בשדרות המגינים 104, קרוב לבתי המושבה הגרמנית, שוכן בניין המשרדים של הנהלת מחוז חיפה של שרותי בריאות כללית שנודע בעבר בשם ״לשכת המס״.
בניין משרדים פונקציונלי
בניין המשרדים שבו שוכנת כיום הנהלת שרותי בריאות כללית היה ידוע כבניין לשכת המס של ההסתדרות בחיפה. הוא נחנך בדיוק לפני 60 שנה, בשנת 1964 והוקם ע״פ תכניותיו של האדריכל מוניו גיתאי ויינרויב.
זהו בניין בן 5 קומות מעל קומת קרקע שנושא מאפייני הסגנון הבינלאומי. בנוסף לכך הוא מושפע ע״י האדריכלות שהתפתחה בברזיל בשנות ה-50 של המאה הקודמת ע״י אדריכלים כמו לוצ׳יו קוסטה ואוסקר נימאייר.
דרך אגב, נימאייר הוא האחראי גם על תכנית הבניין הראשון של אוניברסיטת חיפה, הבניין המדורג שמעליו מתנוסס המגדל. השפעה זו מתבטאת ע״י שימוש נרחב בבטון חשוף וברשת חלונות מצויידים ב״שוברי שמש״ קבועים שנועדו להפחית את חדירת קרני השמש ישירות לחלל הבניין.
קומת הכניסה אומנם גבוהה משאר הקומות אך גם היא בולטת בפשטותה. חדר המדרגות זוכה להדגשה מיוחדת בדמות קליפת בטון מתעגלת שבולטת מפני החזית הנוקשה. בקומת הקרקע, עמודי הבטון מזכירים בעצובם את העמודים שב״יחידת המגורים״ של לה קורבוזייה במרסיי. הבנייין בכללותו משדר פונקציונליות ופשטות, כיאה לבניין שנוצר עבור ארגון העובדים הדומיננטי ב״חיפה האדומה״ דאז.
מוניו גיתאי ויינרויב, אדריכל הבניין
מוניו ויינרויב (1909-1970), נולד בפולין ולמד תקופה קצרה בביה״ס באוהאוס המהולל בעיר דרזדן שבגרמניה. בבאוהאוס צמח סגנון הבנייה עם אותו השם שברבות הימים כונה גם ״הסגנון הבינלאומי״. ב-1934 עלה לא״י, השתקע בחיפה ומ-1937 ועד 1959 היה שותף לאדריכל החיפאי פרופ׳ אל מנספלד, חתן פרס ישראל לשנת 1966.
שותפות זו הייתה מן הפוריות באדריכלות הישראלית. היא התפרקה על רקע השתתפותו של מנספלד בתחרות לתכנון מוזיאון ישראל, שבה זכה בפרס ראשון, ללא ידיעתו של שותפו, ויינרויב.
לאחר פרוק השותפות מוניו גיתאי ויינרויב המשיך בקריירה עצמאית ואף לימד בטכניון. (גילוי נאות: זכיתי להמנות עם תלמידיו). הוא עסק בתכנון מוסדות ציבור: מוסדות של ההסתדרות (כמו לשכת המס), בתי חרושת (וולקן, פניציה), בתי שיכונים עבור ״חיפה האדומה״, חדרי אוכל ובתי מגורים בקיבוצים.
בעבודתו האדריכלית היה נאמן לעקרון ש״הצורה נובעת מן התפקיד״ (form follows function). אי לכך, על האדריכל להתמקד בתפקוד הבניין ולא באסטטיקה. אכן, בנייניו הצטיינו בפונקציונליות רבה ובפשטות צורנית וחומרית.
הזמינו דף עיסקי בחי פה – פרטים…
מוזיאון לאדריכלות ראשון בארץ
מוזיאון מוניו גיתאי ויינרויב לאדריכלות (שד׳ הנשיא 135) נפתח ב-2012, ביוזמת הבן, הבמאי עמוס גיתאי שביקש להנציח בדרך זו את אביו. המוזיאון הוקם בשיתוף עם עירית חיפה תוך הוסבת הסטודיו בו עבד האדריכל ליעודו כמוזיאון לאדריכלות, ראשון מסוגו בארץ.
קוראים יקרים
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
ל- גבי
תודה על תגובתך. ביה״ח האיטלקי על הרשימה. שבוע טוב!
בסמיכות לבניין הזה, נמצא הבניין הכי יפה והמיוחד בעיר: בית החולים האיטלקי. חבל שד"ר דוד בר און דילג על בניין בית החולים ובחר לצייר דווקא את הבניין המעפן של קופ"ח.
ל-אייל
תודה רבה על תגובתך. אני מסכים עם עיקרי בקורתך. נקווה שדברים יתחילו להשתנות אחרי הבחירות המוניציפליות הבאות.
ל- אחד העם
תודה רבה על תגובתך. בעניין התאריכים, היה רצוי שתפעל לתיקון המאמר בויקיפדיה שעליו הסתמכתי. שבת שלום!
הבניין כפי שניתן לראות חסר כל התחשבות בסביבה הטמפלרית ובעיר התחתית. בנו שיכונים מפלצתיים בהם הארוכים והגדולים בארץ ברחוב לאון בלום ולמעשה הרסו את הגבעה היפהפיה הזו, במקום לשמור אותה ירוקה ולבנות רק עליה, גילחו חלקים עצומים ממנה לשגעונות מבני השיכון ההמוניים. בשער עלייה יצרו שיכונים בתכנון גרוע, מפגע שנמשך עד היום. כל המבנים היו פונקציונלים – כן, כלומר – חסרי חשיבה אמיתית על השתלבות או תרומה לסביבתם, רק לתפקודם. לא ברור מה יש להלל את המפגעים העירוניים הרבים שהשאירו אחריהם.
במאמר מוסגר, חיפה משוואת למבני ציבור מיוחדים ומעניינים, כנראה שרק תל אביב וירושלים "יזכו" להשקעה רצינית במבני תרבות מיוחדים בעוד נגזר על חיפה לשקוע ולהתקלף במבנים מיושנים. העיר לא משקיעה בשיפוץ וחידוש מבני הציבור והחינוך בעיר, אלא רק קצת קוסמטיקה. הבניין הרציני האחרון שהקימה עיריית חיפה היה מנהל ההנדסה, וגם בניין זה מפנה את גבו המנוכר אל רחובות סירקין ותלפיות. בתי הקולנוע הישנים עומדים שוממים וריקים. הספריות כולן במבנים מיושנים. המוזיאונים כנ"ל. המתנ"סים כנ"ל.
כשכבר בונים אולם ספורט או מועדון, זאת בנייה טרומית זולה או מבנה יביל מכוער עם ממ"ד מבטון שצמוד אליו. הכי זול, הכי זמני, הכי מנוכר, הכי מכוער. אין תחרויות לתכנון שום דבר. ההשקעה תמיד מרודדת למינימום. אנחנו נתלים הלאה ביופיים של הגנים הבהאים, כל המסביב מוזנח. ציר המושבה הפך משאנז אליזה לציר מסעדות בכפר שהשתלטו על המדרכות.
מעציב לחיות בעיר שבמשך עשר שנים אחרונות, לא נבנה בה אף מבנה ציבורי משמעותי אחד. בעוד בירושלים נחנכה הספרייה הלאומית ושופץ מוזיאון מגדל דוד לרמה בינלאומית, בעוד בתל אביב נוספים מבני ציבור מדי שנה ברמה גבוהה ועכשיו נבנים משכן המחול של בת שבע, נפתח מוזיאון העיר תל אביב, נבנה מחדש מוזיאון ארץ ישראל, הוקמו 3 מבני מתנ"סים גדולים כמו הבריכה בשוק העלייה – חיפה פשוט דועכת והולכת. דועכת והולכת.
וכל העסקנים הנדלנים המגזרים העולים הגמלאים הירוקים שהקפיאו את העיר הזאת והבריחו מפה עשרות אלפי צעירים יחזרו עוד שבועיים לעוד סבב דגירה במועצה וקפאון עירוני. הפעם יהיה להם תירוץ לקפאון הלאה – בגלל המלחמה…
תיק הבניה אכן נפתח בשנת 1961 אולם היתר הבניה ניתן ביום 16.11.1964. לפיכך ברור שהוא נחנך רק לאחר שנת 1964. יצויין כי היתר בניה זה ניתן לבניית 8 קומות ובנו רק 5 כך שניתן עדיין להוסיף. הבנין הוכרז כבנין לשימור לאור בנייתו בסגנון הברוטליסטי.
לא ירחק היום והבנין יוסב לבנין מגורים יוקרתי .
ל- דן
תודה על תגובתך.. רצוי לשאוף לאיזון בין הפונקציונליות לאסטטיקה.
ל-רות בלומנפלד
תודה על הפרגון. באשר לתאריכים- כך אומרת ויקיפדיה, אבל זה מסתדר גם לוגית. הבנייה הסתיימה בסביבות 64-65, פרס ישראל ניתן למנספילד שנה- שנתיים לאחר מכן. שבת שלום!
ל- רפי
תודה רבה, רפי ידידי, שבת שלום!
כך צריך להיות פוקציונאלי נוח ולא מצבה לאדריכל
מישהו רוצה לשכור משרדים בבניין של השב"כ [ש-ירותי ב-ריאות כ-ללית]?
תודה רבה על המאמר המעניין. המדור האהוב עלי. שאלה התאריכים לא מסתדרים לי אולי טעות: אדר' ויינרוב נפרד מאדר' מנספלד ב-1959. אדריכל מנספלד זכה בפרס ישראל ב-1966.
כל הכבוד לך ידידי ד"ר דוד בר און.שבת שלום ומבורך לך