בן שמיח או פשוט משיח – אמן קירות קלאסיים

אומנם בן לא נולד בחיפה, אבל הוא הכי חיפאי שיש. הוא עבר לחיפה לפני כעשור, ומאז הוא מכתיב טון של יצירה עצמאית וחיפאית. המדיום שלו: קירות. אבל להבדיל מאמן גרפיטי טיפוסי, בן לא עושה רק קירות, אלה גם יצירה משלבת תפיסה קלאסית.

מספריי על קנבס ועץ הוא יוצר דימויים עדינים, כמעט קלאסיים, שמתמקדים בתווי פנים ענוגות, אשר נגלות אלינו מתוך כתמים והתזות כאוטיות. אלו דימויים ענוגים ומדוייקים. היצירה שלו היא מושא אספנים ובתי מכירות כבר שנים והוא מוכר יצירות שלו באלפי שקלים.

כיום בן עובד בהייטק במרכז הארץ. יש לו סטודיו מדהים בעיר התחתית בחיפה – חובה לבקר בו. הוא עובד גם עם מכונות ומחשבים. בתקופה האחרונה בן התחיל להעביר סדנאות פרטיות לקבוצות קטנות, באורך 3 שעות. הגיעו אליה יוצרים ואמנים שרצו להכיר את המדיום והטכניקה שלו.

איך התחלת לעסוק באומנות?

״אני מצייר מאז שאני ילד, אבל רק מאז שהתחלתי לעשות גרפיטי לפני 8 שנים התחלתי באמת לצייר. הייתי ער ליצירה במרחב והרגשתי שאני פשוט יכול להיצטרף אליה באופן מיידי. הקיר הראשון שלי התרחש עוד כשהייתי ילד. הדבקתי קצת פיססטאפים (טכניקה של הדבקת כרזות).

אני לא מתגנב ומצייר מבלי לשאול את הבעלים. בחיפה אני מכיר את כולם זה מרגיש לי כמו לצייר בשכונה שלי, זה ״איזי״. אם בא לי לצייר על קיר מסוים, אני פשוט אומר לסוחר בשוק ואם הוא לא מכיר אותי אז אני אומר לו ״אני עשיתי את הקיר ליד״. כולם די זורמים.״

מה השם של המדיום בו אתה יוצר? 

״לטכניקה בה אני עובד אין שם. התחלתי לעשות עבודות סטודיו תוך כדי שאני מצייר על קירות. קנבס לא הכי עבד לי כי לא היתי מרוצה מהטקסטורה. אני אוהב לצייר על דיקט לבן, זה משטח שסופג בצורה הכי טובה. בעולם של קירות הרבה אומנים יותר מאיירים מאשר ציירים, וזה מה שכנראה מוזר ביצירה שלי – בניגוד אליהם אני מצייר בספריי, בלי קווים. כמו להניח כתמים כך שיישבו נכון. זו גישה מעולם הציור ולא מעולם האיור.

הגישה מנוגדת לכתיבה – האופן בו אני משתמש בספריי כשאני מצייר זה לא איך שמשתמשים בו בגרפיטי. הטכניקה שלי היום זו הטקסטורה, רוב הפוקוס שלי זה הגימור, הכתם. הכול די ברור לי, זהו סט חוקים שיצרתי לעצמי. 

ואני זה שבוחר על מה לשים את הדגש, זה כמו ג’אז. אנחנו כולנו אנשים של חומרים – אני מת על ענתיקות, על היסטוריה ועל חפצים. מאז שהתחלתי לעבוד בסטודיו אני גם עובד עם מתכות – עולם מרתק שמצריך המון ידע וטכניקה.״

בסטודיו שלו יש אין ספור מכונות – אם לא תדעו שבן אמן תחשבו שהוא עוד אחד מהעובדים בבית המלאכה.

״הגרפיטי לימד אותי להיות בסיטואציה לא אידיאלית ליצירה, לקחת צעד אחורה ולהתבונן.״

איך הגעת לחיפה?

במקור בן מפתח תקווה. הוא גדל ברעננה, אך מספר כי אין לו שום סנטימנטים למרכז, ומדגיש כי הוא לא בקשר עם החלק הזה של חייו. בגיל 16 הוא הגיע לחיפה, ולבסוף עבר לכאן.

כמו כל דבר בחיים, אם אתה רוצה להגיע לתמונת מצב מסויימת – למכור אומנות בחיפה, אתה מוצא את עצמך שואל איך אתה יוצר את התנועה כדי שזה יקרה. היה לי ברור איפה אני רוצה למקם את עצמי. הגישה שלי היא שאני משקיע בקטלוג מתוך הנחה שאני אמן מוכר. אני לוקח את עצמי ברצינות. כך, אני מציג בסביבה שקונה אומנות. כשסגרתי את הסטודיו הקודם, עשיתי מכירה, מכרתי את רוב העבודות ועברתי לחלל החדש עם 3 יצירות. זה גרם לי להבין שלמכור ציורים זה אפשרי. 

איך אתה חווה את חיי האומנות בחיפה?

אני מאוד אוהב את העיר. אני אוהב את החברים האמנים פה שיוצרים במרחב, אני אוהב את ה די אי ואי. מעט היוזמות הפרטיות שקיימות במרחב הם הנפח הגדול של האומנות בחיפה. בחיפה היצירה לא מתחנפת. אף אחד לא עושה פרופגנדה. אין פה אובססיה של זהות לאומית אוף אחד לא מתיימר לייצג פה שום קיצון למרות שאנחנו החברה הכי מעורבת בארץ המורכבת מקיצונים. 

איך אתה ניגש לעבוד על תערוכה או פרויקט? בקרוב יש לך פתיחה מאוד מקומית וחיפאית

״אני מאוד אוהב להתאהב ברעיון. אני רוצה להיות מרותק. לפעמים, כשעולים לי רעיונות, אני מבצע אותן ״פיקס״, ולפעמים צריך להירגע ולחכות להן להגיע. לפעמים יש את הקונספט שמוביל אותי ולפעמים זה פשוט שאלה שאני שואל, ניסוי וטעיה, שילוב חומרים. הרבה פעמים הרעיון הוא השאלה. לחבר אלומיניום ופלדה על עץ זו בדיקה טכנית הנובעת מסקרנות, לפעמים הניסוי לא מצליח. 

הכי משמח אותי הרגע הזה שזו כמעט הצלחה ואז ברור לי איך השלב הבאה ייראה. אתה לא צופה מראש לתוצאה, אבל ברגע שיש ״מומנט״, אתה מגלה שזו הצלחה. 

הקורס של בן

בתקופה האחרונה בן התחיל להעביר סדנאות פרטיות לקבוצות קטנות באורך 3 שעות. הגיעו יוצרים ואמנים, שרצו להכיר את המדיום והטכניקה. אני נכחתי ומאוד נהניתי מתהליך הלמידה. התערוכה הבאה תתרחש ב 6/6/24 בגלריה בשוק הפשפשים.