צמיחה והתעוררות, שינוי דרך ובחירה בהגשמה עצמית, באות הרבה פעמים אחרי שברון לב. אחרי שמישהו או מישהי שאהבנו, עזבו אותנו, לא רצו אותנו, שברו לנו את הלב. בתהליך ההתאוששות אחרי כעס, עצב וחרטה, מגיעה ההארה, ההבנה שכאשר נעשה שינוי, נפסיק לרצות אחרים ונעז להיות מי שאנחנו באמת, נהיה מאושרים יותר ולא נהיה תלויים באדם זה או אחר בשביל אהבה.
קצת עצב וקצת הקלה
האור בא אחרי החושך. פרידה, ניתוק קשר, אהבה שהתרסקה או אדם יקר שעזב אותנו בלי התרעה מוקדמת, משאירים אחריהם תחושה של בדידות ועצב, נטישה, דחייה, חושך וסגירות. יהיה מי שיתאר זאת כחוויה אבודה, תחושת כישלון אפלה ואחרים כמו התרסקות שלוקח זמן לקום ממנה. לא קל להתאושש וגם אם אחרים אומרים לך שזה יעבור, שתמצא אהבה חדשה, זה לא נראה ממשי בשלב הראשון. במקרים בהם הקשר היה כרוך בוויתור עצמי גדול, בתקשורת לא נעימה ובמערכת יחסים לחוצה, הפרידה מלווה בתחושת הקלה. חוויה דו ערכית של קצת עצב וקצת הקלה, בין כובד הגעגוע והכאב לבין קלילות המרחב.
פנינה אומרת שפרידה ממישהו אהוב שעזב את העולם, היא אף פעם לא קלה. בלב תמיד נשאר חור שמסרב להיסגר, וכל מיני דברים קטנים מזכירים את מי שהלך. "מה שעזר לי זאת המשפחה שלי, הנכדה שלי, ותעסוקה הבלתי פוסקת שלי", היא אומרת. ללנה, מה שעזר לרפא את הלב השבור זאת העובדה שהגבר שעזב אותה, עזב את הארץ. "המרחק מרפא" היא אומרת. אביטל מספרת על קשר בו היתה תלותית כל כך עד שכאשר עזב הרגישה שאינה יכולה להסתדר לבד. "אבל זה עבר, וגיליתי שאני יכולה לדאוג לעצמי והיום הוא לא חסר לי בכלל".
נועדנו. זה קשר משמים
אופירה הגיעה אלי לשחרר קשר קרמתי בחור מהעבר שלה. במהלך הטיפולים סיפרה לי את סיפור היציאה שלה מהחושך אל האור. היא הכירה את בן באתר היכרויות. זה היה זמן קצר אחרי שאביה הקשיש, בו טיפלה לאורך תקופת מחלתו, נפטר והשאיר מידה של ריקות בחוויית החיים שלה. היא הרגישה שהכל סתמי וחסר משמעות, וכאשר בן גילה עניין להיפגש איתה, התעוררה בה התרגשות מעודדת.
"התחיל בינינו קשר וזה התפתח מהר מאד. היה לי כל כך ריק אחרי שאבא נפטר, ופתאום החיים שלי התמלאו בעניין. בהתחלה שוחחנו בטלפון אחר כך נפגשנו והלב שלי נפתח. דיברנו על הכל. הוא אמר לי שאיתי הוא יכול לדבר על דברים ועל רגשות שלא חשף מעולם מפני אף אחת. הרגשתי מיוחדת. העוצמות בינינו הלכו והתגברו. התאהבנו", היא מספרת.
גם הוא התאהב? אני שואלת, והיא עונה "הוא אמר שהוא אוהב אותי, שאני הדבר הכי טוב שקרה לו, שנועדנו אחד לשנייה, שזה קשר משמים. הרגשתי כאילו אנחנו מכירים שנים רבות, אולי אפילו מחיים קודמים. זה היה מאד חזק. הייתי בטוחה שאנחנו נשמות תאומות, שלעולם לא ניפרד", היא אומרת, מנגבת דמעה ומחייכת בהתנצלות: "זה עדיין מנגן בתוכי קצת, למרות שחלף זמן".
עברתי את הגשר אל הצד המואר
חלפה חצי שנה והוא התחיל להתרחק. כששאלה מה קורה, היא מספרת שהוא כעס, אמר שלא יכול יותר, שהיא חונקת אותו והוא צריך מרחב. "הוא אמר לי שאני לא מי שהוא חשב שאני, שאני קטנה עליו בכמה מספרים, שזה לא בשבילו להיות דמות אב בשבילי. הייתי בהלם. לפני שנייה היתה פה אהבה משמים ועכשיו הוא רוצה ללכת? בכיתי, התחננתי שיישאר, שנתקן, שנלך לטיפול, הבטחתי שאני אשתנה, אבל הוא הסתכל עלי בבוז והלך… זה היה כאילו מישהו כיבה את האור בלב שלי. הרגשתי התרסקות. חושך. תקופה ארוכה אחר כך כלום לא עניין אותי. פעלתי כמו רובוט, חיים טכניים בלי מעורבות".
היא מספרת שהיציאה מהחושך לאור הגיעה בדרך מפתיעה. "חברה בקשה שאבוא איתה לסוף שבוע. זה היה ממש יומיים לפני הנסיעה כשהיא התקשרה, ספרה שנתקעה עם הזמנה לזוג ואף אחת לא יכולה לבוא איתה, והיא יודעת שאני התרחקתי אבל אולי בכל זאת.
הייתי ברירת המחדל שלה אבל באותו רגע אמרתי לעצמי למה לא? הרי אני רוצה לשחרר את הקרמה ואולי היקום נותן לי פה הזדמנות. באותו סוף שבוע כל מה שסגרתי, נפתח לי. גיליתי שאני אוהבת אנשים ואנשים אוהבים את חברתי, חזרתי לשמוח וליהנות. הרגשתי שעברתי את הגשר מעל נהר הכאב ועכשיו אני בצד השני, בצד המואר, ואני מרגישה חופשיה".
האפליקציה של חי פֹּה…
מאפלה ובלבול לתובנה מוארת
אם עברתם פעם שברון לב, הרי שאתם יודעים על מה אני מדברת, ואם זה כבר מאחוריכם, אז אתם גם יודעים שאפשר להתגבר ולהמשיך בחיים. כיועצת זוגית ומטפלת רוחנית, אני רואה את הצמיחה מעל המשבר וערה לתחושה של יציאה מחושך לאור שמתגלה במהלך הטיפול.
זאת יציאה מאפלה ובלבול לתובנות חדשות, מחוסר אמון להכרה בערך עצמי, ומאובדן דרך לבחירה של דרך חדשה, טובה יותר. לידה מחדש יגידו, חזרה לחיים. אפשר שנשארה צלקת, געגוע ישן שמדי פעם עולה כמיהה לעבר, דמעה שמתגלגלת מעצמה. זה בסדר, זה אנושי, ולא צריך לתת לזה למנוע מאהבה חדשה להגיע לחיים.
לעתים אחרי זמן אתם תגלו שאינכם זוכרים את הכאב ולא את האהבה שהייתה. חברה שראתה את אלוף נעוריה שנטש אותה בגיל העשרה, במפגש לרגל יום הולדת 50 לקבוצת החברים אמרה שהיא לא מבינה מה אהבה בו. מסתבר שלפעמים הלב השבור נרפא, ומגליד ולא נשאר סימן.
לשחרר את החסימה
יוכבד הכירה לפני מספר שנים מוזיקאי שהיה צעיר ממנה, והתפתח ביניהם קשר של אהבה. אחרי חודש עברו לגור ביחד ביחידת דיור ליד בית הוריו. "היה לנו חיבור מטורף. האהבה בינינו פרחה אבל אמא שלו קינאה. היא לא רצתה אותי והסתבר שהוא לא היה מספיק נחוש לעמוד מולה ולהתעקש על האהבה שלנו. מרגע שעברתי לגור שם התחלתי להרגיש לא טוב, גם בתחום המקצועי הרגשתי שיש לי חסימה, וכל האנרגיה שקודם היתה אש ולהבה הלכה ודעכה.
בכל פעם שנפגש עם אמא שלו היה חוזר הפוך, והיינו רבים. יום אחד חזר מאמא שלו וצעק עלי. הרגשתי שאי אפשר להמשיך ככה. אהבתי אותו מאד אבל ידעתי שעלינו להחליט: או להיפרד או להתרחק מהמשפחה שלו ולהציל את היחסים. הוא שתק. לא התייחס. אז אספתי את החפצים שלי והלכתי. נסעתי לאחותי. למחרת הוא התקשר בכעס ובתסכול ואחרי בערך שבועיים הביא לי את שאריות החפצים שלי שהיו אצלו ונפרדנו באופן סופי", היא אומרת.
יוכבד לא מצטערת על הקשר שהיה. "הוא היה האהבה הכי גדולה שהייתה לי אי פעם, ואני עדיין שומרת לו מקום בלב. זכיתי לאהוב. לקחתי סיכון שיתרסק לי הלב והוא התרסק. הרגשתי שריפה פיזית בגוף. כאב פיזי. אבדתי תיאבון, לא הצלחתי להירדם. לא התחשק לי לדבר עם אף אחד, מצאתי את עצמי בוכה בקלות מכלום. כעסתי עליו מאד. המון כעס. עליו, על אמא שלו. החזקתי את עצמי לא ליצור איתו קשר, למרות שמאד רציתי. פעם אחת נסעתי אליו אבל ברגע האחרון נבהלתי מעצמי, וחזרתי הביתה בלי לראות אותו. בהדרגה זה השתחרר".
לאהוב את עצמי מחדש
לאחר הפרידה יוכבד טסה לחו"ל לתקופה קצרה כדי לשקם את האמון שלה בעצמה . "בחו"ל הוא הופיע לי בחלום, בא להיפרד, אמר שמה שהיה לו איתי היה אמיתי. זה שחרר אותי. כשחזרתי הרגשתי שכבר אין עלי חסימות, התפתחתי מבחינה מקצועית וחזרתי להאמין באהבה, קיוויתי והתפללתי להכיר מישהו שיהיה בעלי.
וכך היה. הכרתי בחור, נהיינו ידידים, ולאחר כמה שנים של ידידות הוא התחיל לחזר אחרי. לפני יום ההולדת שלי, הוא הציע לי נישואים, וזה נראה והרגיש כמו הדבר הכי טבעי שצריך לקרות. זאת היתה אהבה אחרת אבל נתתי מעצמי וחשבתי שזה יכול להצליח", היא אומרת בהרהור ומוסיפה: "אבל זה לא עבד, כי הוא היה אנוכי מאד ולמרות שבאמת עשיתי הכל בשבילו ובשביל שיהיה מרוצה זה לא הצליח.
אחרי שנה התגרשנו. הפעם כבר ממש נשברתי. הרגשתי שבזבזתי את המשאלה שלי. אבדתי את ההזדמנות לזוגיות. ידעתי שאני חייבת לצאת מהקשר הזה כי אני ממש סובלת, הולכת ונעלמת ביחסים והוא לא היה נוכח במובן הכי רחב של המילה. ניסיתי לרצות אותו, אבל הרגשתי שקופה, לא משמעותית בשום דרך ואופן עבורו. הקשר הזה הקטין אותי מאד, פגע בדימוי העצמי שלי, ביכולת שלי לבטא את עצמי ולהתפתח.
אחרי שהתגרשנו הרגשתי מצד אחד שהלב שלי התרסק, שכבר אין לי אמון בגברים, ומצד שני הקלה גדולה. לקח לי זמן לאהוב את עצמי מחדש, לקבל את מי שאני ולהרשות לעצמי להתבטא וליצור. רק כשהתעוררתי להבין שאני בסדר, שאני ראויה ונוכחת, התדר שלי השתנה והתחלתי לפגוש אנשים אחרים, אנשים שיודעים להעריך ולכבד אותי".
לאחרונה היא חזרה לאזור המגורים של ילדותה. "דווקא כאן ליד בית ילדותי הכרתי בחור והתחילה להיווצר זוגיות טובה וחדשה, זוגיות בוגרת יותר שיש בה בשלות וחברות אמת. הבנתי שכל מה שקורה לי הוא השתקפות של מה שאני. היום התבגרתי מבחינה תודעתית והחזרתי לעצמי את עצמי".
האפליקציה של חי פֹּה – להורדה כאן…
הגורם שידחוף לצמיחה והתפתחות
שברון לב כתוצאה מפרידה היא חוויה רגשות מורכבת וקשה שמשפיעה על כל המישורים בחיי האדם. בתחילה התחושה של חוסר תקווה וייאוש לא מאפשרת לראות דרכים לשפר את המציאות הנוכחית, מקשות על התפקוד ומובילות לדכדוך והסתגרות. זה משפיע על היחסים עם אחרים ואף על הבריאות הנפשית והפיזית.
חוסר התקווה יכול להפעיל פחד וחוסר ביטחון לגבי העתיד, יחד עם קושי ליצור ולקבוע מטרות חיוביות להמשך החיים. ההרגשה שנעזבת כי לא היית מספיק טוב או טובה עבור הצד השני משאירה ספק בערך העצמי, וחשוב להזכיר שהערך שלך לא תלוי באחרים. התמודדות עם התחושה של "לא מספיק טוב" יכולה להיות גורם שידחוף אותך להתפתח ולצמוח.
ציפי עברה גירושין קשים מגבר אלים ולאחר זמן הכירה אדם חדש. "הכרתי גבר אחרי המון עבודה על אמון, והכנסתי אותו ללבי ולביתי. גרנו שנתיים יחד. עזרתי לו להתפתח בעבודתו כעצמאי, והייתי שם בשבילו בכל מובן. היא היה הרבה שעות במחשב. בהתחלה חשבתי שזה קשור לעבודה אחר כך אמר שהוא משחק, ויום אחד נכנסתי למחשב שלו וראיתי שהאדון נמצא באתרי היכרויות.
החלטתי לעשות לו תרגיל. פתחתי כרטיס באחד האתרים שראיתי שהוא די פעיל שם וערב אחד בעודי במיטה והוא כהרגלו בחדר העבודה עם המחשב, נכנסתי לאתר ואופס, הבחור החל להתכתב איתי. התקשקשנו קצת וברגע שנתן לי את מספר הטלפון שלו קמתי והזדהתי כבחורה מהאתר. הוא נחרד ואמר לי "זה לא מה שאת חושבת" אבל ראיתי מספיק. זה נתן לי להבין שאני צריכה להתפתח, לדאוג לעצמי ולא לחכות שגבר יהיה שם בשבילי.
רמות אושר שלא הכרתי
רעיה סיפרה שכשהייתה בזוגיות עם רון, היא חוותה רמות אושר שלא הכירה. "כשהייתי איתו הרגשתי מלכה. מאז שהקשר הסתיים, אני מרגישה שאין טעם לכלום", סיפרה. היא הגיעה אלי כדי לעבור תהליך בו תמצא מחדש את הצדדים החיוביים בעצמה ובחייה, תחזור לעשות את מה שהיא אוהבת ותוכל לחוות הצלחה ושמחה. הקשר עם רון הסתיים בפתאומיות כאשר הוא נפגע בתאונת דרכים, ובתקופת האשפוז ואחריה, הילדים שלו הרחיקו אותה ומנעו את המשך הקשר.
למרות שהתהליכים אחרי הפרידה יכולים להיות מאתגרים, הם מציעים גם את ההזדמנות להתפתחות אישית. באופן טבעי הפרידה מתחילה בכעס. התפקיד הטבעי של הכעס הוא לשחרר את הרגשות הכלואים. "כעסתי על עצמי, כעסתי עליו, על הילדים שלו, למעשה כעסתי על כל העולם בהתחלה" אומרת רעיה.
אחר כך הגיעה ההשלמה, קבלה של המציאות הכואבת. "אחרי שכעסתי הרשיתי לעצמי את העצב, את חווית האובדן, שבר של האהבה. עכשיו אני רוצה להתמקד בעצמי, למצוא את השלמות הפנימית שלי, את המשמעות והדרך שתהיה טובה לי כדי שאוכל להיפתח מחדש לחיים", היא אומרת באופטימיות.
לחזור לחיים, להיוולד מחדש
פרח הכירה את פרדי אחרי שהתגרשה. הם לא גרו יחד אך כאשר הגיעו לגיל פרישה, נפגשו כמעט בכל יום, למעט הימים בהם הילדים שלו היו מגיעים אליו וביקש להיות איתם לבדו. לפני שנה היא חלתה והחליטה להתחיל תהליך של שיקום דרך שינוי תזונה ושינוי תודעה.
"הרגשתי שהקארמה משתחררת", היא אומרת "פתאום התחילו להיות בינינו חילוקי דעות, הגישה שלו לחיים שהייתה שונה משלי. הוא רצה לצאת לבלות ואני לא יכולתי בגלל המחלה שלי אז זה הפריע לו. היו לו הרבה כעסים והוא לא ידע לשוחח ולדבר על הבעיות שלנו. זה הוביל למצב שהקשר הסתיים.
איך הסתיים? סוג של פיצוץ בטלפון כשאמרתי לו שאני לא יכולה לבוא איתו למקום אליו רצה לנסוע. אז הוא אמר שאם כך הוא לא יצא איתי יותר לשום מקום. אמר שהוא לא רוצה להעמיס עלי את כל הכעסים ולפגוע בי, אז הוא עוזב. לא רצה לפגוע ופגע", היא אומרת וצליל של מרירות מלווה את הקול שלה. "עברה שנה. בהתחלה חיכיתי שיתקשר, שיפסיק לכעוס ויחזור ונדבר, אבל לאט לאט הבנתי, שאני לא מחוברת למציאות. ואז קרסתי מכל הבחינות. פיזית נפשית מנטלית רגשית. סוג של מוות.
ישנתי על מזרון יוגה על הרצפה במשך 3 חודשים. לא רציתי לחיות. יום אחד פתחתי פייסבוק וראיתי פוסט של חברה על כך שהיא תמיד מוכנה לעזור למי שצריך. עברו כמה ימים ובסופו של דבר העזתי לבקש ממנה עזרה. למחרת דיברנו. היו לי המון חרדות ובהדרגה תוך כדי שיחות התחלתי לצאת מזה. התחלתי ללמוד את עצמי מחדש. לצאת מהחושך שהייתי בו אל האור.
בגלל שהייתי אצלו רוב הימים, לא היה לי כמעט קשר עם אנשים אחרים, לא חברות ולא חוגים. בעקבות השיחות עם החברה התחלתי ללכת לחוגים, להתחבר שוב לאנשים. היום, אני עדיין לומדת את הכוחות ואת היכולות שלי.
אני רואה את ההשתחררות שלי מתחושת האובדן, מהחושך שהייתי בו. אני נפתחת לעולם, נוגעת, מדברת על דברים, מקשיבה לתחושות שלי. בעבר הייתי מוכנה לעשות הכל בשביל הבן זוג והעלמתי את עצמי. כיום אני חווה צמיחה אחרי הפרידה. בעייני זה לעבור ממוות לחיים. אני מרגישה שנולדתי מחדש.
הכלבה שלמדה אותי אהבה
את מאשי אני מכירה מספר שנים, אבל את סיפור הלב השבור שלה סיפרה לי רק השבוע. ולא סתם לב שבור אלא פרידה מכלבה שלטענת מאשי, באה ללמד אותה אהבה. אם היה לכם פעם בעל חיים שאהבתם מאד, כזה שהיה שם בשבילכם ללא תנאי, תמיד שמח לראותכם, תמיד מוכן להתלטף איתכם, אתם יודעים איך זה מרגיש לאבד אותו.
"כשהכלבה שלי שנפטרה, עצרתי ואמרתי לבעלי, זה רגש שמעולם לא הכרתי שקיים בי. צער עמוק שלא ידעתי שאני יכולה לחוות", אומרת מאשי. "המוות של טאו הפגיש אותי עם התפקיד שהיה לה בחיים שלי. לחבר אותי לילדה הפנימית שבי, לטפל בטראומות שלא ידעתי שהיו לי ולהרשות לעצמי לגעת ברגשות. אני אדם מעשי, מחפשת פתרונות. טאו עזרה לי להתבונן על הרגשות שלי.
כל רגש שעלה בי עם המוות של טאו הפגיש אותי עם עצמי ועשה את מי שהאני היום בזכותה. לאחר מותה לא רציתי להישאר עם הריק הזה. רציתי למלא את הבור שנוצר בלבי והיו לי המון שאלות". אמרתי לה שמותר לה להרגיש, שהתשובות נמצאות בתוכה, והיא אמרה שבזכות המשפט הזה הצליחה לחזור למפגש עם עצמה.
"אבדתי המון אנשים יקרים לאורך החיים" אומרת מאשי ומוסיפה: "זה עצוב. אבל לא היה קושי כמו כאשר הכלבה נפטרה. אני מבינה את ערך החיים. ליוויתי אמא חולה, ליוויתי חברים חולים אבל טאו הכלבה היתה טהורה. היא היתה האהבה שחסרה לי בילדות, היא היתה כרית הדמעות שלי כשהיה לי קשה, היא היתה זאת שקבלה ואהבה אותי ללא תנאי.
היא מלאה אצלי חלל גדול מאד. לא נסעתי לבתי מלון ולא לסופי שבוע כי לא רציתי להשאיר אותה לבד עד כדי כך היא היתה חשובה לי. טאו הפגישה אותי עם הילדה הפנימית שלי ועם הכאב שלה, ולמדתי דרך הכלבה להתחבר לרגשות שלי. משם צמחתי".
אחרי שהכלבה נפטרה, מאשי חשבה שהיא לא רוצה יותר כלבים "אבל בשביל בעלי, שלא יהיה לבד כשאני בעבודה, הבאתי כלב מצער בעלי חיים", היא אומרת. "כשהלכתי לאמץ את הכלב החדש, טאי, הבנתי שהכלבה האהובה שנפטרה, למדה אותי להעניק מעולמי הרגשי גם לאחרים. היא הראתה לי שיש בי עושר רגשי ואהבה".
תודה על התגובה. זה נחמד ששניהם בסופו של דבר מצאו אהבה
סיפור על מהפך בחיים.
חברתי הטובה הכירה בלימודיה באונ' חיפה את הגבר של חייה, סטודנט להנדסה אזרחית בטכניון. הם שכרו דירה יחד בנוה שאנן וכשקיבל עבודה במרכז הארץ החליטו במשותף לעבור לתל אביב. לשמחתה תוך כמה חודשים מצאה שם עבודה והוא השתלב במשרד תכנון גדול. הייתה ביניהם אהבה גדולה שהובילה כעבור זוגיות של שלוש שנים ומעבר הדירה, גם להחלטה להתחתן. בחתונה התגלה 'משברון'. הוא רצה חתונה צנועה ומשפחתו קטנה. היא באה ממשפחה מורחבת וגדולה ורצתה חתונה מפוארת. לבסוף מצאו מקום ששניהם אהבו בטבע, אך לא התפשרו: התקיימה חתונה בטבע ואחריה מסיבה גדולה באולם מפואר. זה היה סימן לבאות: אמנם אהבה מאד את בן זוגה שהפך לבעלה. בשלב מסויים כשנוצרה הזדמנות לרכוש דירה בחיפה החליטו שעדיף לגדל משפחה בחיפה, סמוך להורים שלהם. בעלה המשיך לעבוד בתל אביב. מכיוון שהתקשה בנסיעות מדי יום, העלה רעיון עם עוד שני חברים שעבדו איתו במשרד וגרו בצפון לשכור דירה קטנה שתשמש אותם 2-3 ימים בשבוע לישון במרכז, ובסופי שבוע אפשרות להשתמש בה כיחידת נופש, או לסבלט אותה. עם הולדת בנם, אשתו פחות התלהבה מהרעיון שבעלה ישן יומיים בשבוע בדירה בתל אביב. על רקע זה החלו מריבות קטנות, שהפכו לחשדנות שזו 'דירת סטוצים'. בהתחלה לא רצתה להטיל וטו על הדירה, ואפילו נהנתה מהאפשרות לבלות כמה סופי שבוע עם חברות שהכירה כשעברו למרכז, בלי צורך במלון. אך מנגד ראתה בזה התחמקות של בעלה מעומס גידול בנם. כשנכנסה להריון שני עבור כמה חודשים דרשה שהסידור הזה ייפסק. היא ניסתה לשכנע את בעלה לוותר על שכר גבוה ולעבוד בחיפה, אך הוא סרב.
לשניהם הבשורה הקשה הייתה שהיא הפילה. לחברות שלה סיפרה שהיא מאשימה את בעלה במתח ובלחץ שנוצרו, גם ממנו וגם מתקופת הקורונה.
המצב הזה הביא לקרע רציני יותר. שניהם הרגישו שהאדם איתו התאהבו והתחתנו השתנה לבלי היכר אחרי הילד הראשון. הם הלכו לטיפול זוגי אך בעלה החל לדבר בגלוי על רצונו להתגרש, בעוד היא מסרבת. בשלב הזה הרגיש שהיא תלותית בו. כשרצה לצאת לקורס לימוד תוכנה בחו"ל, סירבה והחליט לצאת בכל זאת. בנתיים קודם במשרד התכנון לנהל מחלקה שלמה עם פרויקטים חדשים, לכן האריך את חוזה השכרת הדירה הפעם לבדו ועבר לגור שם תוך שהוא מנסה לשכנע את אשתו לעבור שוב. היא נאלצה להסכים לעבור שוב, כי המשיכה למרות המתחים ביניהם לאהוב אותו ורצתה שינסו שוב להיכנס להריון. המעבר לתל אביב היה קשה לה ללא התמיכה והמסגרות להם התרגלה כבר בחיפה. הלחץ והאחריות בעבודה גרמו לכך שעבד שעות נוספות רבות לצד מהנדסת צעירה שהייתה חלק מגיוס עובדים חדשים לצורך הפרויקט הגדול. השעות הרבות ביניהן הובילו לרומן. איתה הרגיש משוחרר, 'באותו ראש', ואף נסע איתה לכנס מקצועי בחו"ל, שם התפתח קשר רומנטי מלא. הקשר איתה התפתח הלאה, והיא התאהבה בו וניסתה לשכנע אותו להתגרש. אשתו הרגישה בחושיה, שגם כשהוא בבית, התנתק רגשית מחיי הנישואין, לא קיימו יחסים אינטימיים. הדיבורים על להתגרש צפו ועלו מחדש והיא החליטה לחזור לחיפה עם התינוק.
ההחלטה להיות גרושה עם ילד הייתה קשה מנשוא. זו הייתה תקופת התאוששות מהקורונה, והיא עברה תקופה של חרדות, דכאון וחולשה. הקשר הזוגי הלך והתפורר גם בתקשורת בסיסית ביניהם. כעבור חודש בלבד, התגרשו. כעבור חצי שנה התחתן בשנית עם המהנדסת במשרדו ולפני שנה נולדה בתם.
אשתו עברה תהליך עם אחת מחברותיה, שעל רקע גירושיה התוודתה שהיא מאוהבת בה שנים רבות. השתיים עברו להתגורר יחד תוך שלאט לאט היא נפתחת לנהל קשר אינטימי עם אשה. לאחר כמה חודשים הקשר הזוגי המוצלח הוביל לחתונה, והשתיים נישאו.