רמב"ם והיהודים: הסיפור של בית החולים הממשלתי המנדטורי • דותן ברום

סבתא שלי נולדה בחיפה. הוריה, דוד ומלכה, היו חלוצים שעלו ארצה עם תנועת "גורדוניה" וניסו להקים את מה שיהפוך לימים לקיבוץ כפר החורש. הנסיונות הראשונים האלה לא צלחו והצעירים המיואשים היגרו לעיר הגדולה בראשית שנות השלושים, חיפה, וקבעו את משכנם ברחוב בן יהודה בשכונת הדר הכרמל. באוקטובר 1934 מלכה הרגישה את צירי הלידה והגיעה לבית החולים היהודי הראשון בעיר – בית החולים "הדסה".

הסיפור של בית החולים הדסה

מבנה בית החולים נבנה במקור כבית משפחת איתין, אחת המשפחות שהקימו את שכונת הטכניקום עם כינון המנדט הבריטי בארץ, לאחר מלחמת העולם הראשונה. המשפחה, עם זאת, לא גרה זמן רב בבית הניצב בין הטכניון (היום: מוזיאון המדע־טק) ובין בית הספר הריאלי: פחות משנתיים אחרי כניסתם אליו, נתבקשה המשפחה ע"י הנרייטה סאלד, ממייסדות ההסתדרות הציונית "הדסה" שעלתה בעצמה לארץ באותו זמן, לפנות את ביתם לטובת בית חולים עברי. המשפחה נעתרה לבקשה ועברה לגור בשכירות ברחוב הרצל, בעוד בביתם נחנך בית החולים "הדסה" בשנת 1922.

מערכת הבריאות של "הדסה" פנתה באופן עקרוני לחולים יהודים וערבים כאחד, אבל בפועל כמעט כל המטופלים, וּודאי שכל הצוות, היו יהודים. ערבים ולא־יהודים אחרים קיבלו טיפול בבתי החולים של המיסיונים השונים ובראשם בית החולים האיטלקי שנפתח על ידי הנזירות הפרנציסקניות בשנת 1907, וכן במרפאות ובתי מרקחת ערביים בעיר. עם זאת, אין פירוש הדבר שלא היו שיתופי פעולה בין רופאים יהודים וערבים. כאלה בהחלט היו, כולל ניסיון להקמת אגודת רופאים משותפת בשנת 1929, אבל כבר סיפור לפעם אחרת.

הכל השתנה בדצמבר 1938

הכל השתנה עם חנוכת בית החוליםהממשלתי בדצמבר 1938. בית החולים הדסה נוסד על ידי השלטונות המנדטוריים, במטרה לתת מענה לצרכי האוכלוסיה הבריטית הגדלה בעיר (באותה התקופה יותר ממחצית מכלל הבריטים בארץ חיו בחיפה ובירושלים), כמו גם לצרכי האוכלוסיה הכללית שגדלה בקצב מואץ לאורך שנות העשרים והשלושים. היום אנחנו קוראים לו רמב"ם.

מעמדות בבית החולים

לא נעים להגיד, אבל בביה"ח הממשלתי היו מעמדות. מטופלים בריטיים אושפזו במחלקות נפרדות ממטופלים יהודים וערבים, רופאים ערבים ויהודים עבדו תחת ניהול בריטי, ואחיות ערביות ויהודיות נאלצו להשמע למשמעת נוקשה שנאכפה על ידי אחיות ראשיות בריטיות, שגם אכלו מזון משופר בחדר אוכל נפרד. המטופלים היהודים והצוות הרפואי היהודי לא היו מעוניינים לסבול מהיחס המשפיל הזה, וכתוצאה מכך המשיכו להפתח בעיר בתי חולים יהודיים: בית החולים של "הדסה" נפתח מחדש בתמיכת משפחת רוטשילד במבנה גדול יותר בשנת 1942, ביה"ח "כרמל" נחנך בשנת 1945, ובשנת 1945 – ביה"ח "אמהות" ליולדות, ומספר המטופלים היהודים בבית החולים הממשלתי הלך וקטן.

היסטוריה שקשורה בנזירות

גם לבית החולים הממשלתי עצמו יש היסטוריה שקשורה בנזירות: המבנה היפה הניצב מימין לכניסה לרמב"ם דהיום הוא מנזר זעורה (או זוארא) של הנזירות הכרמליטיות, שהגיעו לחיפה בשנות השמונים של המאה ה־19, והקימו את מנזרן בשנת 1892. הנזירות ידעו תלאות רבות: הן נאלצו לנטוש את המנזר בימים הסוערים של מלחמת העולם הראשונה, מחשש להתנכלות עות'מאנית, שבו אליו בתום המלחמה, רק כדי לפנות אותו בשנת 1936, כשהמקום סופח לביה"ח המנדטורי. הנזירות בנו תחתיו את מנזר הכרמיליטיות בראש הכרמל הצרפתי, ברחוב טשרניחובסקי של ימינו.

בתי החולים בעיר

זאת כמובן לא היסטוריה שלמה של בתי החולים בעיר. בשביל דבר כזה היינו צריכים ספר ולא מאמר קצר. אבל לטובת החיפאים והחיפאיות הוותיקים שאולי עוד זוכרים, נזכיר כי פעלו בעיר גם בית החולים העות'מאני הממשלתי ובית החולים העות'מאני העירוני, בתי החולים של המיסיון הגרמני והרוסי, בית החולים של הטמפלרים, המרפאה של אליהו אורבך – הרופא היהודי הראשון בחיפה, בית החולים ליולדות "מולדה", בית החולים "בתר", בית החולים "עזרה" – ששכן במבנה בתכנונו של אלכסנדר ברוואלד, האדריכל שתכנן את הטכניון הישן ואת בית הספר הריאלי, ועוד ועוד.

הסיור ״יזמים על החוף וג׳נטלמנים בקזינו״

את הסיפור של בית החולים הממשלתי, לימים רמב"ם, ואת סיפורן של הנזירות ששכנו במבנה עוד לפני שהיה בית חולים, תוכלו לשמוע בסיור "יזמים על החוף וג’נטלמנים בקזינו" בשכונת בת גלים בחמישי 20/07/23 בערב. חוץ מנזירות ורופאים, נפגוש בו גם טמפלרים וקצינים בריטיים, נשכשך במים (המטאפוריים) עם יזמים ואנשי תרבות, נספר את סיפורם של כמה מהמבנים האיקוניים של השכונה, נציץ בפינות נסתרות ונדבר על תנופת הפיתוח העכשווית בשכונה. הסיור בהדרכת דותן ברום, דוקטורנט להיסטוריה ומורה דרך מוסמך, בעל העסק "חיפה בהליכה".