אקרובטיקה היא ענף ספורט המשלב בין כוח, גמישות, זריזות ושיווי משקל. נערים ונערות ברחבי תבל משקיעים שעות רבות בפיתוח מיומנות במקצוע הדורש תכונות רבות שאליהן מצטרפת העבודה הסיזיפית על מנת לשפרן. כיצד קרה שאני שטרם מלאו לי עשר, ללא שעת אימון אחת ביצעתי תרגיל שהיה מקנה לי את הציון הגבוה ביותר….'מטומטם השכונה' בוודאי.
הבית נעול. הורי ואחותי יצאו. משעמם ואני רוצה הביתה. הסתובבתי בחצר, מתבונן בעץ הזית הזקן שענפיו העבותים פזורים לכל עבר. עץ חיפאי מיוחד במינו הנמצא רק בחצר עמק-הזיתים שבע בחיפה. התחלתי לטפס על העץ לכיוון המרפסת שבקומה השנייה. הגעתי עד ענף מקביל אך מרוחק ממנה. ענף בעל עובי רב שאינו חש במשקל גופי. אני בעמדת זינוק אך מהסס. המרחק עד למרפסת רב ואני עלול לצנוח מגובה שתי קומות אל הקרקע. גברת בורשטיין צועקת מהקומה הרביעית. היא קלטה את מהות המשימה שלי ומזהירה שלא אנסה ליישמה. בין העץ למעקה המרפסת נמתחו חבלי הכביסה וזה קצת מפריע למבצע האקרובאטי אותו אני מתכנן.
במבצעים כאלו ישנן שתי אפשרויות. הראשונה זו מחשבה מושכלת מרובה לפני הביצוע ואז בהשפעת השכל לרדת מהעץ ולהתנהג כאילו שהטיפוס היה לשם משחק בלבד. האפשרות השנייה היא פשוט לקפוץ ואז לראות איזה אסון הבאתי על עצמי. ברגע שגב' בורשטיין נכנסה לתמונה השיקול התעוות. לך
תסביר מה זממת וכיצד נתקפת בבהלה וירדת מהעץ כמו ילד שטרם מלאו לו עשר. סיפור כזה, גם אם הוא סוד מוחלט, יגיע לכל אוזן סקרנית בכל השכונה ויותר.
הגעתי קרוב לקצה הענף, השתהיתי כמה שניות ובזינוק מרהיב אני באוויר, נוחת בתוך המרפסת. בריא ולא שלם. מובן שבחרתי באפשרות השנייה. חטפתי מכות בכמה איברים חשובים בגוף אך נעמדתי על רגליי. ניגשתי לדלת המטבח, נעולה. כל החלונות והפתחים נעולים כאילו שמישהו ינסה להיכנס למרפסת דרך טיפוס על העץ. אני יושב במרפסת. להיכנס לדירה אינני יכול, לרדת לחצר, גם לא. הסתובבתי וחשבתי לאן עוד אפשר לזנק על מנת להיחלץ מהמצב.
זינוק אקרובאטי הפוך, חזרה אל העץ, אינו אפשרות אפילו לא במחשבה. זה בלתי ניתן לביצוע אפילו בשבילי בעל הכישורים הנדירים. כל השכנים התאספו. מי במרפסת ומי בחצר. כולם כבר יודעים על המבצע האקרובאטי הנדיר שלי וגברת הגר אימא של שמעון חברי משלשלת מלמעלה חבל עם סלסלה ובה סנדוויץ'. כנראה חששה שארעב למוות. נחום גלדר הוציא סולם רעוע שהגיע עד מחצית הדרך וכל שכן נותן עצה כיצד לחלץ אותי מהמצוקה. היה מי שהציע לקרוא למשטרה. נחרדתי….הרי ידוע שרק פורץ מקצועי הנכנס לדירות לא לו בורך במיומנות שכזו.
השכנים המשועממים או טובי-הלב כבר כינסו ישיבת דירקטוריון של ועד הבית לדון בסוגיה המורכבת. מי שפתר את הבעיה בקלות רבה הייתה אמי שהגיעה הביתה סוף סוף. נדהמה לראות אותי במרפסת ואת כל השכנים סביב ולא הצליחה להבין כיצד הגעתי לשם. כעסתי עלייה שלא באשמתה. כעסתי
שלא הייתה בבית כשהגעתי, כעסתי שהכל נעול כל-כך טוב וכעסתי על כל העולם. מה שכן ידעתי בוודאות שזה התרגיל האחרון באקרובאטיקה אותו אבצע בחיי. לא שיערתי שעוד אבצע כאלו שיכתירוני כ'מטומטם ארצי ובינלאומי'.
כל הכבוד לך ידידי היקר אילן סגל על הכתבה.שבוע טוב ומבורך לך.