פעם היה פה קולנוע

רחוב קיבוץ גלויות, חיפה

הלכתי באחד הימים לשוק הפשפשים שבחיפה, שנמצא לאורך קיבוץ גלויות. לרחוב הזה ישנה היסטוריה עשירה, ומי שהתגורר בחיפה לפני קום המדינה, זוכר שבעבר נקרא הרחוב 'עיראק'. זהו רחוב שבעבר שימש כציר תנועה מרכזי בעיר התחתית שבחיפה, שנמצא לא רחוק מואדי סלאיב. כאשר הולכים לאורך הרחוב, מגיעים לבית מספר 42, שם יש בית קליה של שי פלקון.

הציור העתיק

ברחוב קיבוץ גלויות 42, במבנה ישן מהמאה -19 מהתקופה העותומאנית, נמצא בית קלייה פלקון, שבו ממליחים גרעינים כבר מעל 60 שנה. המקום משופץ ויפה. כאשר הבעלים של בית הקליה, שי פלקון, סייד את אחד מהקירות, הוא גילה ציור קיר עתיק וענק, באורך של כמטר וחצי ורוחב כמעט 5 מטרים, בו נראית זירת קרב.

בציור רואים מטוס ישן שנופל לים, אוניות מלחמה עם דגלים של צרפת בריטניה וטורקיה, למעשה זהו תיאור של קרב במלחמת העולם הראשונה. כמו כן, רואים בציור מסילת רכבת, אותו קו שחיבר בין חיפה לדמשק בראשית המאה ה 20. יש לציין שבניין זה עבר מספר גלגולים, למשל היה בו פעם בית מרחקת. ברחוב ישנם עוד עסקים מוכרים כמו בורקס בכר העגלה.

בית הקולנוע הדר

בצד השני של הרחוב, מול בית הקלייה פלקון, ישנו מבנה עגול ומתפורר, שבעבר היה בית קולנוע, קולנוע הדר.

לפני שנמשיך לספר על בית הקולנוע לשעבר, נגיד משהו לגבי השם 'קיבוץ גלויות'. למעשה הוא מוזכר בתנ"ך, כשמשה רבינו מבשר לבני ישראל לפני מותו, בטרם הכניסה לארץ ישראל, שעם ישראל יחטא בארץ מולדתו ויגלה ממנה, אך הם ישובו למולדתם ואפילו יהיה להם יותר טוב מאשר לאבותיהם.

קיבוץ גלויות 27

כאמור, הבניין הישן המעוגל ברחוב קיבוץ גלויות מספר 27 שימש בעבר כבית קולנוע, עוד בימים שקראו לרחוב, 'רחוב עיראק', הנמצא סמוך לשכונת ואדי סאליב. מבעד לאשנבים קטנים שבבניין, שמלא בחפצים ישנים, אפשר היה להבחין במושבי אבן ישנים, של אותו בית הקולנוע דאז 'הדר'. זהו שטח של 3,000 מ"ר, ושימש בתקופות שונות גם כמועדונים, ובמשך שנים רבות נותר נטוש. נחזור לרגע אחורה בזמן.

איך הכל תחיל

איברהים ביי אל ח'ליל (1877 – 1937) שהיה מושל חיפה בשנים 1911-13 (תחת השלטון העות'מני), היה בן למשפחה מוסלמית עשירה, שהחזיקה בבית מפואר ברחוב חמאם אל פאשה בוואדי סאליב (הוא נרצח ב-1937 על ידי מתנקשים). היו ברשותו מספר נכסים, אחד מהם בקיבוץ גלויות.

יותר מאוחר, בשנת 1946 הוגשה לעירייה בקשה בשם "יורשי תאופיק ביי אל ח'ליל" לאישור תכנית לקולנוע "אל נאסר". על התכנית היה חתום האדריכל והמהנדס מקסימיליאן רומאנוב, שתכנן קולנוע עצום ולפי התוכנית אמורים היו להיות בו 366 מושבים, 13 תאים עם ארבעה מושבים, ויציע עם 318 מושבים.

אכן, הקולנוע נפתח בשנת 1949, ברחוב עיראק 27. זה היה קולנוע מפואר ומשוכלל עם מכונות הקרנה חדישות ומכונה מיוחדת לשמירת צליל נקי ולוויסות עוצמתו, עם צנרת אוורור מודרנית. מתוך: פרק 21 ״קולנוע הדר״.

שמו של בית הקולנוע עלה לכותרות אחרי מבצע קדש (1956) כשהאמריקאים לחצו על ראש הממשלה, בן גוריון לפנות שטחים שנכבשו בסיני ורצועת עזה. בקולנוע "הדר" נערך בנובמבר 1956 כינוס והתקיימה הפגנה שיצאה מרחוב קיבוץ גלויות לציון התנגדות לפינוי סיני ודוד בן גוריון נשא בקולנוע זה נאום בחירות במטרה להראות  שליטה בשכונה זו. 

בית הקולנוע הפסיק לפעול בשנות ה 70

בשנת 2013, פורסמה כתבה בנוגע לתוכניות עבור מקום זה. "חברת שבט גד, שבבעלות האחים יוסף ורונן סיונוב, רכשה את בית הקולנוע 'הדר' בוואדי סאליב ב-2.6 מיליון שקל. החברה מייעדת אותו ללופטים לאמנים ולבית ספר לאמנות. המוכרים הם קבוצת אנשים פרטיים".