מים שקטים חודרים עמוק • הקשר בין המים לנפש האדם

בעולם הדימויים מים מייצגים את נפש האדם. כמו המים כך גם המרחב הרגשי פעם סוער ופעם רגוע, פעם עמוק ופעם רדוד, פעם זורם ופעם תקוע כמו שלולית. התגובות הרגשיות כמו המים, אינן יציבות ומשתנות כל הזמן. פעם התגובה הרגשית תהיה שמחה ופעם עצב, לעתים התגובה תהיה שקטה ובפעמים אחרות סוערת וקולנית, דרמטית עד דמעות.

המים זקוקים לכלי כדי לא להישפך לכל עבר, כך גם העולם הרגשי זקוק לתהליכים, לתודעה ומשמעות כדי להימנע מסבל ולעצור את הדרמות הרגשיות של החיים כאשר הן מאיימות להציף.

במעמקי בריכת הנפש

לפי הפסיכולוג קרל יונג, המים מסמלים את התת-מודע, את האזור הלא מודע. הזרם יכול להיראות רך ושקט או חזק ועוצמתי, וכך גם רמות התת מודע, האזור המוצל של האישיות, מעמקי בריכת הנפש בה אנו מחזיקים את הרגשות הנסתרים ואת אלה שנדמה לנו שאסור לנו להרגיש כמו שנאה ורוע. לפי יונג דימוי המים מתייחס למקבץ של מחשבות וחוויות חשובות, ועל ידי התבוננות פנימה אל דימוי מאגר המים, מאפשרת לאדם להתחבר עם חלקים רבים יותר מעמקי נפשו, ולקדם תהליכי שינוי ותמיכה בהתפתחות האישית.

לעומת יונג, הפסיכולוג פרויד שהעמיק בחקר חלומות, מצא כי המים מופיעים בחלום כסמל לרגשות, תחושות וחוויות משתנות. ים רגוע יכול להיות סמל לרגשות נוגעות לשלווה ולהחלמה, וים סוער יכול להצביע על רגשות שקשה לאדם לשאת והוא מתקשה להתמודד איתם בעודו ער. מאחר ופרויד ראה את המבנה הפסיכולוגי כתהליך של מאבקי שליטה והתמצאות, ההתייחסות לאלמנט המים לתפיסתו מסמל אי ודאות ופחד.

זיכרון נעים מהרחם

כאשר אדם נכנס לאמבט מלא מים, לבריכה או לים רגוע וצלול, הוא חווה רגיעה. מאחר ומשקל הגוף קטן פי 6 בתוך המים, התנועה נהיית קלה יותר גם למי שמתקשה לנוע על פני האדמה, מה שמאפשר לנוע, לאמן את הגוף ולעבור טיפול במים כחלק מתהליכי החלמה.

המפגש הראשון שלנו עם מים היה בהיותנו עובר ברחם אמנו, שם שהינו במעטפת מי שפיר שהגנה מפני פגיעה בבטן האם, וכן תמכה בהתפתחות האברים הפנימיים. העובר נע בתוך המים ומפתח מנגנוני תנועה, שלד ושרירים. הספיגה של מי השפיר נעשית דרך כלי הדם העובריים, והחל משבוע 18 להריון, העובר בולע בין 200–500 סמ"ק ביום של מי שפיר ומקבל דרכם חומרי הזנה וגדילה.

למים יש איכות מרגיעה והם מעדנים את גלי הקול שעוברים דרכם. אולי זה ההדהוד בין המים בתוכנו לבין המים שבחוץ שעושה לנו את זה, אולי הזיכרון שיש לנו מהימים שהיינו עובר הצף במי השפיר, או שזה המגע המלטף של המים, שמסיר מעלינו מתחים.

המים הבוראים והמים ההורסים

בלי מים אין חיים. במיתולוגיה המים מייצגים היווצרות ויצירה. ברוב התרבויות מתוארת בריאת העולם דרך תהליכים הקשורים במים. המים מטהרים, המים מאפשרים לידה מחדש והתקדשות וטבילה במים מכשירה את האדם לתהליכים הדורשים טוהר וניקיון רוחני. הים מבדיל בין עולמות האדם לעולמות החיצוניים, בהם רק האלים יכולים לשהות, וכך גם הנהרות המובילים את הנשמה אל העולם הבא.

הדמויות והמיתולוגיות הקשורות למים שונות בין התרבויות, ובעומק המים כמו בעומק הנפש, מסתתרות מפלצות. פעם יהיה זה דג ענק כמו לוויתן או יצור טורף כמו תנין, ובפעם אחרת מפלצת כלשהי שתפקידה לאתגר את הגיבור ואת האנושות כולה.

בספר בראשית היתה הרוח מרחפת על פני המים, וביום השני מסופר כי הבדיל בין המים מתחת לרקיע לבין המים אשר מעל לרקיע. ביום השלישי הבדיל בין ים ליבשה. המים הם מקור חיים ומאפשרים צמיחה ופריון. נהרות גן עדן הם אלה שהשקו את הגן אך כדי שעשב השדה יוכל להתקיים, היה צורך בממטרים של גשם. המים בונים והמים הורסים, המים מתמידים וחוצבים בסבלנות בסלע, הגלים שבים ומכים בחוף. במיתולוגיה חטאי האדם גרמו למבול, והמים שהיו מקור חיים, הפכו למקור הרס. כיום אנו עדים לכך שוב, שחטאי האדם בפגיעה באקולוגיה של העולם גורמים לשינויי מזג אוויר, לעתים לשיטפונות ולעתים לשרפות והתייבשות.

מים קדושים ומבורכים

המים מייצגים ניקיון, טהרה וריפוי רוחני וגופני. הם משמשים בטקסים רוחניים, טקסי טהרה, רחצה וטבילה. בדתות רבות יש שימוש בביטוי "מים קדושים", מים שעברו ברכה על ידי כוהן דת או שנובעים ממעין טבעי שרחצו בו אנשים שיוחסה להם קדושה. ביון העתיקה היה זה ה"קרניפס" , מים שנאספו לאחר שכיבו איתם את הלפידים במקדשי האלים. המים האלה שמשו כדי לטהר טומאה וליצור מרחב מקודש. בנצרות המים הם מי טבילה, מי נהר הירדן או מים שבורכו במהלך התפילות. כדי לברך חפצים או את המרחב מתיזים מים וטובלים את החפצים באגני טבילה. כך גם ביהדות, טובלים במקווה כדי להיטהר, וגם את החפצים שרוצים לטהר מטבילים. ביהדות ישנם טקסים רבים הקשורים ב"מים קדושים" ותפקידם לבחון את מידת הטוהר. בנוסף יש מאמינים שמים שבורכו על ידי צדיקים יביאו רפואה וברכה למי שישתה או ירחץ בהם. באסלם רוחצים לפני כל תפילה חמש פעמים ביום, בדת השינטו מטהרים במפל מים ובהינדואיזם רוחצים במי נהרות קדושים כמו הגנגס. ברוב הדתות נהוג לרחוץ גם את גופות המתים ולטהר אותן לפני המעבר לעולם הבא.

הרגישות של המים

מחקרים שנעשו החל משנות ה90 מעלים סברה שהמים מגיבים למחשבות שלנו וגם למילים שנאמרות בסביבתם. בדקו מים שעברו התייחסויות שונות בעזרת הקפאה והתבוננות במיקרוסקופ על האופן שבו ההקפאה מארגנת את המים. נראה כי מים שהיו בסביבת מילים כמו אהבה, חברות ונאמנות, כמו גם מים שבורכו על ידי אנשים שהיו להם כוונות טהורות, ונמצאו בסביבה בה המחשבה חיובית, הסתדרו בהקפאה בצורות הרמוניות כמו פתיתי שלג, בעוד מים שהיו בסביבה בה נשמעו קללות והשפלות התארגנו בצורה כאוטית, בבלגן בלי סדר ובלי הרמוניה. אפשר לחשוב מתוך כך, שבסביבה משפילה שיש בה דיבור ומחשבה שליליים, המים בגוף שלנו נמצאים במצבים לא הרמוניים ותומכים בתקיעות, בעוד כאשר נמצאים בסביבה אוהבת ומפרגנת, וכאשר המחשבה חיובית, הזרימה מתאפשרת והאדם חווה צמיחה והתפתחות חיובית.

הטענה לגבי הרגישות של המים התקבלה בקרב המדענים בלעג גדול. אבל המדען היפאני מסארו אמוטו טען שביצע בשנת 1999 מאות ניסויים במים והוכיח שהמים יכולים לקלוט רעיונות, מילים, מוסיקה ומחשבות. לטענתו מולקולות המים מושפעות מתוכן, והמים משתנים עד לרמת המבנה המולקולרי שלהם. הוא השמיע למים רעיונות, מילים, מוסיקה ותפילות ואחר כך צילם את המים בעזרת מיקרוסקופ אלקטרוני. המסקנות שלו לגבי יחסי הגומלין שבין התנהגותנו למצב המים בגופנו, יכולות לעזור בשיפור הבריאות הפיזית והנפשית. עלינו להבין שמה שאנחנו חושבים ואמרים, כמו גם הסביבה בה אנו נמצאים, משפיעים על המים בגופנו ומתוך כך, על החיים שלנו. מוטב לנו לחשוב טוב, לדבר טוב, לעשות טוב ולשהות בסביבה שטובה לנו.

המים בגוף האדם

הנה כמה עובדות על מים בגוף האדם, ומסתבר שיש הבדל בין גברים לנשים, בעיקר בשל הבדלים במסת השומן והשריר בין המינים. אצל גברים יש בין 55 ל 70 אחוז מים בגוף, בעוד אצל נשים בין 50 ל 65 אחוז. מבחינת המשקל, 60 עד 70 אחוז ממשקל הגוף הוא מים שרובם נמצאים בתוך התאים ונקראים ציטופלסמה. יתרת המים נמצאים בנוזל הבין תאי ובלימפה, ובנוזל שבתוך כלי הדם, ונקרא פלסמת הדם. המים עוברים בגוף בעזרת הפרשי לחצים והפרשים בריכוזי חומרים שונים. התכונות שלהם כממיסים לחומרים השונים וכמהות זורמת, מאפשרות להוביל חומרים בגוף ולהזרים פסולת מהגוף החוצה.

לאדם ממוצע יש בגוף בערך 100 אלף קילומטר של כלי דם מסוגים שונים. אורך בלתי נתפס שמזרים את הדם, את הנוזלים יחד עם כל אשר מומס בהם, אל האברים ומתוכם. המערך העצום הזה לא מתפקד טוב כשאין מספיק מים בגוף. במצב של התייבשות קשה זרימת דם לכליות מצטמצמת מה שגורם להקאות שמחריפות עוד יותר את מצב ההתייבשות, יש התכווצות של כלי דם היקפיים שמובילים דם לרגליים ולידיים, ומתחילות הפרעות בהכרה, בראיה ובשמיעה. השלב הבא בהתייבשות עלול להיות "מכת חום", כמו במצבים של מאמץ יתר, חום הגוף עולה על 40 מעלות צלזיוס, וללא טיפול, מערכות הגוף מתחילות להיהרס.

לרחוץ את הידיים

היום ברור כי רחיצת ידיים במים וסבון היא פעולה חשובה ביותר לשמירה על הבריאות. אך לא תמיד היתה הבנה שיש קשר בין ניקיון לבין בריאות. למעשה עד 1847, רופאים לא רחצו ידיים ואנשים רבים מתו מזיהומים לאחר שהרופאים טפלו בהם.

ב1847 ד"ר אוגוסט סמלוויס  שהיה רופא בבית חולים בהונגריה, הבחין שבמחלקת הלידה נשים רבות מתו מזיהום לאחר מפגש עם אנשים שלא רחצו את ידיהם. הוא שינה את נהלי ההיגיינה של רופאים ואחיות ומספר הנשים שנפטרו מזיהומים אחרי לידה הצטמצם באופן משמעותי.

לשתות לטבול ולהשתחרר

מים הם מקור חיים ושתיית מים חשובה מאוד לתפקוד כל האברים בגוף כמו גם לטיפוח היופי והעור. המים מעניקים לחות המונעת קמטי יובש, המים עוזרים לשטוף, את הגוף מרעלים הפוגעים בעור ובשיער, המים מנקים, מרעננים ונותנים תחושת התחדשות.

מאז התקופה העתיקה, ידוע השימוש במרחצאות ביון, ברומא, בנהרות מקודשים בהודו ובאפריקה, באסיה ובישראל. הרמב”ם המליץ לאבות ללמד את בניהם להכיר את המים, משמע ללמוד לשחות, כדי לשפר את הבריאות. היכולת לצוף במים עוזרת לתחושת השחרור, השחייה מול התנגדות המים מאפשרת חיזוק שרירים, והקלילות של הגוף בתוך המים מאפשרת תרגול תנועה ושיפור זרימת הדם.