מתוך סדרת "צוות מפענחי התעלומות" • פרק 1
תקציר
"תעלומת השכן שממול" הינו מותחן המשלב דרמה, מתח, הומור, חדשנות טכנולוגית, ריגול, רצח, מרדף מצפון הארץ עד לדרומה ו…סוף מפתיע. פרקים מהספר יפורסמו כאן מדי סוף שבוע, להנאת חובבי הז'אנר.
הסיפור מתחיל כאשר חשדה של נערה חיפאית בשם גלי, מתעורר כאשר היא מבחינה בשכן החביב מהבית ממול, מתעסק בארון המתכת שעל המדרכה. תוך זמן קצר מגיעים גלי, אחיה וחבריהם למסקנה שיש ממש בחשדות שלהם.
בעזרתו של אמנון, המורה שלהם לג'ודו, פתחה החבורה במרדף דרמטי אחרי השכן ושותפו. כשהגיעו סמוך למתקן ניסויים סודי של "רפאל" בנגב, הבינו שנקלעו למצב בו התערבותם היא בלתי נמנעת. ומה שמעניין במיוחד זה…איך כל זה קשור לעובדה שסגן אלוף אחמד בשאריאן מהביון האיראני שם קץ לחייו?
פרק 1 – חשדות
גלי שכבה על גבה בבית העץ שבמרומי הפיקוס הענק שבחצר הבית, קוראת בריכוז ספר מתח. היה זה אחר-צהרים של יום שבת רגיל ונעים יחסית לחודש אוגוסט. השמש התקרבה לשיפולי הרקיע, צללים ארוכים החלו להשתלט על הרחוב המנומנם ורוח קרירה החלה לנשב מהים.
הציפורים, דיירות הקבע של העץ הענק, החלו להתארגן לשנת הלילה תוך שהן מקימות רעש מחריש אוזניים.
גלי הפסיקה לקרוא, קמה על רגליה, התמתחה והשקיפה בעצלתיים דרך חלון בית העץ על הרחוב שמתחתיה. היא הבחינה באיש שמן הצועד לאיטו במעלה הרחוב כשהוא מוליך שלושה כלבים גוצים. היא הכירה את האיש. היה זה השכן החביב שגר בבית שמעבר לרחוב, ממש מול ביתם. היא לא ידעה את שמו אבל ראתה אותו פעמים רבות כשהוא מטייל בנחת עם שלושת הכלבים.
לפתע הבחינה גלי בדבר מה מעט מוזר בהתנהגותו – הוא עצר ליד ארון המתכת שהיה מותקן בשולי המדרכה והסתכל סביבו, כאילו מבקש לוודא שאין איש מבחין בו. גלי הביטה בסקרנות במעשיו וראתה אותו רוכן מול הארון, מוציא מכיסו חפץ כלשהו ולאחר שהעיף מבט נוסף סביבו, פתח את הדלת, הכניס את ידו פנימה במהירות, עשה בתוכו דבר מה וסגר אותה. היא לא יכלה לראות מה בדיוק עשה שם אך האופן שבו הביט לצדדים והחיפזון בו ביצע זאת, היו מוזרים ומעוררי חשד.
לאחר שסיים, הזדקף וסרק את הרחוב לכל אורכו כדי לוודא שאיש לא הבחין במעשיו. לפתע, התבונן לכיוון הפיקוס ונעץ בו מבט חודר. גלי נבהלה, התכופפה במהירות וניתקה מגע. ליבה הלם בחוזקה למרות שלא היתה בטוחה שהבחין בה. היא נשארה ספונה בתוך בית העץ מספר שניות ואז אזרה אומץ, התרוממה באיטיות והסתכלה אל המקום בו עמד האיש קודם לכן.
הוא לא היה שם! הוא ושלושת כלביו נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה.
זה היה די מוזר והיא לא ידעה מה בדיוק עליה לעשות. גלי התיישבה אובדת עצות, נושמת עמוק מנסה להירגע. לאן הוא נעלם? תמהה, אולי הספיק להיכנס לחצר ביתו? היא לא היתה פחדנית ולכן לא הצליחה להבין מה בדיוק גרם לה להיבהל כל כך.
לכשנרגעה, ירדה מהעץ ושמה לב שהיא עדיין רועדת בכל גופה.
אני חייבת לשתף באירוע הזה את יותם, חשבה והביטה סביבה בתקווה שהוא נמצא בקרבת מקום.
הרגשה טורדנית, כאילו מישהו מסתכל עליה, חלחלה לפתע לתודעתה. תוך שהיא מנסה להבין את פשר התחושה המוזרה הזאת, נחו עיניה על שער הכניסה לחצר ביתם. לחרדתה הבחינה בזוג עיניים שחורות ונוצצות מביטות בה מבעד לחרכים.
המראה היה מבעית. היא קפאה במקומה וליבה הלם בחוזקה. גלי היתה נערה אמיצה ונחושה. לכן, במקום לשאת רגליים ולברוח הביתה, אזרה אומץ וצעדה בנחישות לעבר השער. היא הייתה חייבת לבדוק ולהבין מי החצוף שמציץ לתוך חצר ביתם.
היא התקרבה לעבר השער בצעד נמרץ וכשהרימה את מבטה, העיניים כבר לא היו שם. היא פתחה במהירות את השער והביטה החוצה. לכל הכיוונים.
הרחוב היה ריק מאדם!
האיש השמן ושלושת כלביו היו מוכרים היטב לדיירי הרחוב. היה זה איש חביב שנהג לחייך לכל מי שנקרה בדרכו ולהניד בראשו בנימוס. פרצופו השמנמן מעוטר היה בזקן תיש קטן ועל חוטמו היו מונחים בדרך כלל, משקפיים עגולים עם מסגרת מוזהבת. פעמיים ביום נהג לטייל ברחוב עם שלושת הכלבים, שהיו מעין מיניאטורות של בעליהם.
האיש גר בבית חד קומתי, מול ביתם של גלי ואחיה הצעיר יותם. זה היה אחד מהרחובות היפים של חיפה. רחוב עתיר צמחיה וגני משחקים, מדרכות רחבות ולצידן כלי רכב חונים ובתים מטופחים מעוטרים בגינות פורחות. חוף הים נמצא לא רחוק משם ובְריזה נעימה נשבה ממנו לעיתים קרובות וציננה את אויר הקיץ החם.
לקראת שקיעה התמלא האוויר בקולותיהם של בעלי כנף למיניהם שעשו הכנות אחרונות ללינת לילה על צמרות עצי השכונה.
נרעשת ומבוהלת מהאירוע המוזר, מיהרה גלי להיכנס הביתה. היא שכחה לגמרי את הריב שהיה לה הבוקר עם אחיה, רצה במהירות במעלה המדרגות והתפרצה בסערה לחדרו.
"יותם, יותם"!! קראה בהתרגשות.
יותם, שהיה שקוע במשחק מחשב, הרים את מבטו והסתכל אל גלי בתימהון. היא נראתה כל כך נרגשת עד שבניגוד להרגלו, הפסיק מיד את עיסוקו.
"אתה זוכר את השכן השמן מהבית ממול, זה עם שלושת הכלבים הגוצים שלו"? שאלה בהתרגשות.
"ברור שאני זוכר," ענה.
אז תשמע משהו מוזר!" אמרה.
הסיפור נשמע ליותם קצת מוגזם ודמיוני משהו והוא בכלל לא היה בטוח שזו איננה מתיחה.
את לא ממציאה את זה, נכון"? שאל כשהוא מביט בחשדנות עמוק לתוך עיניה, מנסה לקרוא אותן.
"לא, אני נשבעת לך שאני לא עובדת עליך"! קראה בתרעומת.
הבעת פניה שכנעה אותו שהיא דוברת אמת.
"את לא קצת מגזימה?" שאל יותם אחרי שהרהר בדבריה, "השכן השמנמן הזה עם שלושת הכלבים נראה כאיש חביב ובכלל לא מזיק".
"אתה צודק אבל איך אתה מסביר את ההתנהגות המוזרה שלו"? שאלה, "אם היית ביחד איתי, היית מבין על מה אני מדברת. אולי תסביר לי מה יש לו לחפש בתוך ארון המתכת הזה ומדוע התנהג בצורה כל כך מחשידה? וחוץ מזה, אני בטוחה שהוא היה זה שהציץ לחצר שלנו. אולי גילה שראיתי אותו ורצה לבדוק מקרוב מי אני? תזכור איך הסתכל על הפיקוס במבט כזה מפחיד שהלב שלי דפק כמו בסרט אימה".
שניהם שקעו במחשבות.
"מה לדעתך יש בארון המתכת"? שאל יותם. גלי הנידה בראשה.
"אין לי מושג. אבא בטוח יודע!"
בפרק הבא נגלה…
מה באמת חיפש השכן בארון המתכת ומה באמת עניין אותו?