שעון בן חַיִל: על מגדל השעון בחיפה בין מזרח ומערב • דותן ברום

"מראש מגדל גבוה
צופה שעון גדול.
הו, בואו נא לשמוע
איך הוא דופק בקול:

טיק טק, טיק טק!
דופק שעון בן חיל
ביום וגם בליל
דופק, דופק הוא כך –
טיק טק, טיק טק,
טיק טק, טיק טק, טיק טק".

(לוין קיפניס)

שבעת מגדלי השעון

בסיורים שלי בעיר התחתית של חיפה אני נוהג לעצור לצד מסגד ג’רינה היפה הניצב בצלו של מגדל הטיל. אני עוצר שם בעיקר כדי לספר על מגדל השעון המפורסם שנבנה מעל המסגד בראשית המאה העשרים. זה, כמובן, סיפור מרתק, אבל הוא רק חלק מסיפור רחב ומעניין בהרבה: במפנה המאה ה־20 נבנו בזה אחר זה שבעה מגדלי שעון בשטח שלימים יכלל בפלשתינה־א"י המנדטורית: בירושלים, ביפו, בחיפה, בצפת, בנצרת, בעכו ובשכם.

המגדלים (לפחות רובם, אבל לא נטריח אתכם במחלוקת במחקר) הם חלק מכמאה מגדלים דומים שנבנו ברחבי האימפריה העות’מאנית לרגל חצי יובל לשלטונו של הסולטן עבדול חמיד השני. לכאורה, הקמת המגדלים היא ארוע פשוט, אבל למען האמת מתגלמת בו דרמה גדולה, שבלבה מפגש בין מזרח ומערב ומאבקים על כח פוליטי ועל זהות.

חמש התפילות היומיות באסלאם

במשך מרבית ימיה של האימפריה העות’מאנית, בדומה לאימפריות המוסלמיות שקדמו לה, נשענה חלוקת היממה על חמשת התפילות היומיות באסלאם. כל תפילה כזאת נפתחת בקריאת המואזין, ששימשה את הציבור גם כעזר קולי לקביעת הזמן. כך, למשל, היה אפשר לקבוע פגישה מיד לאחר תפילת הבוקר או להחליט שיום העבודה מסתיים בין התפילה השלישית לרביעית. כל זה השתנה במאה ה־18, כששעונים מכאניים בסגנון אירופאי החלו לחדור אל תחומי המדינה העות’מאנית. אבל השינוי הדרמטי באמת הגיע באמצע המאה ה־19.

האימפריה העות’מאנית בראי ההיסטוריה

לאורך מאה זו, עברה האימפריה העות’מאנית סדרה של רפורמות משמעותיות מאוד. באמצעותן הובילה המדינה העות’מאנית תהליכי מודרניזציה בשטחיה. המודרניזציה הזאת היתה גם בתחום מדידת הזמן – מוסדות שונים באימפריה החלו להשתמש ולאכוף זמן שנמדד במדויק על ידי שעונים מכאניים, חלקו באופן שמוכר לנו היום, כלומר ביממה שמתחילה בחצות הליל (מה שכונה "בסגנון מערבי" או "בסגנון זר"), וחלקו באופן שהיה מחויב עדיין לקביעת הזמן על ידי השמש, כפי שנהוג בתפילה המוסלמית, עם יממה שהחלה בשקיעה (“בסגנון תורכי").

מכל מקום, שתי השיטות היו מהפכה של ממש שהפכו את הזמן לתחום, למדויק ולחותך, בניגוד לזמן הנזיל הרבה יותר שאפיין את התקופה הקודמת, שהוכתבה על ידי קריאות המואזין.

מגדלי השעון

מגדלי השעון, אם כן, היו שופרי השלטון שבישרו על השינוי התרבותי והחברתי העמוק שעברה האימפריה במסגרת תהליך המודרניזציה שלה. לא לשווא הם נבנו בימי שלטונו של הסולטן המזוהה ביותר עם תהליכי המודרניזציה – עבדול חמיד השני, מי שבמובנים רבים היה הסולטן האחרון של האימפריה (אף כי אחריו שלטו מהמט החמישי והשישי, אבל שניהם עשו זאת לאחר מהפכת התורכים הצעירים וכמעט ללא סמכות שלטונית בפועל).

הם שיקפו את האידאולוגיה החמידית שתבעה קִדמה, אבל שיקפו גם את שליטת השלטון המרכזי בשטחי האימפריה, במיוחד אל מול כחות אירופאיים שונים שנציגים מטעמם – מיסיונרים, דיפלומטים, תיירים, צליינים, סוחרים ואחרים – החלו לנכוח יותר ויותר בשטחיה.

מגדל השעון בירושלים

דוגמה טובה לכך הוא מגדל השעון בירושלים. מדובר במגדל רבוע, ששתיים מפאותיו הראו את השעה "המערבית", בעוד ששתי פאותיו האחרות הראו את השעה בסגנון התורכי. כך יכול היה המגדל לשרת כמעין "מתרגם" בין שתי שיטות מדידת הזמן בעבור נתיני האימפריה והזרים שהגיעו לעיר, אך גם שימש כסמל לזהות העות’מאנית כנגד חדירת המערב. ומה עלה בגורלו של מגדל השעון הזה? הוא היחיד מבין השבעה שכבר לא עומד על תלו.

רונלד סטורס

עם הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל והחלת המנדט הבריטי עליה, החל מושל ירושלים, רונלד סטורס, לעצב את העיר מחדש. הוא היה מונחה על ידי רעיונות מודרניים של תכנון עירוני לצד תשוקה לשמר את מה שהוא תפש כמראה של ירושלים המקראית. מכל מקום, סטורס הורה על הסרת מגדל השעון, שניצב מעל שער יפו בחומות ירושלים. מעבר לניסיון להחזיר לשער יפו את מה שסטורס ראה כתהילת העבר, יכול להיות שהוא ביקש גם לגדוע את סמל השלטון העות’מאני שקדם לו.

בחזרה לחיפה

כחמש שנים לאחר שהוקם בה מגדל השעון נחנכה גם "מסילת העמק" של הרכבת החיג’אזית – אותו פרויקט אדיר של מיודענו, עבדול חמיד השני, שחיבר בין דמשק ובין העיר הקדושה מדינה שבחצי האי ערב. הסיבה הרשמית היתה סיוע למאמינים במצוות החאג’, העלייה לרגל למכה, אבל כמובן שהיו גם מטרות נוספות. למסילה הארוכה הזאת היה חיבור אחד ויחיד לים התיכון, במסילת משנה שיצאה מהעיר דרעא שבסוריה, ירדה דרך צמח והסתיימה כאן, בכניסה המזרחית של חיפה דאז.

רעידת אדמה תרבותית שמשנה הכל

אני מדמיין את השינוי העמוק בחייהם של תושבי חיפה בעשור הראשון של המאה העשרים. אנשים שחיו עד לא מזמן חיים איטיים, של כרכרות רתומות לסוסים, בתי קפה מסורתיים וחיי משפחה וקהילה, מבלי שימיהם נפרסו לפרוסות דקות על ידי מחוגי השעון, צריכים פתאום להתרגל לשעונים ולרכבות. בעצם, הם היו קצת כמונו, כשנכנסו לחיינו האינטרנט והטלפונים הניידים. זה לא רק שינוי טכנולוגי, אלא רעידת אדמה תרבותית שמשנה הכל.

סיור בעיר התחתית

בחמישי הקרוב, 17.8, בשעות 17:00-20:00, אדריך סיור בעיר התחתית, ואני מזמין אתכם ואתכן למסע אל לידתה של חיפה המודרנית. בסיור הזה נלווה את העיר התחתית לאורך 262 שנות התפתחותה, מהיותה עיר קטנה ומוקפת חומה ועד להפיכתה לאזור הבילויים האולטימטיבי שהיא היום. זה סיפור על שליטים מגלומניים, על קרבות ימיים סוערים, על חידושים טכנולוגיים, על יזמים ואדריכלים ועל מרחב שכולם ניסו לעצב אותו בדמותם ותרמו לו משהו שהפך את חיפה למה שהיא היום. הסיור בהדרכתי, דותן ברום, דוקטורנט להיסטוריה ומורה דרך מוסמך, בעל העסק "חיפה בהליכה".

לפרטים והרשמה: 0525348582 (דותן) או [email protected]