ספרים ועוד ספרים בנוף מרחיב דעת ולב • ביקור מפעים בביתה המיוחד של פרופ' עליזה שנהר בחיפה

(גם אני חי פה) – לפרופ' עליזה שנהר-אלרעי (1943) יש חיוך רחב ומיטיב, אור בעיניים ומבט חם ואוהד, אשר מעידים מיידית על רוחב לבה. רק ממבטה ניתן לחוש את הושטת היד ואת יכולתה להעניק לכל החלשים והנזקקים.

בתוך דמותה המיוחדת ומאירת הפנים, מצויה, הלכה למעשה, אישה שהיא פרופ' אמריטה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, אישה אשר הייתה רקטור האוניברסיטה ונשיאת המכללה האקדמית עמק יזרעאל ויושבת ראש ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות, וגם כיהנה כשגרירת ישראל ברוסיה וכרקטור אוניברסיטת חיפה, בנוסף עמדה בראש "ועדת שנהר" לבחינת לימודי היהדות בחינוך הממלכתי.

לב שולחן העבודה: המחשב -בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
לב שולחן העבודה: המחשב -בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

גם אני חי פה

כל זאת מובילנו הפעם להתארח במעונה המיוחד של פרופ' עליזה שנהר – במסגרת המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן, כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו – אלה החיים וגרים פה – ממש כשם המדור – "גם אני חי פה".

תצלום קיר, משפחת גוטר: ישראל, עליזה, משה, ומלכה - בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
תצלום קיר, משפחת גוטר: ישראל, עליזה, משה, ומלכה – בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
הנוף הניבט מפינת הקריאה – בית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

"טעות"

שנהר היא בעצם חיפאית אשר "בטעות נולדה בטבריה". באותם זמנים, הוריה, מלכה וישראל גוטר, גרו בחיפה ברחוב ארלוזורוב, בדירת שותפי משפחות, בזמנים בהם יכולת הפרנסה בחיפה הייתה קשה. לכן נענה אביה לקריאת הבריטים אשר גייסו פועלים לעבודות ביצורים בצפון הארץ. המשפחה התגוררה אז בראש פינה, וכך קרה שעליזה נולדה בבית חולים "שוויצר" אשר בטבריה.

חבר ילדות-יו"ר הכנסת ד"ר שבח וייס- מאלבום בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
חבר ילדות-יו"ר הכנסת ד"ר שבח וייס- מאלבום בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

"ילדי עובדים"

בהיותה כבת 4 שבו בני משפחתה – הוריה ואחיה משה, לחיפה. עליזה מתארת ילדות של אושר ושמחה המהולה בלימוד משובח של מערכת החינוך של "ילדי עובדים". ברעיון אותה מערכת חינוך הייתה התפיסה שבה ההנהלה והמורים סברו שהחינוך הוא ערכי ולא רק ייעודי. תקופת ילדותה עברה עליה במדרכות רחוב מסדה, "מדרגות כורש" ומשחקי כדור ברחובות ובכבישי "שכונת הדר" דאז.

ממבואת דלת הבית-הנוף הפנורמי של מפרץ חיפה -בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
ממבואת דלת הבית-הנוף הפנורמי של מפרץ חיפה -בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

עליזה סיימה את לימודיה בבית חינוך תיכון ("תיכון חדש") בשנת 1961. היא הייתה חברה פעילה בתנועת הנוער העובד והלומד ושירתה במודיעין של חיל הים בין השנים 1961–1963. את שירותה סיימה הצבאי בדרגת "סמל" ובו בזמן אף סיימה גם את סמינר צה"ל למורים.

זיכרונות - בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
זיכרונות – בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

"סיפורי עמים"

מטרתה של שנהר היו לימודי מדעי הרוח באוניברסיטת ירושלים, בדגש על ספרות עברית ולשון עברית, כאשר צוהר רחב נפתח בפניה בלימודי הסיפור העממי, בראשותו של פרופ' דב נוי. עולם חדש של הבנה התמלא באור התבונה, כשהסיפורים אשר סיפרה לה אימה בילדותה, הם בעצם סיפורי עם ולא "סתם סיפורים" אשר המציאה האם למען ילדתה הקטנה. התרשמותה מהגיבור הספרותי המדבר פרוזה, וכן האפשרות להאזין לאנשים חיים המספרים סיפורים, מדרש, אגדה וסיפורי עם, שבו את נפשה ואת ליבה.

ספרים, ספריות ופינת קריאה - בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
ספרים, ספריות ופינת קריאה – בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

"העימות המשפחתי בסיפורים"

באוניברסיטת ירושלים סיימה שנהר את לימודי התואר הראשון, התואר השני והדוקטורט. נושא עבודת הדוקטורט, אותה כתבה בהדרכתו של פרופ' דב נוי, היה "העימות המשפחתי בסיפורי העם של עדות ישראל" והוגשה בשנת 1975.

תחומי המחקר של פרופ' עליזה שנהר הם:

  • הספרות העממית של עדות ישראל.
  • בין ספרות שבכתב לספרות שבעל-פה.
  • פולקלור ישראלי בן ימינו.
  • תרבות יהודית, מגדר ורב-תרבותיות.
תצלום זיכרונות של אושר- בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
תצלום זיכרונות של אושר – בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

קצרה היריעה…

הרזומה של עליזה הוא כה מפואר ורב פעלים, עד כי קצרה היריעה מלתאר את כלל הישגיה. אם כן, הרי רק חלק מהם:
בשנת 1978 הצטרפה שנהר לסגל אוניברסיטת חיפה בדרגת מרצה בכירה; בשנת 1982 דרגת "פרופסור חבר" ודרגת "פרופסור מן המניין" בשנת 1989; כמו כן כיהנה כראש החטיבה לפולקלור באוניברסיטת חיפה (1975–1980); ראש החוג לספרות עברית והשוואתית (1980–1983) וכראש אקדמי של ארכיון הסיפור העממי "אסע"י" (1983-1991). שנהר יסדה את החוג ללימודים רב-תחומיים ועמדה בראשו (1986-1987) ואף שימשה כפרופסור אורח ב-1984 באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ובשנת 1987 באוניברסיטת גטינגן אשר בגרמניה.

ראשונה

שנהר היא האישה הראשונה בישראל אשר כיהנה כרקטור אוניברסיטה, כשנבחרה לתפקיד זה בשנת 1991. באותה שנה נבחרה גם על ידי זבולון המר, שר החינוך והתרבות דאז, לעמוד בראש ועדה לבחינת לימודי היהדות במערכת החינוך הממלכתית בישראל (ועדה שנודעה בשם "ועדת שנהר"), אשר הגישה את המלצותיה לשר החינוך, פרופ' אמנון רובינשטיין, באוגוסט 1994.

הענקת תארי מב"ט-1994- מאלבום בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
הענקת תארי מב"ל-1994- מאלבום בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

שגרירת ישראל ברוסיה

תוך כדי פעילות אקדמית ענפה זו, קיבלה שנהר שיחת טלפון משר החוץ באותה התקופה, שמעון פרס, והוזמנה לפגישה עמו, שבה הציע לה פרס את תפקיד שגרירת ישראל ברוסיה. רבים היו החששות וכך גם הסיבות שלא להיענות בחיוב לאתגר, שכן שנהר היא "צברית" ומגיעה מעולם הספרות, ונכון לאז, טרם דיברה רוסית. בן זוגה, פרופ' גדעון אלרעי ז"ל, שהיה מנהל מחלקה פנימית א' במרכז הרפואי רמב"ם, הפקיד בידיה את ההחלטה. לאחר שלושה חודשים של התחבטויות והתלבטויות, החליטה עליזה לקבל עליה את התפקיד.

לדידה, החל מ-1994 היו אלו השנים המרתקות ביותר תחת הנהגתו של הנשיא ילצין. באותה העת, הייתה אווירה של אופוריה, האזרחים כולם קיוו לדמוקרטיה, לעיתונות חופשית ותקשורת פתוחה לעולם. בשנים 1994–1998 כיהנה שנהר כשגרירת ישראל בפדרציה הרוסית.

כשגרירה במוסקבה-בדרך לבית הכנסת של חב"ד- מאלבום בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
כשגרירה במוסקבה-בדרך לבית הכנסת של חב"ד- מאלבום בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

"אמא רוסיה"

מעבר לתפקיד ממלכתי חשוב זה, הרי רוסיה היא לא רק ילצין, פוטין או סיביר. לרוסיה קראו "אמא רוסיה", ושירי ארץ ישראל בראשית דרכם, היו לחנים עממיים רוסיים… לכן בבואנו לדבר על ההיבט העממי – הרי שאין כמו פרופ' עליזה שנהר מלבטא זאת: גם אישה עממית וגם ישירה וגם מלאת שמחת חיים- גם אשת אקדמיה ידועה ברחבי תבל וגם הרבה מ-עבר למוסקבה.

תעודת "בית המדרש לרבנים באמריקה"- בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

רבים מספור פעליה

לאחר שובה, החלה שנהר לכהן כנשיאת המכללה האקדמית עמק יזרעאל והייתה ממייסדי המכללה אקדמית זו. במקביל, כיהנה כיו"ר המועצה הציבורית לקליטת עלייה בחיפה, כחברת מועצת המנהלים של הסינמטק בחיפה, כיו"ר מועצת המנהלים של התיאטרון העירוני חיפה, כחברת חבר הנאמנים של פרס יו"ר הכנסת לתרומה לאיכות החיים בישראל, כחברת הוועד המנהל של המכון הישראלי לדמוקרטיה וכחברת חבר הנאמנים של אנו (בית התפוצות), וכן שימשה מספר פעמים כשופטת בוועדות פרס ישראל לספרות יפה ולחקר הספרות.

מבט אל המבואה ופינת האוכל - בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
מבט אל המבואה ופינת האוכל – בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

אכן קצרה עד מאוד…

בשנים 2010–2012 כיהנה שנהר כיושבת ראש ועד ראשי המכללות הציבוריות בישראל. בנוסף היא מכהנת כחברת הוועדה המייעצת של קרן "בראשית" לחיזוק הזהות היהודית של יוצאי חבר המדינות, כחברת כבוד באקדמיה הרוסית למדעים, כחברת המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל, וכן כחברה במועצת עיריית חיפה אליה נבחרה בשורות מפלגת העבודה. ב-2013 קיבלה את אות יקירת חיפה- ובאותה שנה אף היא אף זוכת פרס רמת-גן לספרות על מפעל חיים. אגב, גילוי נאות: בכתבה זו טרם הוזכרו כל תפקידיה ופועליה ואף טרם צוינו כל תארי הכבוד בהם זכתה עד הלום.

פרס רמת גן לספרות, 2013- בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
פרס רמת גן לספרות, 2013- בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
תמונת רבין בביקור רשמי במוסקבה - בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
תמונת רבין בביקור רשמי במוסקבה – בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

העמותה לתולדות חיפה

החל משנת 2018 משמשת שנהר כיושבת ראש עמותת "טנא בריאות", המקדמת פעילויות הסברה למניעה, לאיתור ולטיפול במחלות כרוניות באמצעות מומחי בריאות יוצאי אתיופיה ובשיתוף הקהילה. כמו כן משמשת שנהר גם זאת מאז 2018, כיושבת ראש העמותה לתולדות חיפה, אשר בה אוספים כל חומר באשר הוא הקשור לעיר חיפה לדורותיה. משכן העמותה ברח' אלנבי 60, והיא פועלת על טהרת עבודתם המסור של מתנדבים ומתנדבות. "העמותה לתולדות חיפה" נותנת מענה לחוקרים, מורי דרך, ובעלי מקצוע שונים, מתקיימות בה הרצאות, סיורים ואף מוציאה לאור בטאון מדי חודש בחודשו.

ברושור העמותה לתולדות חיפה- בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
ברושור העמותה לתולדות חיפה- בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

מעשה כתיבה

באחת מהספריות הרבות המצויות במעונה – ניצב לתפארה מדף ספרים מיוחד, אשר נושא בחובו את מעשי הכתיבה של פרופ' שנהר, אשר חקרה את היצירה העממית שבספרות חז"ל ואת הספרות העממית היהודית והישראלית.

בין הכתבים: מסיפור עממי לסיפור ילדים", "הסיפור העממי של עדות ישראל", "כוחה של תשתית", "סיפורים משכבר– המעשייה העממית לילד", "פולקלור יהודי וישראלי", "על התאבדות מתבגרים ושירה", "שמרו נפשם! על מתבגרים מתאבדים ושירתם", "הפנים לפנים – תשתיות בסיפורי עגנון", "מספר, סיפור, קהל – הסיפור העממי היהודי והישראלי", "זמן אישה – נשים במקרא, במדרש ובספרות העברית החדשה".

בנוסף לכל אלה, ישנם ספרי שירה: (1971) "אדי חלום", (1976) "טעינה ופריקה", (1979) "אחור וקדם".

מדף הספרים מפרי עטה של בעלת הבית בלבד -בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
מדף הספרים מפרי עטה של בעלת הבית בלבד – בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

"אהובות ושנואות"

כשנתבקשה שנהר לבחור ספר אחד, יחיד ומיוחד, מבין כלל הספרים הרבים הנמצאים במעונה, ללא כל היסוס שלפה את יצירתה האחרונה: "אהובות ושנואות – נשים במקרא, במדרש ובספרות החדשה".

ספר זה דן בגישתו של המדרש הדבק לרוב במדיניות השתקת רגשותיהן של הנשים. אולם הספרות העברית המודרנית חשה דווקא בצורך השמעת קולן של הנשים השתוקות והשוליות של המקרא. הספר פורש יריעה רחבה מאד של טקסטים מודרניים אשר עוסקים בהבעת רגשותיהן של דמויות הנשים במקרא ובהשמעת קולן בצורה חדה וברורה ביותר.

היצירה האחרונה: הספר "אהובות ושנואות"- בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
היצירה האחרונה: הספר "אהובות ושנואות"- בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
ה-ספר הדן ברגשות דמויות הנשים - בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
ה-ספר הדן ברגשות דמויות הנשים – בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

כשחיפה היתה בירת התרבות

עיניה של שנהר נוצצות כשהיא מתחילה להפליג בשבחה של העיר חיפה. עליזה עורגת לימים בהם חיפה הייתה בירת התרבות של הצפון והתיאטרון היה במלוא תפארתו. היא זוכרת את ילדותה בה יצאה במוצאי שבת וחג עם בני משפחתה לטייל בחוצות שכונת הדר בכדי לסרוק להביט ולהתפעל מחלונות הראווה של החנויות כמו "דן גבריאלי" "רוזנבלום" האלגנטי ואין ספור בתי הקולנוע שהיו באותה תקופה.

מבט אל מדפי הספרים ושולחן המחשב -בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
מבט אל מדפי הספרים ושולחן המחשב -בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

תרבות והשכלה חיפאית

כיום מעדיפה שנהר לבלות ב"קולנוע עממי" על פני אותם מרכזי סרטים המצויים בקניונים רחבי הידיים, כמו גם בקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית החיפאית. שנהר סבורה שבחיפה ישנה מידה מסוימת של שמרנות, אך יחד עם זאת, הקהל החיפאי הוא קהל משכיל ביותר, קהל המכיל בחובו כ-7-8 חוגי ספרות. היא מרבה לפקוד ולהיפגש עם חבר מכריה וידידותיה ואף להשתתף בחוג דיון קריאה העוסק בספרות ורפואה.

חלל המגורים - בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
חלל המגורים – בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

חניה וטופוגרפיה

לטענת שנהר, בסביבת המוזיאונים בעיר קיימת בעיית חנייה, דבר המדיר תושבים רבים מלבוא בשעריהם. בגין המבנה הטופוגרפי של חיפה, בעיית הנגישות אשר קיימת בין שכונות העיר, מחריפה בגין אי מענה הולם של תחבורה ציבורית עירונית.

הספרייה אשר בסלון הדירה-בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
הספרייה אשר בסלון הדירה-בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

חזירים וכבישים

חמור בעיניה אי הפתרון ההולם לבעיית חזירי הבר אשר השתכנו להם כמעט דרך קבע בכל רחבי העיר. ממד השאננות אף מסתמן בעיניה בכך שחלק מהתושבים "קיבלו עליהם את הגזירה" ואפילו השלימו עם המצב. לדידה, חיפה כיום איננה עיר נקייה כבעבר, וכן היא מציינת כי רשת הכבישים העירונית דרושה תיקון וריענון מידי.

מרפסת הדירה וממנה מבט אל מפרץ חיפה -בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
מרפסת הדירה וממנה מבט אל מפרץ חיפה -בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

מעברים

עם שובם של בני הזוג שנהר-אלרעי ממוסקבה, חלו מעט שינויים: בשנת 1999 הם תרו אחר בית אשר לא תהיינה בו מדרגות רבות מדי, וכן, פרופ' אלרֹעי, שעד לנסיעה היה מנהל מחלקה פנימית א' במרכז הרפואי רמב"ם, החל לשמש בתפקידו כ"נציב קבילות המטופלים של בית החולים". לדידה של שנהר, המעבר לדירה זו היה החלטה נבונה ביותר.

פינת האירוח ושולחן האוכל - בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
פינת האירוח ושולחן האוכל – בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

עוצר נשימה ומרחיב דעת

ממבואת דלת הבית ניתן להשיר מבט ולראות את הנוף הפנורמי של מפרץ חיפה, הנפרש ממש בתוך חלל חדר המגורים. המראה עוצר נשימה מחד ומרחיב דעתו של אדם מאידך. זוהי אף הסיבה שהפינה האהובה על שנהר בבית הינה פינת החלון גדול הממדים, ממנו נשקף נמל חיפה.

שולחן התה ושתי הכורסאות, מבית הסב 1930 - בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
שולחן התה ושתי הכורסאות, מבית הסב 1930 – בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

משפחה וחברים

פרופ' אלרֹעי, נפטר ב-2007 ומאז שנהר חשה רצון להיות בחברת מכריה וחברותיה, ואף נהנית הנאה רבה לארח את בתה, ד"ר תמר אהרונסון (פסיכולוגית קלינית), ואת נכדה עמוס (בן 23) סטודנט לקולנוע באוניברסיטת תל אביב ונכדתה אביגיל (בת 14), תלמידת תיכון עירוני ה'.

ארון כלי האירוח ומבט אל המטבח-בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
ארון כלי האירוח ומבט אל המטבח-בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

ספרים בכל מקום

למותר לציין את אהבתה והערכתה הרבה של בעלת הבית ל… ספרים. ספריה נמצאת בכל חדר וחדר גם… בחדר השינה. בנוסף לפורמט "עתיק" בדמות הספרים – לשנהר דיאלוג מאד אינטנסיבי עם פינת המחשב. היא מתעמלת לידו, מקשיבה דרכו להרצאות ומידע ולעיתים מתוסכלת ממנו… ואזי קוראת לעזרה ולתמיכה של הנכד אשר בשבילה הינו דמות "היודע כל" במחשוב.

לב שולחן העבודה: המחשב -בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
לב שולחן העבודה: המחשב -בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
מדפי ספרים, גם בחדר השינה-בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
מדפי ספרים, גם בחדר השינה-בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

ציפור הבושם

בין החפצים הרבים והמיוחדים הנמצאים ברחבי הבית – מצביעה שנהר על פיסלון של ציפור בשמים העשוי מכסף וינאי. פיסלון בשמים זה הוא מירושת משפחת אלרעי ומאד מאד יקר לליבה. באותה מידה ממש היא מדברת ביראת כבוד אודות השטיח הפרוס בסלון. זהו שטיח פרסי עתיק אשר "עלה ארצה" בשנת 1930 והיה שייך לסבא של בעלה.

פיסלון ציפור הבשמים- בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
פיסלון ציפור הבשמים – בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
השטיח הפרסי אשר עלה מוינה ב 1930 - בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
השטיח הפרסי אשר עלה מוינה ב-1930 – בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

מורשת

הזיקה אל מורשת משפחת אלרעי נושקת אף לחיבתה לשולחן האירוח האינטימי אשר צמודות אליו שתי הכורסאות, ואף הללו שייכים היו לבית הסבא. בהסבה ליד שולחן זה התה הרוסי אשר בכוסות השתייה- הוא טעים הרבה יותר, ולאו דווקא בגין המשקה עצמו- אלא בגין אישיותה התוססת של שנהר המלאה בהשראה,  גיל וחדווה בתחושה כאילו חזרנו לימי הפאר של הצאר, אולם העושר המוקרן ממנה הוא אושר רוחני ספרותי ונס של שמחת החיים.

שולחן התה ושתי הכורסאות, מבית הסב 1930 - בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
שולחן התה ושתי הכורסאות, מבית הסב 1930 – בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

חיפה של כולנו

בחזונה לחזק את התחושה של "חיפה של כולנו". היא מאמינה בדו קיום בין כל אוכלוסיות העיר ומאד תומכת בנושא חיזוק בית הספר הדו לשוני. לדעתה דרך השפה ניתן לגשר בין תרבויות והתנהגויות.

לעצמה היא מייחלת לא ליפול, לא למעוד ולהמשיך לשרוד עם תשוקה לחיים. להמשיך להיות אופטימית, למרות הנסיבות הקיימות והמעוררות חשש מפני הזמנים הבאים. היא מצפה להמשיך לכתוב, להרצות ולהיות מוקפת בבני משפחתה ובחבריה וחברותיה האהובות, הישנות וגם החדשות.

על הספה וגם תצוגה: הוקרה! – בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
16.2.93עם שרת החינוך שולמית אלוני בביקורה באוניברסיטת חיפה- מאלבום בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)
16.2.93 עם שרת החינוך שולמית אלוני בביקורה באוניברסיטת חיפה – מאלבום בבית פרופ' עליזה שנהר (צילום: רחלי אורבך)

10 תגובות
  1. רני הגבוה אמר/ה

    היכרתי את אחיה, משה גוטר. הוא היה עיתונאי ועבד בהסתדרות שבחיפה.

  2. הניה לוי אמר/ה

    כתבה מרתקת על אישה משכמה ומעלה שזכיתי ללמוד אצלה . במסגרת סימינריון שבו ניתנה לי הזדמנות לשתף את פרופ' עליזה שנהר בבלדה סיפרותית שזכרה אימי ז"ל שהיתה ניצולת שואה, בע"פ ביידיש מאז שהיתה נערה. ובו בדקתי את הרלוונטיות של היצירה לחייה של אימי ז"ל.
    פרופ' עליזה שנהר תמיד היתה ותמיד תהיה נכס לאומי עבור כולנו.

  3. גדי גביש אמר/ה

    קראתי בעיון את הכתבה והתרשמתי מאד מהעשייה הרבה של עליזה
    יחד עם זאת חסרה לי כמורה עמית ולאלפי בוגרי בי"ס בסמת
    תרומתה של עליזה למערכת החינוך הם כמורה והם בתפקיד הניהולי שכיהנה .ןלראייה הכתבה הגיע לעיני דרך קבוצת ווטס אפ של בוגרי מגמת מכונות שנת 1973

  4. חן אמר/ה

    מאיפה השם שנער? לא מבית אבא ולא שם בעלה.

  5. אורי שרון אמר/ה

    התברכה חיפה באישיות כה רב-גונית ומעניינת שאותה מגלמת פרופסור עליזה שנהר. היא ראוייה לכול המחמאות שמרעיפים עליה. במקביל, איזכורה של עליזה שנהר מעלה לנגד עיניי את דמות אחיה משה ז״ל, שהיה חבר קרוב ויקר לי.

  6. רפי רפאל - חסון.חיפה עיתונאי אמר/ה

    תמיד כייף לבקר בביתה של חברתי פרופ' עליזה שנהר רחלי אורבך . כל הכבוד לך רחלי על הכתבה היפה. שבת שלום

  7. דורית אמר/ה

    וזכיתי שהיא חברה שלי!

  8. שרלי ינקי - חאלוש. חיפה פובליציסט אמר/ה

    ישר כח ידידתי הכתבית.ערכת ביקור מהנה בביתה המעניין של הגבה שנהר. אני מקווה כי נהנית. שבת שלום

  9. אביטל הימן אמר/ה

    כתבה מעלפת מלאת עושר גם בתוכן המרתק וגם בתמונות ההיסטוריות והאישיות הנהדרות. הצלחת להעביר את דמותה המרשימה של האישה המלומדת ובכך הענקת לנו צוהר להביט לא רק מעבר למוסקבה, גם מעבר לחי-פה. כה לחי!!!

  10. איל אמר/ה

    פוליטיזציה של האקדמיה במלוא מובן המילה – זה הכתם הגדול של אוניברסיטת חיפה שגרמה לו שנהר במו ידיה
    הבריחה עשרות אלפי סטודנטים ללמוד במוסדות אחרים כשראו אותה הופכת את האוניברסיטה ל"ביר זית על הכרמל"
    מי שרוצה לראות פוליטיזציה אקדמית מהי שיבדוק את מעשיה בכל נקודה באקדמיה..

לא ניתן להגיב