הראיון המלא נפרסם ככל הנראה בסוף השבוע."
כשנפרדנו לשלום עליתי לחדרי לנוח מעט, תוהה האם זה היה חכם לפרסם את הסיפור על הצופן בשלב הזה?
הפרק הבא
פרק 10 – מלון הבית: נדב והיידי מתחילים לפענח את כתב החידה.
הספר תורגם לאנגלית, יצא לאור כספר מודפס ודיגיטלי
עותק מודפס כולל הקדשה וחתימת הסופר, ניתן להשיג בפניה לכתובת: [email protected]. הספר ניתן לרכישה ב"עברית", ב"ביבוקס" , ב"סטימצקי דיגיטל" וב"אמאזון״.
מן הביקורת:
- "רומן היסטורי מדהים ביופיו…אחד מהספרים הטובים שקראתי לאחרונה" – שמואליק קטלן 2.5.24
- "ספר משמעותי, מומלץ בחום!…נגע בי באופן שהותיר בי המון מחשבות." – ריקי ברוך, 9.05.24
- "יש פה הכל… מסתורין,הרפתקה, מתח, היסטוריה. רוצו לקרוא!" –רינת אלעזר פרץ 8.5.24
- מאיר את הבדלי התרבויות באור מיוחד ומעורר השראה. סיפור, על אנשים, שאפשר להזדהות עימם. – כרמל לוי 6.05.24